התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראלים באמריקה - נדבנות

מחנה כחול לבן בביג בר, קליפורניה: הוא ישראלי, הוא בעברית והוא משלנו
מאת: סיגלית עצמון | פורסם: 29.06.2015 20:21
איך מבלים ילדים מלוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, אריזונה ועוד קיץ ישראלי על פסגת הר מקסים בדרום קליפורניה - מיזם של ארגון הישראלים האמריקאים IAC

יש ערימה של חבר'ה על הדשא... במחנה כחול לבן בביגר בר, דרום קליפורניהיש ערימה של חבר'ה על הדשא... במחנה כחול לבן בביגר בר, דרום קליפורניה

למחנה קיץ במונחים ישראלים יש מראה והתנהלות מאוד ברורים: אוהלים, חבלים והרבה שטח.

לא במקרה שלנו.

"מחנה כחול לבן" שוכן לו על פסגתו של הר מקסים בינות לעצים, מגרשי ספורט ומדשאות, בתי עץ מרווחים. אוהלים לא נראו בשטח.

אם להודות באמת לא ידעתי למה לצפות. מחנה. מה כבר יכול לרגש אותי בעוד מחנה?!

מהר מאוד הבנתי: הריגוש הוא הילדים. כמה שמחה שיש בהם. כמה הם אמיתיים, כמה נאמנים, כמה איכפתיים, עם סיבוב קטן הם מוציאים את כל מה שהביאו מהבית הישראלי שלהם.

אור תומר, מנהל תכניות חינוכיות בארגון הישראלים האמריקאים IAC, מסביר ש"ישנם  שלבים בחיי המחנה: מגיעים לכאן ילדים ממקומות שונים, ממסגרות חינוכיות שונות. לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, אריזונה ועוד. 4 ימים לוקח להפוך אותם למחנה פעיל, לגוף אחד. 4 ימים של געגועים והסתגלות אשר בסיומם הם מקבלים זהות מחנאית וזהות אישית. מחנה כחול לבן הופך להיות חלק מהם. הם כבר לא רוצים לחזור הביתה".

בעיקר Fun: רכיבה על סוסים במחנה כחול לבןבעיקר Fun: רכיבה על סוסים במחנה כחול לבן

עברו ארבעה ימים והמחנה נכנס לקצב חיים משלו. התאספות בוקר ופעילויות קבועות ומגוונות. בשעות הערב המוקדמות, המחנה מתכונן למסדר סדר וניקיון. אין אפשרות להתחמק. הילדים מנקים, מרוקנים אשפה מסדרים מיטות. מסתבר שהם מסוגלים. אם לא הייתי נוכחת בחוויה, לעולם לא הייתי מאמינה שהבן שלי, שהיה שותף מלא במחנה, יודע לקפל את הבגדים שלו יפה כל כך...

צוות מטעם מנהל המחנה והסגן הבכיר שלו עוברים מחדר לחדר: "המסדר ערוך ומוכן", צועק המדריך. כל ילד עומד מתוח ליד המיטה שלו, ממש כמו מסדר צבאי. בעצם כמעט; שכחנו את החיוך, הניקוד והפרסים.

גיא צרפתי, מדריך ומנהל לוגיסטי של המחנה, מספר:

"עבורי אחת מנקודות השיא של המחנה היה ערב הכשרונות הצעירים, באמצע השבוע השני. בתוך קבוצת ילדים הומוגנית יש תמיד את אלו הביישנים יותר, הבולטים פחות. אלו שפחות שומעים אותם. אבל אז מגיע הערב הזה ופתאום כל הביישנים, הנחבאים אל הכלים, פורצים אל הבמה ונותנים כל מה שיש להם. מכל הלב, בעוצמה הכי גדולה. אחד מנגן על גיטרה, השנייה על פסנתר, השלישי שר, הרביעית משחקת. ערב רב של כשרון. לא להאמין מה הם מסוגלים לעשות... עד שהם עולים על הבמה. זה לא טריוויאלי לראות ילדים מרגישים פתוחים בחברה. בהחלט נקודת שיא". 

אחד הערבים היותר מהנים של המחנה הוא מסיבת הריקודים. אורות מרצדים, במה ועליה תקליטן ישראלי. הוא משמיע שירים בעברית - וראה זה פלא, הילדים מדקלמים אותם: "תל אביב, יא חביבי, תל אביב". הם אפילו רוקדים בעברית.

התמזל מזלי וזכיתי להיות חלק מערב כזה. עמדתי בצד מתבוננת בגאווה ובטוחה שאם היה נכנס למסיבה אדם מבחוץ לעולם לא היה מאמין שהילדים הללו נושאים איתם זהות חצויה. הם כבר למדו איזו זהות להוציא ומתי. יש להם יתרון. הם מודעים אליו ומשתמשים בו.

קבלת שבת במחנה כחול לבןקבלת שבת במחנה כחול לבן

עוד סממן יהודי ישראלי מובהק הוא  אירוע קבלת השבת. איזו התרגשות: עשרות ילדים לבושים לבן, עומדים חבוקים אחד עם השני ושרים שירים של שבת מישראל. יש שתי מקהלות, לקטנים ולגדולים, והם מכירים את כל המילים. הכל עולה וצף מהבית. הם מברכים, הם מכבדים והם אפילו אומרים 'אמן'. מכל הלב.

שאלתי את אחד הילדים: "נו, איך היתה השבת?"

הוא ענה: "ממש כמו בבית. אפילו השירים אותו דבר. רק כאן מצחיק יותר. מלא בחברים".

אכן, חוויה מעולם אחר. עולמם של ילדים שכולנו מסכימים שהוא אטקרטיבי יותר, מצחיק יותר, מפתיע יותר, אמיתי יותר, חשוב יותר.

אור תומר מסכם: "מחנה כחול לבן הוא סוג של שילוב שבו אנחנו יוצרים חוויות ובונים קהילה".

להתראות בשנה הבאה.

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה