התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראלים באמריקה

רחוקים ועכשיו גם קרובים
מאת: מערכת ILUSA | פורסם: 09.05.2018 10:12
- הכירו את הנר זיכרון מיזם אשר פועל בישראל והורחב לאחרונה לכל רחבי הארץ, החל מהווה פלטפורמת נחמה חדשה לאותם ישראלים החיים בחו"ל ושיקיריהם קבורים בארץ

ישראלים רבים חיים בחו"ל כל אחד מסיבותיו שהביאו אותו לשם ואף השאירו אותו שם כמה שנים. לרבים מהם יש בארץ קרובים אפילו מדרגה ראשונה שאינם איתנו עוד ואשר חלקת הקבר שלהם בארץ. למרות עיסוקיהם, ולמרות שהם בוחרים להישאר בחו"ל מטעמי משפחה וקשרי זוגיות ומי מטעמים עסקיים, חלק מהלב שלהם תמיד נמצא עם יקיריהם שכבר אינם וקבורים בארץ. ואז מגיעים התאריכים שצובטים עוד יותר בלב – ימי פטירה, ימי נישואין, ימי הולדת, ערב  יום כיפור וכדומה – ימים שבהם הזיכרונות צפים אך אין חלקת קבר שניתן להתייחד בה עם יקיריהם.

מיזם אשר פועל בישראל והורחב לאחרונה לכל רחבי הארץ, החל להוות את פלטפורמת הנחמה החדשה לאותם ישראלים החיים בחו"ל ושיקיריהם קבורים בארץ. אספנו שלושה סיפורים מתוך רבים אחרים שכבר החלו להשתמש בו. מדובר ב- NERZIKARON המספק קשת רחבה של שירותי זיכרון כגון קיום טקסי אזכרה מרגשים בישראל, ושירותי הנצחה משלימים. בכך, ניתן מענה לצורך בעיקר להיות קרוב ולהרגיש שייכות גם כשלא ניתן לבקר ולפקוד את קברי היקירים פיזית, בעיקר מסיבות של מגורים בחו"ל.

זהו סיפור חוויתם של  שלוש נשים ישראליות שכל אחת מנסיבותיה חיה בארה"ב ומאחוריה קרובים הקבורים בישראל ואיך כל אחת מהן קיבלה קצת נחמה באמצעות המיזם החדש.

יהודית רייכר (63)  הגיעה למדינת וושינגטון, לעיירה קטנה לא רחוק מסיאטל לפני כ 6 שנים בגיל מבוגר יחסית כאלמנה שנישאה בשנית לחבר משפחה אמריקאי. היא השאירה בארץ את שני ילדיה,  3 נכדיה ואת חלקת הקבר של בעלה האהוב, אריק ז"ל.יהודית היא גם אחות שכולה, גם חלקת הקבר של אחיה נמצאת בארץ, וגם הוריה קבורים פה.

כאחות שכולה, נהגה יהודית לעלות לקבר של אחיה מדי יום הזכרון ביחד עם הוריה. מדי שנה, שמה לב שהולכים ומתמעטים האנשים הבאים לקבר יקיריהם בחלקה הצבאית והדבר הטריד אותה  והעלה בה מחשבות כמו, "איך יכול להיות שאף אחד לא בא", אולי ההורים כבר זקנים מדי, אולי אין לחלל עוד משפחה, אולי שכחו ממנו"..והמחשבות הדירו שינה מעיניה. היא כינתה את הקברים האלה "קברים יתומים" ואמרה לעצמה שהקבר של אחיה אף פעם לא יהיה "יתום", היא תמיד תהיה שם...

בשנה שעברה, השתנו התוכניות והיות ושירה נכדתה חגגה בת מצווה, יהודית הגיעה לארץ רק פעם אחת, באוגוסט, לכבוד חגיגת בת המצווה. בשנה הזאת, נבצר ממנה לעלות לקבר של אריק בעלה, כמו שנהגה לעשות מדי שנה, לטפח את חלקת הקבר שלו, להוסיף פרחים וצבע ולדעת שהמקום מטופח ומטופל, ידיעה שגרמה ליהודית להרגיש נינוחה ושלמה יותר עם עצמה. אבל, העובדה שלא יכלה להגיע לקבר ביום האזכרה, לא נתנה לה מנוחה.

לקראת חודש ינואר, החודש בו אריק נפטר, נחשפה יהודית ל –NERZIKARON', והחליטה לנסות ולראות איך זה מרגיש לה. היא יצרה קשר עם המיזם ופגשה באנשים רגישים, אשר הקימו חברה, שבדיוק ממלאת את החלל הזה שנוצר אצל אנשים כמוה, שיקיריהם קבורים בארץ ונבצר מהם להגיע באופן קבוע לארץ. יהודית כתבה מילים לאריק, הנחתה את האנשים שמייצגים את החברה, איזה קקטוס לקנות, איזה צבע, להדליק נר זכרון ולהקריא את דבריה. "הקברים היתומים" שחוותה בבית הקברות הצבאי, היו נר לרגליה והובילו אותה להשתמש בשירותי NERZIKARON. בהתחלה קצת היה מוזר לה אבל אחרי שקיבלה את קובץ הוידיאו בו רואים איך התנהל הטקס על ידי החברה, התרגשה עמוקות וחשה שעשתה את הדבר הנכון. המהלך, להשתמש בשירותים שכביכול אינם אישיים, הסתבר לך כמהלך נכון. "מבחינתי, זה הכי טוב שיכול היה להיות לאור המצב. חשתי שלמה ו"שמחה" עד כמה שניתן להגיד, שמצאתי מענה הכי קרוב שיכול להיות לאי יכולת להיות שם בעצמי. מזם ההנצחה הזה מילא אצלי מקום של דאגה ונחמה. מדהים שלא נפגשתי איתם פנים אל פנים, ושהכל נעשה דרך האינטרנט, באופן הכי רגיש ואנושי שיכול להיות".

 

מיכל בלקין קורח מייסדת ומנכ"לית המיזם

אסתי גידלי, (38),גננת ואמא לילדה בת כשנתיים החיה בג'קסון ויל ביץ', פלורידה כבר 5 שנים. כל שנה היתה נוסעת לביקור בארץ, ובמסגרתו היתה מגיעה לחלקת הקבר של אמה שנפטרה חודשיים לפני נסיעתה. אסתי מספרת על החוויה שלמרות שבני משפחה קרובים חיים בישראל, העובדה שהם עצמם פוקדים את המצבה אפילו באופן קבוע, עדיין לא מאפשרת לה עצמה להרגיש קרוב לאמה שכבר איננה. "עבורי השירות שקבלתי במיזם ההנצחה והזיכרון הזה בישראל היה הדבר הזה שהיה לי חסר, וזה להיות קרובה לאמא. לתת מעצמי באמצעות האנשים היקרים שהקריאו על המצבה דברים שביקשתי, שניקו את המצבה,  טיפחו והכל..בגלל שאני ביקשתי ודאגתי שיקרה. אין לי שום טענות לבני משפחתי...אבל העובדה ששלחו לי הכל בסרטון וידאו ובתמונות אפשרה לי להרגיש שייכת למשפחה יותר ביחס לקודם, כשלא עשיתי זאת. קשה להעביר את רמת ההתרגשות שלי כשראיתי את זה. להיות רחוק מישראל זה גם רחוק בתחושה מכל מי שאיננו איתנו עוד. וזה אחד הנושאים הכואבים שלא מדברים עליהם. המיזם ממש נגע בי עמוק בקשר שלי עם האנשים היקרים לי ביותר ואפשר לי להיות נוכחת גם מרחוק. עכשיו גם מבקשת את אותו דבר למצבה של סבתי האהובה".

עדי יהב  בריתו (53) מנתניה, שהגיעה לארה"ב בגיל 28וחיה בבולטימור, שם גם התחתנה. אמא לבן בקולג' ומנהלת כמה עסקים. בעבר נהגה להגיע 3 פעמים בשנה לבקר את הוריה האהובים ובעיקר את אביה שהיה חולה בפרקינסון ונפטר לפני כמה שנים. מאז פטירתו היתה מבקרת בחלקת הקבר בכל ביקור בארץ, מנקה, מדליקה נר וכו.  היא לא מגיעה לארץ כבר 3 שנים כי עליה לממן את לימודי בנה, והנושא הטריד אותה ולא נתן לה מנוחה. במיוחד שכעת גם אמה כבר אינה מגיעה לקבר אביה אותו כה אהבה. "אמא שלי כבר לא במצב בריאותי כמו שהיה פעם ומאד חשובה לי שתהיה הדלקה של הנר בשביל אבי. זה היה בסמוך ליום כיפור. ראיתי פתאום בפייסבוק על NERZIKARON ומייד הקלקתי. בכלל בלי לחשוב. מאותה שניה הכל זרם מהיר יעיל ומאד רציני. בקשתי שינקו את המצבה, ישימו נר וגם שיעשו תפילה, וביקשתי גם מניין ושבסוף יצלמו  – גם לצלם וגם וידאו...הם לא רצו להבטיח את המניין כי פניתי ממש ערב לפני כיפור ולא היה זמן לארגן את זה...ואז, בערב יום כיפור הם התקשרו אלי להגיד ששלחו גם וידאו גם ברכה ותפילת יום כיפור וגם מניין..ואז ראיתי בסרטון שהמצבה נראית נהדר עם העציץ שביקשתי..ניקו את האותיות..כל כך התרגשתי שקשה להעביר את זה במילים. זה היה הכי רחוק מסתם שירות בשביל הכסף..כל כך מכל הלב.כל רצון שלי מומש למרות שחששו להבטיח מפאת קוצר הזמן. לא יכולתי לחלום על זה. זה אפילו פתח לי רצון כבר לעשות יותר..למשל לדאוג שיארגנו ספסל לאמא שלי ליד המצבה של אבא כדי שאמי תוכל גם להגיע.

 

מייסדת ומנהלת NERZIKARON מיכל בלקין (קורח) הוסיפה "התחלתי לעסוק בנושא בעקבות חוויה אישית שבה דודתי אביגל קורח ז"ל,שחיה בארה"ב נפטרה בפתאומיות, ונקברה בארץ. אז התחדדה אצלי ההבנה עד כמה חשוב לאדם להתייחד עם זיכרון יקיריו ולהרגיש קרבה אליהם גם ברמה הפיזית. ערך עליון המנחה אותנו בשירות שאנו מעניקים הוא ליצור את אותה תחושת קרבה ואותנטיות לאדם שהזמין את השירות ובאותה מידה לכבד ולזכור את היקירים. אין סיפוק רב יותר מלדעת שאנחנו מצליחים לרגש אנשים ולהעניק להם תחושת קרבה למרות המרחק".

 

לאתר: https://www.nerzikaron.com

 

הוסף תגובה חדשה