התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

יהדות עכשיו

פרשת השבוע: שמחה מהולה במוות
מאת: יהונתן גרילק, מיוחד ל-ILUSA | פורסם: 31.03.2016 21:41
האם ל"מיוחסים" זכויות יתר עקב מעמדם? והאם מעמדות "עליונים" נעלים מעל המון העם? פרשת שמיני ופישרה בראי האקטואליה

פרשת שמיני

בני אהרן, נדב ואביהוא, מתו בעיצומו של אחד הרגעים המרוממים והמסעירים ביותר שידעו בני ישראל. רישומו של המאורע המזעזע נטבע עמוק בתודעת העם לדורותיו. אותו יום היה ראש חודש ניסן. זהו התאריך שבו נחנך המשכן, שזה עתה הושלם והוצב על מכונו. המחנה כולו עטה חג ושמחה לקראת מעמד חנוכת המשכן.

ביום זה הקריב אהרן לראשונה את קורבנותיו ואת קורבנות העם. עבודת המשכן, על תועלתה הרוחנית, החלה בתום מעשה ההקרבה שבו צפה העם בדומיית קודש, לעת בה נשא אהרן "את ידיו אל העם ויברכם". העם חש בהשפעה המבורכת שהחלה לזרום מהמרכז החדש לחייו הרוחניים.

הפסוקים מתארים את המשכו של המעמד, את כניסתם החגיגית והרצינית של משה ואהרן לאוהל מועד. הם שהו בו והתפללו למרום שישרה אלוקים את שכינתו הגלויה על העם, ושתחודש הברית שנפגמה בעטיו של חטא העגל. כאשר יצאו מהמשכן, שוב נשאו את עיניהם אל העם המכונס מסביב והעניקו לו את ברכתם האלוקית.

ואז באה השעה הגדולה: "וירא כבוד ה' אל כל העם".

נקודת שיא מרוממת של התגלות

ממרחק הזמן, המקום ודרגתו הרוחנית הלקויה אין אנו יודעים בדיוק מהו "כבוד ה'", אולם מצאנו במקורות, כי היתה זו נקודת שיא מרוממת של התגלות, שעוררה בנפש האדם רגשות התעלות וגיל, שמקורם בקרבת אלוקים.

ולבסוף, כשיצאה "אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים", ידעו שנרצה עוונם, כי נפלו המחיצות ושוב נשקו שמיים לארץ. אזי פרצה מאליה, ממעמקי מהותם, השירה: "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם"; רינת קודש שהזכירה להם את הרגעים המופלאים, כשהיו ליד ים סוף בעת בקיעתו ולמרגלות הר סיני.

חז"ל ראו ביום זה 'יום כלולות, שהשמחה שורה בו כביום שנבראו שמים וארץ'. יום שבו, כביכול, מתקשרים בני ישראל עם אביהם שבשמים בקשר בל יינתק.

להוסיף אהבה על אהבה

ואז, לפתע הלם המוות. הוא פלש בעוצמה לתוך השמחה. בני אהרן מתו לעיני העם כולו. הכל התנפץ בבת אחת. אפלה שררה פתאום, בצהרי היום.

"ויקחו... איש מחתתו... וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם".

אין ספק שכוונתם של נדב ואביהוא היתה רצויה, שהרי הם קרויים "קרובי" גם לאחר שחטאו. כוונה רצויה זו באה לידי ביטוי בדברי המדרש: "אף הם בשמחתם, כיוון שראו אש חדשה, עמדו להוסיף אהבה על אהבה" (מדרש תורת כהנים).

תחושת ה"יחד" שהושגה קודם לכן, נפגמה. התגלתה נקודת תורפה זעירה, העלולה להתפתח במשך הדורות לעיוות נורא; עיוות היווצרותם של מעמדות "עליונים", הרואים עצמם מכורח תפקידם נעלים מעל המון העם. השלכותיה של הרגשה זו ברורות. על כן הוחנק באיבו הגילוי הזעיר ביותר שלו.

עונשם נועד להיות עונש מרתיע לתועלת העם כולו דווקא ברגע חנוכת המשכן. הם עלו קורבן על מזבח חטאם למען ישמעו וייראו. במותם תרמו לעם את הגדולה בתרומות: אין ל"מיוחסים" זכויות יתר עקב מעמדם. ההיפך, רום מעלתם דורש מהם ניקיון רוחני מוחלט.

לכל הכתבות החדשות

איור באדיבות galim.org.il

הוסף תגובה חדשה