התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

סגנון חיים - הורות

מסביב לאמריקה ב-19 יום
מאת: אדי פליישלר | פורסם: 05.10.2015 19:02
כך נראה ביקורם הראשון של הרמן ורבקה פליישלר בארה"ב, כפי שתועד בנאמנות ע"י בנם אדי, מהנדס תוכנה מעמק הסיליקון. לזכרונות טובים (ומצחיקים) אין תחליף


אדי פליישלראדי פליישלר (בתצלום מימין) חי את גרסתו הפרטית לחלום האמריקאי. מביתו שבצפון קליפורניה הוא רוקם תוכניות גרנדיוזיות לטיולי אוכל מסביב לעולם, ומקפיד לבצע אותן כשמתאפשר. אהבתו להומור, מסעות ובעיקר קולינריה אינה יודעת גבולות. כפי שאמרו לו לא פעם בבית: "למה אני לא יכולה פעם אחת להיכנס אליך לחדר בלי לדפוק ולתפוס אותך עם פורנו על המסך כמו בחורים נורמליים? למה רק תמונות של אוכל?" אדי, בן 33, עובד בעמק הסיליקון כמהנדס תוכנה.

בבוקר יום שבת של חודש ינואר האחרון ישבתי במרפסתי, שותה תה ומתצפת בעניין על דירתם של השכנים. המתנתי לרגע בו שוב ישאירו את הברז במטבח דולף, ואוכל להוציא שיחה אנונימית למוקד ההלשנות של ועדת המים בסקרמנטו, שילמדו בפעם הבאה לא להשתנקר לוועד הבית שהם לא יכולים לישון בשישי בלילה כי מהמטבח שלי נודפים ריחות חמין. קנאים אנטישמים.

בשעה אחת-עשרה וחמישה צלצל הטלפון.

על הקו הייתה אמא, קלילה ולא דרמטית כהרגלה.

"אתה יודע שאני אמות מתישהו, נכון?" היא פתחה לי את השבת ולקחה שכטה מהסיגריה שלה.

"את יודעת מתי?" שאלתי אותה מסוקרן, מוותר על לנסות להבין מה הפעם עשיתי לא בסדר. היא התעלמה.


-"אתה עוד מעט שנתיים שם ועוד לא ביקרנו אותך אפילו פעם אחת. איך אתה חושב שזה גורם להרמן (אבא שלי - א.פ.) להרגיש?"


-"אפאתי?"


-"מצחיק מאד. שתדע לך שהוא שבור".


-"אמא, תעשי לי טובה. הוא שבור כי הוא אף פעם לא היה באמריקה ובא לו. זה לא קשור אלי".


-"איך אתה מדבר ככה על אבא שלך? אתה לא מתבייש?"


-"אמא, תעלי אותו לקו".


-"הרמןןןןןןןןןןןןן, אדי רוצה לדבר איתך".


-"הלו זה הרמן מדבר".


-"אבא, אני יודע שזה אתה".


-"איך אתה יודע?"


-"לא חשוב. למה אתה רוצה לנסוע לאמריקה?"


-"אה! בשביל לראות את ניו יור..אאו!! רבקה תפסיקי לבעוט בי!"


וכך זה נמשך, עד שבסופו של דבר אמרתי לאמא שאני מצטער מאד אבל יש לי חיים. יש לי עבודה, לימודים ושאר התחייבויות אישיות, ואני לא יכול לעצור הכל בשביל לקחת אותם לטייל. היא הבינה לגמרי, אמרה שזה בסדר גמור ושהיא מכבדת את זה שגם לי יש אילוצים.

***

הנה כי כן, בבוקר ה-14 במאי קמתי אל מזוודתי הארוזה ושמתי פעמיי אל שדה התעופה בסן פרנסיסקו. בשעה תשע בבוקר המראתי אל נמל התעופה JFK בניו יורק, שם נתבקשתי להמתין באולם קבלת הפנים לטיסתם של ההורים.

אבא שאל אם אני יכול לחבוש כובע מצחייה ולהחזיק שלט שכתוב עליו Mr. Flaisler, כי ככה הוא תמיד חלם על הביקור הראשון שלו באמריקה, אבל התפשרנו על כובע צמר ופחית קולה.



וכך נראה ביקורם הראשון של הרמן ורבקה פליישלר באמריקה: 



יום חמישי, ה-14 במאי. נמל התעופה ע"ש קנדי:

להכיר את הנפש הפועלת: זה להמתין באולם קבלת הפנים, לשמוע בכריזה את ההודעה "לתשומת לב כל הנוסעים: עישון בחדרי השירותים של הטרמינל אסור בתכלית. צעדים יינקטו נגד הנוסע הבא שיימצא עושה זאת", ולדעת בוודאות מוחלטת - מבלי אפילו לקרוץ אל עבר לוח ההגעות - שאמא נחתה.

רומנייה באמריקה. הנה זה קורה.

יום שישי, ה-15 במאי. מנהטן התחתונה:


דברים שאמא אמרה כש:


א. היא נשאלה על ידי למה יש לה במזוודה אלבום תמונות של הבולדוג אבל אף תמונה שלי: "אתה משווה?"


ב. היא נשאלה על ידי הבודק הבטחוני במוזיאון ה-11 בספטמבר אם יש עליה משהו חד: "הלוואי. זאת שלפנינו לא סותמת כבר שעה".


ג. בעת הביקור בפסל החירות הוצע לה סיור אודיו בסינית (השפה היחידה בה נותרו מכשירים):

"זה כלול במחיר?" 

-"כן"

-"אז כן".

ד. הצעתי שתצטלם ליד השור מוול סטריט: "אתה חושב שאני פרה?"
 יפנים צילמו אותנו בבאטרי פארק לועסים את הסנדביץ' ה-מ-ו-ש-ל-ם של Parisi Bakery: "הם חושבים שאני פרה".

ה. היא ראתה לראשונה בחייה מקל סלפי (selfie stick): "אני לא מבינה איך אנשים לא מתביישים להראות שהם מרוכזים בעצמם. טוב, בוא נלך לפדרל ריזרב"

- "אבל אמא אני עוד רוצה להישאר פה"

- "חבל".


ז. הייתי ציני, ולשאלתה למה אני מעצבן עניתי "היתה לי מורה טובה": "אף פעם לא אהבתי מחנכת שלך. ברומניה זה היה רמה אחרת". 


ח. לקחתי אותה ל-Tasty Hand-Pulled Noodles שבצ'יינטאון לאכול את מנת ה-Hand-Pooled Noodle Soup הראשונה של חייה, ולאחר מכן קינחנו בגלידת סומסום שחור וטארו ב-Chinatown Ice Cream Factory: אף מילה, שזה אומר שהיא אהבה. ו-ב-צ-ד-ק.

יום שבת ה-16 במאי. מנהטן העליונה:

דברים שאמא אמרה כש:


ט. בטיימס סקוור התקרב אלינו איש בתחפושת עוגיפלצת וחיבק אותה: "תגיד לו שהוא לא מקבל טיפ".


י. מישהי ניסתה לעקוף אותה בתור לכרטיסים בהנחה ל"מאמה מיה":

"אדי תשאל אותה אם היא יודעת רומנית"

-"דו יו ספיק רומייניאן?"

-"נוֹ". אני לא יכול לצטט מה אמא אמרה לה ברומנית...


י"א. הצעתי שהצייר בכניסה למוזיאון המטרופוליטן יצייר דיוקן שלנו: "קשה לי להאמין שהוא יודע לצייר קוביזם".


י"ב. בקופת המטרופוליטן הנציגה אמרה  "25 דולר הוא מחיר הכרטיס המומלץ:

"מה זאת אומרת מומלץ?"

-"זאת אומרת שזה נתון לשיקולך"

-"תן לה דולר. אני לא עבדתי כל חיים שלי כדי שהיא תבנה וילה".


י"ג. אמרתי לה שההצגה מתחילה ושתכבה את הסמארטפון החדש (והראשון) שלה: "שיחכו, אני בדיוק כותבת לך וואטסאפ".


י"ד. אבא מחא כפיים בהיסטריה ב"מאמה מיה", וביציאה חיכה עם שאר המעריצות בנות השש-עשרה כדי לקבל חתימה: "אל תתחתן אדי. אני מבקשת".


ט"ו. היא שברה עוגיית מזל, בפתק בפנים נכתב "A big change for the better is coming" ואבא שאל איזה שינוי: "אם אתה עושה לי עוד פעם את הסצינה מהתיאטרון, השינוי יהיה divorce".


ט"ז. בחנות הצעצועים המיתולוגית FAO Schwarz - שתיסגר ביולי, אז אם עוד לא הייתם זה הזמן - אבא נעמד בתור לרקוד על הרצפה המוסיקלית כמו טום האנקס בסרט "ביג": "אדי תצלם ותשלח להוליווד. אולי סוף סוף אני אראה מהרמן כסף". 


י"ז. לקחתי אותה ואת אבא ל-Chef Ho's Peking Duck Grill לאכול סעודת ברווז פקין הראשונה בחייהם: אף מילה, שכאמור זה אומר שהם אהבו. ו-ב-צ-ד-ק.

יום שלישי ה-19 במאי. ברוקלין:

דברים שאמא אמרה כש:


י"ח. נסענו מהשדה למלון: "אני לא מבינה, לאף אחד בניו יורק אין כאב ראש?"

-"למה נראה לך שאין, אמא?" 

-"באימיגריישן עשו עלי חיפוש כי היה לי אדוויל בתיק"

-"מה אמרת להם שיש בתיק?"


-"drugs. זה לא תרופות?"

-גם.


י"ט. בגן החיות של ברונקס נקבת תרנגול ההודו היוקטני התעלמה באלגנטיות מחיזוריו הנמרצים של הזכר: "זה נראה בדיוק כמו הדייטים שלי עם אבא שלך".


כ. גורילת הרים שבמתחם הגורילות האכילה את התינוק שלה, והערתי "תראי איזו אמא טובה היא": "מה אתה מנסה להגיד? שלא האכלתי אותך מספיק? מה אתה רוצה?! לא עמדתי בקצב שלך"...


כ"א. במוזיאון לתולדות הטבע במנהטן שילמתי שוב רק דולר אחד לכרטיס, כי התשלום לשיקול המבקר: "תגיד לו שאני בפנסיה; אולי אפשר עוד הנחה".


כ"ב. הם יצאו לטייל לבד בLittle Italy - וחזרו עם 30 קנולי: "הורדתי אותו לחצי דולר לאחד. היה חבל להשאיר לו שם משהו". תכל'ס. 


כ"ג. עשינו שופינג בברוקלין: "אני לא נכנסת לחנות הזו. ינסו לדפוק אותנו" - "אמא, די! דיברנו על זה כבר. תפסיקי להיות שלילית". 
-"אדי אתה ראית מה כתוב להם על הדלת?" "לא".
דרושים מוכרים. בעברית.


כ"ד. אחרי ביקור מונומנטלי עם חברי גל ב-Peete’s Pie Company, הבאתי לאבא פאי שוקולד וקצפת מהסרטים. לאמא לא הבאתי כי היא נמנעת מסוכר: 
"לבריאות מאמה. אני מפרגנת". - "אמא את מה-זה גדולה שאת לא מקנאת" - "בטח. אתה זוכר את החנות גלידה שאבא רצה שנלך אליה מחר?" - "כן" - "אז לא!"

בתמונה למעלה: הערב שלי עם גל וקנולי.


יום רביעי ה-20 במאי. הצד הקנדי של מפלי הניאגרה:

אנחנו בקנדה, לאחר שאת מרבית היום העבירה משפחת פליישלר ב-roadtrip המשותף הראשון בחייה. ליתר דיוק אני נהגתי, אבא ישב לידי ופיזר הנחיות יקרות ערך ("כשאתה רואה רמזור אדום אל תשכח לעצור"), ואמא ישבה במושב האחורי ועשתה בלונים מבזוקה.

אפסטייט ניו יורק ירוקה ויפה אבל קצת מונוטונית. למעשה לא נרשמו היום רגעים ראויים לציון. פרט, אולי, ל:


א. כשבמעבר הגבול בין ארה"ב לקנדה אמרתי לאמא "עברת את הגבול!" - והיא ענתה "אתה לא תדבר ככה לאמא שלך. אם אני רוצה לקלל את אבא מותר לי".


ב. כשקיבלנו את החדר במלון ליד מפלי הניאגרה, ובהמשך ישיר לחיים שלי הניאגרה לא עבדה והיו צריכים להחליף לנו חדר.


ג. כשעמד איתנו בתור להשכרת רכב בחור מבוגר שחיבק ונישק בובת סמרטוטים, ואמא אמרה: "אני לא יודעת לאן הוא נוסע אבל אני לא רוצה לשם".

יום שישי ה-22 במאי, לאס וגאס:

היום אמא ואבא גילו את נפלאות מזנוני ה"אכול כפי יכולתך" של לאס וגאס. למעשה בזה העדכון מסתיים; מאז שלפני מספר שעות הסעתי אותם ל-Aria, הבופה שהיה אמור לשמש תרגיל חימום לקראת אלו הרציניים יותר, עקבותיהם נעלמו.

מדי פעם אני רואה צל של דמות מרחפת עם צלחת ריקה אל עבר המזנון וחוזרת עמוסה, אך לאחר שראיתי את אותה הדמות עושה את הסיבוב השמיני התחלתי לקוות שאולי זה מישהו אחר. יש להם שעה לפני שאני מצלצל למוקד.

ב-6 לפנות ערב קיבלתי סמס בזו הלשון: "בדיוק הוציאו גלידות תוצרת בית. לך לקזינו. זה ייקח זמן".

וכך כבשה משפחת פליישלר את לאס וגאס ב-10 צעדים פשוטים:


1. הקשבתי לאמא, והתוודתי בפני מנהל המלון שהיות חדר האמבטיה מצויד בפן פגע בציפור נפשי.


2. בשעה אחת בלילה ישבו בלובי שלושה רומנים, בהם זוג הורים שתמיד הולך לישון בעשר וילד רגיש לאלכוהול. הם שתו בירות. זה לא שהיתה לנו ברירה: שובר הפיצוי שקיבלנו על סעיף 1 נכנס לתוקף אחר חצות ופג בארבע  לפנות בוקר, וזובי נזרוק לפח 12 דולר.


3. אם יש דבר נורא מלאבד אמא שאינה דוברת אנגלית בקזינו של מלון בלאג'יו, זה למצוא אותה בשולחן הבלק ג'ק מסתכלת לדילר בעיניים ואומרת לו hit me.

4. במלון Paris פסענו בקלאסה, לאחר שביקשתי מאבא שיפגין את כישוריו האירופאיים וישאל את אחד  הסדרנים שאלה כלשהי בצרפתית. אמנם קיוויתי למשהו קצת מעבר ל"איפה השירותים? יש לי פיפי", אבל הכוונה היא מה שחשוב.


5. במלון Aria אבא החל "לרקוד" (שזה כמו לרקוד בלי מרכאות, רק שאין לו חוש קצב או תנועה), וכשהרמתי את  הטלפון לצלם אותו ואמרתי "ישר לפייסבוק", אמא תפסה לי את היד ושאלה אותי "אתה יודע מה זה יתום?!"


