התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראל

יחסי ישראל-ארה"ב והמירוץ לנשיאות: הנשיא לא קובע!
מאת: שגריר (בדימוס) יורם אטינגר | פורסם: 03.08.2016 13:16
מאז הקמת המדינה יחסי ישראל-ארה"ב אינם תלויים רק ובעיקר בנשיא, אלא לפחות באותה מידה בקונגרס, הרשות המחוקקת החזקה בעולם, שהיא שוות כוח לנשיא

טראמפ וקלינטון

יחסי ישראל-ארה"ב אינם תלויים רק בנשיאי ארה"ב, כפי שמוכיחות 68 שנות המדינה, ובמיוחד מאז שנות ה-80 כאשר – למרות לחצים שיטתיים של נשיאי ארה"ב – שיתופי הפעולה הכלכליים, טכנולוגיים, מדעיים, חקלאיים וביטחוניים בין 2 המדינות ממריאים באופן דרמטי.

שפע של דוגמאות: הנשיא הארי טרומן לחץ על רה"מ דוד בן גוריון להימנע מ"כיבוש" מערב ירושלים וחלקי הגליל והנגב... הנשיא לינדון ג'ונסון לחץ על לוי אשכול לא לפתוח במלחמת מנע ולא לספח את מזרח ירושלים ולבנות ב"שטחים הכבושים"... ריצ׳ארד ניקסון לחץ על גולדה מאיר לסיים את "הכיבוש" ולא לבנות במזרח ירושלים... ג'ימי קרטר לחץ על מנחם בגין להתמקד בנסיגה מיו"ש ולא בשלום עם מצרים... רונלד רייגן לחץ על בגין לבטל את החלת החוק הישראלי על הגולן... בוש האב לחץ על יצחק שמיר להכיר באש"פ ולא לבנות ביו"ש.

אבל תמיד, במקביל ללחץ – שכלל אמברגו צבאי, עיכובים באספקת מערכות-נשק, מניעת ערבויות על הלוואות לקליטת יהודי בריה"מ והכפשות ברוטאליות פומביות, שודרג מעמד ישראל כבעלת ברית אסטרטגית בכירה באופן חסר-תקדים.

מלמטה למעלה...

ההנחה שיחסי ישראל-ארה"ב מעוצבים מלמעלה למטה, ונקבעים על ידי הנשיא ו"האליטות" הפוליטיות, מהווה סטירת לחי לדמוקרטיה האמריקאית הרואה בבוחר האמריקאי את הציר המרכזי.

לפי סקרי דעת קהל של "גאלופ", ישראל נמנית על המדינות האהודות ביותר – 71% מאזרחי ארצות הברית אוהדים אותנו, לעומת 19% בלבד שאוהדים את הרשות הפלשתינית, לדוגמא. זאת חרף המתיחות בין נתניהו לאובמה, וחר, העויינות והביקורת של מחלקת המדינה האמריקנית (מאז 1948!) וה"אליטה" התקשורתית והאקדמאית.

למעשה, יחסי ישראל-ארה"ב מעוצבים מלמטה למעלה - על תשתית של 400 שנות מסורת וערכים. התשתית הוקמה במאה ה-17 עם עגינת אוניות המתיישבים הראשונים, שהגיעו, לפי השקפתם, "לארץ המובטחת המודרנית" (ארה"ב), אחרי "חציית ים סוף המודרני" (האוקינוס האטלנטי) ו"יציאת מצריים המודרנית" (בריטניה). ארה"ב הוקמה במאה ה-18 על ידי "אנשי הברית (התנ"כית) המודרנית", וגם היום מככבים ציטוטים מהתנ"ך בשיח הציבורי, הפוליטי והמשפטי בארה"ב, ופסלי משה רבנו מתנוססים בבית המשפט העליון ובקונגרס.

בבואה נאמנה

מאז הקמת המדינה יחסי ישראל-ארה"ב אינם תלויים רק ובעיקר בנשיא (שאינו כל-יכול), אלא לפחות באותה מידה בקונגרס - הרשות המחוקקת החזקה בעולם, שהיא שוות כוח לנשיא. החוקה האמריקאית מעניקה לקונגרס את "כוח הארנק", אך גם את היכולת להכריע בנושאי חוץ וביטחון גורליים, כגון: סיום המעורבות הצבאית בקמבודיה ובוויטנאם (1973), באנגולה (1976) ובניקרגואה (1982-85), הפלת המשטר הלבן בדרום אפריקה (1986), סירוס סוכניות הביון (1975) ופתיחת שערי בריה"מ להגירה (1974).

שני בתי הקונגרס בוושינגטון, כמו בתי המחוקקים ב-50 המדינות, הם הבבואה הנאמנה ביותר של הציבור האמריקאי, כולל היחס החיובי, המיוחד והשיטתי כלפי המדינה היהודית, גם באזורי בחירה נטולי-יהודים.

לפיכך, עתיד יחסי ישראל-ארה"ב תלוי פחות ביחס הנשיא (או הנשיאה) לעניין הפלשתיני, לירושלים  וההתנחלויות, ויותר בתפישת עולמו ובאירועים שיידרש להתמודד מולם.

ועל כן, ללא קשר לזהות הנשיא הבא, ב-2017 תימשך מגמת השיפור של שיתוף הפעולה בין ארה"ב לבין ישראל – "נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם שאינה זקוקה לחיילים אמריקאים", כתגובה לסיכונים וסיכויים משותפים, על יסוד ערכים משותפים, ובהתאם לציפיות הבוחר האמריקאי ונציגיו בקונגרס.

יורם אטינגר מגיש בארה"ב הרצאות בנושאי יחסי ישראל-ארה"ב, דמוגרפיה ערבית-יהודית, העניין הפלסטיני והמזרח התיכון. לתיאום הרצאות כיתבו אל: [email protected]

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה