התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

יהדות עכשיו

פרשת השבוע: אתגר לאומי
מאת: יהונתן גרילק, מיוחד ל-ILUSA | פורסם: 04.03.2016 12:09
רק התמסרות לוהטת לרעיון ולאתגר, מהווה תמריץ המגלה לאדם מיהו באמת ומהם הכוחות הטמונים בו ושטרם התגלו עד כה. פרשת ויקהל ופישרה

"ויבואו כל איש אשר נשאו לבו" (שמות ל"ה, כ"א).

המרפרף בפסוקי הפרשה, מבחין שבוני המשכן היו חייבים להיות מקצועיים מאד בתחומם, מעולים ומיומנים.

מהיכן סבר משה שיצליח לגייס אומנים אלו? האם מקרב בני ישראל עצמם? הלא זה עתה הם יצאו ממצרים? ושם, בארץ השעבוד, במשך מאות שנות הסבל והייסורים, לא נקרתה בדרכם הזדמנות כלשהי ללמוד את האומנויות הנחוצות, כדי לבנות את המשכן - בו עמדה מנורת זהב שכולה מקשה אחת זהב טהור, מעוטרת בכפתורים, פרחים ושקדים.... בו הציבו את שולחן לחם הפנים, את שני המזבחות ואת הכרובים שסככו על ארון העדות.... שלא לדבר על עבודות הריקמה, מעשה ידי אמן, שעיטרו את יריעותיו של אוהל מועד. זאת מלבד הנסיון האדריכלי שהיה כה נחוץ.

כל אלו לא היו "הצד החזק" של העבדים הנרצעים והמושפלים, אשר ניצבו במצרים בתחתית הסולם החברתי, שעסקו כל יומם במלאכות הפשוטות, הבזויות והמפרכות ביותר, בחומר ובלבנים. כיצד אם כן 'יצוצו' לפתע מתוכם אנשי מקצוע מעולים, המסוגלים לעבוד באומנות ובדיוק מירבי בעץ, בזהב, בנחושת ובריקמה?

שיחרור כוחות רדומים

הפתרון לשאלה זו הוא, שכאן הניח האלוקים עוד אחת מאבני הדרך לגאולתו של העם. הקמת המשכן הוצגה בפני יוצאי מצרים כאתגר. משה הודיע להם מה צריך לעשות ומה מצפה מהם האלוקים. הוא ציפה לתגובת העם על התפקיד הנעלה שהאלוקים מבקש להטיל עליהם.

תשובתם היתה יכולה להיות אחת מן השתים. הם יכלו לענות לו: "משה רבנו, מי כמוך יודע שאין אנו מסוגלים לבצע את העבודה הזאת... עבדים היינו, מדוכאים ומושפלים עד עפר. חסרה לנו המיומנות הדרושה לביצוע המשימה. אולי בעוד שנים, כאשר נתארגן ונרכוש מיומנויות, נבדוק שוב את העניין..."

אם אמנם כך היו עונים, ספק אם ניתן היה לבוא אליהם בטענות. אולם הם לא היו הופכים לעם ישראל, על כל המשתמע ממושג נעלה זה. הם היו מגלים שלמעשה נותרו עבדים בלבם, למרות שכבר הוסר עול השעבוד מעל צווארם. היה מתברר שדור "קטן" הוא דור זה. דור שהחזון להמריא לשחקים, לתפקידים מרוממים ולמטרות נשגבות, הוא מהם והלאה. ואל שערי הגדלות הנפשית טרם הגיעו...

הרצון הוליד את היכולת

במחנה ישראל אירעה תופעה הפוכה. הצורך לבנות משכן שיחרר בקרבם כוחות רדומים, אשר הם בעצמם לא היו מודעים להם קודם לכן. הם שמעו את רצון ה' והבינו את האתגר האדיר שניצב בפניהם. אתגר בניית המשכן, שבפנימיותו ובסודותיו הוא מקביל למבנה היקום ולנפש האדם, הצית את דמיונם. הם החליטו מתוך התלהבות לבצע את המשימה הקדושה שהוטלה עליהם, ויהי מה.

איך? באלו כלים? על פי איזו הכשרה מקצועית? שאלות אלו כלל לא עלו במחשבתם. האנשים התנערו מעפר עבדותם והאמינו בעצמם וביכולתם לבצע את רצון האלוקים.

וראו זה פלא, הרצון העז הוליד את היכולת, את הכשרונות ואת המיומנויות.

עיון זה גלום בפסוק "ויבואו כל איש אשר נשאו לבו": לפני משה התייצבו כל אלו שנשאם לבם, כל אלו שנענו לאתגר, כל אלו שחשו שביכולתם להרים את המשא הכבד והקדוש. התשוקה לפעול כבשה את כל נימי הלב.

באותו רגע הם הפכו לאנשים אחרים, לאנשים נעלים יותר. לבם נפתח אל מרחבים חדשים. מבטם על עצמם השתנה. המלאכה שנטלו על עצמם אכן הצליחה, והם זכו להקים את המשכן.

היענות העם לאתגר הרוחני שהוצב בפניו, הפכה אותו לעם הנצח. הוא חדל לחיות בהווה, תוך דאגה יום-יומית ואפורה לקיום ולהישרדות. חייו הפכו אמצעי למטרה נעלה יותר, לאתגר מקיף וכולל יותר.

ולאדם עצמו: מעשים גדולים שייחקקו על לב האנושות, אינם מסוגלים לצמוח מתוך חיי שגרה אפורים. רק התמסרות לוהטת לרעיון ולאתגר, מהווה תמריץ המגלה לאדם מיהו באמת ומהם הכוחות הטמונים בו; כוחות שטרם התגלו עד כה. הדברים אמורים בכל תחום חומרי, ובעיקר באתגרים רוחניים, בהם "השמים הם הגבול".



לכל הכתבות החדשות

איור באדיבות galim.org.il

הוסף תגובה חדשה