התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

סלבס

למה השחורים מאיימים להחרים את טקס האוסקר (גם) השנה?
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 20.01.2016 02:29
זו השנה השנייה ברציפות שבה כל 20 המועמדים לפרסי המשחק באוסקר 2016, ללא יוצא מן הכלל, הם לבנים. אולי פשוט בגלל שהם לא הנפיקו סרטים ראויים?

אין עוררין על העובדה שלכוכב הסרט Creed, מייקל בי. ג'ורדן, לא הגיעה מועמדות לשחקן הראשיאין עוררין על העובדה שלכוכב הסרט Creed, מייקל בי. ג'ורדן, לא הגיעה מועמדות לשחקן הראשי

זה היה צפוי מראש: מיד לאחר פרסום המועמדים בטקס פרסי האקדמיה לקולנוע לשנת 2016 (המוכר בכינויו העממי "אוסקר"), החלו כל הגורמים הרלוונטיים לנופף במרץ בדגל המחאה נגד מאפייניה הגזעניים של הרשימה.

במילים אחרות: למה אין ייצוג הולם יותר לקהילה האפרו-אמריקנית?

עובדתית, יש קייס.

הרשימה אכן מאופיינת במינימום מועמדויות ליוצרים או סרטים אותם מובילים שחורים.

מצד שני, וזו שאלה העולה מחדש בכל פעם בה סיטואציה דומה מרימה ראשה, למי באמת מגיעה מועמדות? לזה שעשה עבודתו בהצטיינות הראויה להכרה במועמדות לפרס, או לזה שפשוט חייב להיות שם כדי שכולם ירגישו שיש שוויון ואחווה? כאשר מושג ה-Politically correct הופך חשוב יותר מהתכנים והאיכות, סימן שמישהו איבד את הצפון והמצפון גם יחד.

הבעיה היא שלאף גורם בכיר רשמי בהוליווד אין מנדט לומר בגלוי מה שבפועל די ברור: רשימת המועמדים לפרס האוסקר 2016 נקייה כמעט לחלוטין מאפרו-אמריקנים היות והם לא הנפיקו בשנה החולפת סרטים ראויים. חד וחלק.

מישהו זוכר את טקס פרסי האקדמיה לשנת 2002? זו הייתה השנה בה זכה דנזל וושינגטון בפרס השחקן הראשי על Training Day, האלי ברי הפכה לאפרו-אמריקנית הראשונה שזכתה בפרס השחקנית הראשית על Monster's Ball וסינדי פואטיה קיבל פרס מפעל חיים.

רק לפני פחות משבועיים קיבל דנזל וושינגטון, במידה רבה ממשיך דרכו של פואטיה, פרס מפעל חיים בטקס גלובוס הזהב מחברו הוותיק טום הנקס.

ההיגיון אומר: הנה, כאשר אמנים אפרו-אמריקנים הובילו יצירות מצטיינות, האקדמיה כיבדה אותם בהתאם במועמדויות ובפרסים.

מצד שני, אין לשכוח שאותו סידני פואטיה היה השחקן השחור הראשון שכבש בסערה את לב המיינסטרים האמריקני בסרטים "נחש מי בא לסעוד", "לאדוני באהבה" ו"כחום הלילה". בתמורה, זכה במשך שנים לקיטונות רותחין דווקא מקרב הקהילה האפרו-אמריקנית שרבים בתוכה טענו שפואטיה מכר את נשמתו על מזבח ההתחנפות לקהל הלבן, ואף דבק בו כינוי הגנאי Uncle Tom (כינוי לשחור האוחז עדיין במנטאליות העבד ומוכן לעשות הכל כדי לרצות את אדונו).

המסקנה: אם מישהו מחליט שהוא רוצה לכעוס, הוא יכעס ולא משנה מה תעשה.

Straight  Outta Compton

לעג לרש: את שיר ההלל Straight  Outta Compton, לטובי בניה של סצינת הראפ השחורה בחוף המערבי של ארצות הברית, כתבו 2 לבנים

לעצם העניין, בואו נבחן לרגע בעין בלתי משוחדת את רשימת המועמדים בטקס פרסי אוסקר 2016. 2 סרטים בלבד מייצגים את הקהילה האפרו-אמריקנית. הראשון הוא Creed שכתב וביים ריאן קוגלר; בפועל השביעי בסדרת סרטי רוקי בלבואה, רק שהוא מעמיד הפעם במרכזו מתאגרף צעיר ושחור בשם אדוניס (דוני), בנו של אפולו קריד זמ"ל (זכר מתאגרף לברכה).

אפשר לטעון כנגד העובדה שריאן קוגלר אינו מועמד בקטגוריית הבימוי (צודק, אפשר היה לדחוף אותו לרשימה במקום לני אברהמסון שביים את Room), או התסריט המקורי (צודק, אבל אז היו צריכים לוותר על Straight Outta Compton המזוהה אף הוא עם הקהילה האפרו-אמריקנית, והמהומה הייתה גדולה עוד יותר).

לעומת זאת, אין עוררין על העובדה שלכוכב הסרט Creed, מייקל בי. ג'ורדן, לא הגיעה מועמדות לשחקן הראשי, כשם שאין ויכוח על העובדה שסילבסטר סטלונה הלבן הרוויח ביושר מועמדות בקטגוריית שחקן המשנה ונראה שזכייתו מובטחת.

מה שמשאיר כאמור את  Straight  Outta Compton - שילוב יעיל של סרט גנגסטרים וביוגרפיה מוזיקלית על הרכב הראפ המיתולוגי N.W.A - אותו הובילו איזי אי, אייס קיוב וד"ר דרה. את הסרט ביים אף. גארי גריי, במאי מיומן של סרטי פעולה וקומדיות קלילות שהוא גם חבר אישי קרוב של קיוב ודרה, שניהם שותפים בהפקת הסרט, ומן הסתם זו הסיבה שקיבל את הג'וב מלכתחילה.

מועמדות לאוסקר הבימוי ממש לא הגיעה לו. באשר לתסריט המקורי, קטגוריה ש-Straight Outta Compton אכן מועמד בה, יש כאן אלמנט של לעג לרש - היות ואת שיר ההלל הזה לטובי בניה של סצינת הראפ השחורה בחוף המערבי של ארצות הברית כתבו שני לבנים, גבר ואישה (ג'ונתן הרמן ואנדריאה ברלוף).

וויל סמית

עם האכילה בא התיאבון

נשאלת השאלה, האם מועמדויות של ריאן קוגלר בקטגוריות הבימוי והתסריט המקורי היו מונעות את הסערה?

לא בטוח.

כידוע, עם האכילה בא התיאבון. מנהיגי הקהילה האפרו-אמריקנית כבר מוחים על היעדרו של Straight Outta Compton מקטגוריית הסרט הטוב ביותר, על כך שוויל סמית (בתצלום למעלה) לא קיבל מועמדות בקטגוריית השחקן הראשי על הדרמה הרפואית הכושלת Concussion, ואפילו נשמעים קולות נגד ההתעלמות מסמואל ג'קסון בקטגוריית השחקן הראשי על The Hateful Eight שביים קוונטין טרנטינו.

איש חכם אמר פעם שאין כזה דבר "רוב דומם", יש רוב שלא שומעים בגלל הרעש אותו עושה המיעוט.

זו מטאפורה ראויה להלך הרוח העכשווי בהוליווד, המנסה לפייס את הקהילה האפרו-אמריקנית בתקופה בה מתח בינגזעי בארצות הברית מעפיל לשיאים חדשים עקב ריבוי מקרי האלימות של שוטרים לבנים נגד צעירים שחורים.

סרט הפעולה הקומי Dope

למרבה הצער, בכל ההמולה הזו יש עובדה פשוטה ההולכת לאיבוד: הקהילה האפרו-אמריקנית זקוקה עכשיו נואשות ליוצר חדש, נועז ומסעיר, שידבר בשפתה וישמיע את קולה. ספייק לי היה קול כזה, אך להט היצירה שלו דעך ונדם. רק לפני כמה שבועות הופץ סרטו האחרון Chi-raq, עיבוד מודרני למחזה היווני הקלאסי "ליזיסטרטה", ישירות לצפייה בתשלום באמזון אחרי שזכה לביקורות קטלניות.

ריאן קוגלר יכול היה להיות במאי כזה. סרטו הראשון, Fruitvale Station, היה אמנם בוסרי ולא מגובש אבל הייתה בו התחלה של אמירה עדכנית ומתריסה אודות חייהם של אפרו-אמריקנים בארצות הברית של המאה ה-21. הבעיה היא שקוגלר הסתחרר, התפתה ואיבד כיוון. סרטו הבא יהיה Black  anther, החדש בפס הייצור של חברת Marvel, במרכזו יעמוד גיבור העל האפריקני הראשון ומשם הדרך למיינסטרים המפויס והרדום כבר סלולה.

באופן אישי, אני מתכוון לעקוב בעניין אחרי התפתחות הקריירה של הבמאי ריק פאמואיווה, שהשנה כתב וביים בתקציב מינימאלי של 350,000 דולר בלבד את סרט הפעולה הקומי Dope (בתצלום למעלה) יצירה מענגת וסוחפת, במרכזה נער שחור המנסה להיות ילד טוב בגטו, אך נאלץ להפוך לסוחר סמים. אף אחד לא ציפה מ-Dope להגיע עד טקס פרסי האוסקר, אבל מהיוצר שלו עוד נשמע הרבה.

לעוד כתבות וביקורות קולנוע מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה