התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

יהדות עכשיו

פרשת השבוע: כבודו של אדם
מאת: יהונתן גרילק, מיוחד ל-ILUSA | פורסם: 17.06.2016 12:25
איזו תכונה שכדאי שנפנים אותה בחיינו הרוחניים היומיומיים באה לידי ביטוי אצל הנשיאים מקריבי הקורבנות? פרשת נשא (בגולה) ופישרה

כל מי שמכיר את סוד הקיצור המקראי, המסוגל במלה בודדת, ולפעמים גם באות אחת, לכלול גופי הלכה רבים - יודע שהוא עומד כאן בפני תופעה חריגה.

התורה מתארת בפרשת נשא את קורבנו של כל נשיא שהיה דומה בכל פרטיו לקורבנות שהביאו שאר נשיאי השבטים בלא להחסיר אפילו פרט אחד. השאלה היא, מה יכולה להיות סיבת הדבר?

"הקב"ה חולק כבוד ליראיו ומכבד את מכבדיו. אילו היה מזכיר ומכבד את הראשון ואומר: 'זה קורבן נחשון בן עמינדב' ויאמר: 'וכן הקריבו כל שאר הנשיאים איש איש ביומו' - יהיה זה קיצור בכבוד אחרים" (רבינו בחיי).

זוהי דקוּת ההבחנה של התורה - ההתחשבות המירבית שלה בכבודו של אדם. כדי להזכיר לנצח את מעמדם הראוי בעם, מפרטת התורה מילים כה רבות. מכאן נלמד עד כמה מוטלת עלינו החובה לנהוג באותה צורה: לכבד את האדם באשר הוא אדם.

זאת ועוד - כל נשיא שלט על עצמו, ואף צמצם את רגשותיו כדי לא לפגוע בכבוד חברו וברגשותיו. ועל כך העניק להם הקב"ה כפי מידתם.

נשיאי העם במדבר נהגו בצורה הפוכה מזו המקובלת כיום. לא זו בלבד שלא רצו להיבנות כל אחד מכשלונו של חברו, ואף לא דאגו לכך שכל יוזמה חשובה תיחשב להמצאה שלהם כדי להרוויח נקודות זכות בעיני דעת הקהל - אלא שהם עשו הכל כדי לא לפגוע ברגשותיו ובכבודו של המנהיג השני.

יצירה אישית ומקורית

פרשת נשא טומנת בחובה עוד נקודה חשובה שהתורה רוצה להבליט. היא חושפת בפנינו תכונה הבאה לידי ביטוי אצל הנשיאים מקריבי הקורבנות, שהיא מבקשת להנחיל למען נפנים אותה בחיינו הרוחניים היומיומיים.

כל אחד מהנשיאים הביא בדיוק אותו קורבן. ובכל זאת, כל אחד הביא קורבן שונה לחלוטין. הקורבנות כולם היו שווים זה לזה מבחינה חיצונית, אך בכל קורבן היה משהו שונה, ייחודי ומקורי, שהבדילו בתכלית משאר הקורבנות. כי עיקרו של הקורבן הוא המחשבה הנלווית לו, הכוונה הרוחנית שטמן בו המקריב. ואת אלו חצב כל נשיא מלבו ומתוך נשמתו, בהתאם לאופיו המיוחד, על פי גישתו הערכית, האישית.

כל מצווה ומצווה היא מעבדה ליצירה אישית ומקורית בלבו של כל אדם המוכן להשקיע בעשיית המצווה, והיא נמדדת בהתאם להשקעתו האישית. השקעה זו הופכת אותה למציאות ממשית, לנתח של חיי הנצח.

הנשיאים זכו להפעיל את תכונת המקוריות הזאת ברגע הגדול בחייהם, עת חנכו בקורבנותיהם את המשכן. בתמורה, כיבדה אותם התורה בפירוט מעשה קורבנו של כל אחד ואחד מהם. ללמדנו, שערכו הפנימי של מעשה הוא העיקר.

לכל הכתבות החדשות

איור: galim.org.il

הוסף תגובה חדשה