6. הקצבנו תקרה ראויה של דולר אחד ל-Slot machine, וכשהפסדנו אותו קיללנו שלושתנו ברומנית. אם זה לא זמן איכות עם ההורים אני לא יודע מה כן. 


7. בגלידה הטורקית שב"גראנד בזאר" חשפנו את חוסר האותנטיות של המוכר עם השפמפם והתרבוש, כשאמא הסתכלה עליו ארוכות ואז אמרה לו בעברית: "לא עשיתי אירובי עם אמא שלך בעפולה?"

8. פשטנו על חנות הדגל של שוקולד הרשי'ז, לאחר שאבא מצא על המדרכה קופון של 15% הנחה.


9. במלון הונציאני האזנו לגונדוליירים שרים “O Sole Mio”, ואבא הנעים את זמננו עם הומור קרש משובח:

-"אדי, אתה ברומניה ושודדים אותך ברחוב. מה אתה צועק?"


-"הצילו?"


-"לא. או-סולה-מיו".


-"למה או-סולה-מיו?"


-"כי זה רומניה; נראה לך שאם תצעק הצילו מישהו יבוא?!"


10. הלכנו לראות בורלסק - הופעה עם הרבה ציצים חשופים, כדי שלאבא יהיה על מה להשוויץ בעבודה. מי שלא ראה את אמא שלי יושבת כאשה יחידה באמצע אולם מלא גברים מריירים, ומדי פעם מסתובבת אל אחד מהם, מסתכלת לו על הטבעת ואומרת לו בעברית "תתבייש לך. אתה married" - לא היה בלאס וגאס.

בתמונה למעלה: כי לפעמים אתה עם אבא ברחוב, הוא שואל: "יש בסביבה כאן משהו מתוק?" - ואתה יודע שבמרחק נוח של 50 מייל יש בדיוק את מה שאתם צריכים כרגע.

יום חמישי ה-28 במאי, נמל התעופה של סן חוזה:

"אני לא יודעת," היא אומרת ולוקחת ביס מהסטייק שקנתה בקוסטקו באריזה אישית של 5 ק"ג לאחר שסירבתי לקחת אותה אל התופת אז היא גנבה לי את הכרטיס והלכה לבד.

"משהו במדינה הזו לא בסדר. אני מרגישה מוזר".


-"מה מוזר לך, אמא?"


-"לא יודעת; ניקיון, אנגלית, נימוס, עזרה. אני לא מבינה מה אינטרס".


-"לא הבנתי. חסר לך טינופת, שיצעקו עלייך בעברית וינסו לדפוק אותך בכל מקום?"

-"קצת, כנראה".


-"טוב, מה אני אגיד לך. אם זה מה שחסר לך אז בסדר".

לוס אנג'לס, הנה זה קורה

יום שבת ה-30 במאי, יוניברסל סטודיוז:

וכך מזהים רומנים ששילמו על כרטיס ליוניברסל סטודיוז: 


1. עשינו את המבוך של המומיה, סימולטור רכבת ההרים של הסימפסונס והמפלים של פארק היורה. כל זה  למרות שאמא לא אוהבת מקומות סגורים, אבא לא אוהב גבהים ואני שונא להירטב. 


2. עשינו חמישה ריפילים חינם לארבע כוסות 'סטארבקס', ואנחנו רק 3 אנשים...


3. ביציאה מהמתקן של הרובוטריקים, כשהסדרן חילק קופונים למשקה קל חינם והם נגמרו רגע לפני שאמא  הגיעה אליו, היא המחישה לו למה מתכוונים בשלט שבכניסה למתקן עליו נכתב: "ייתכנו מראות  אלימים".


4. במסגרת הטבת VIP אופציונלית הקפדנו ללטף בסוף המופע "בעלי חיים מהקולנוע" כל אחד ואחת מנזרי  הבריאה שהיו על הבמה, כולל קביות עם שלפוחית רגיזה, חזיר יבלות ותרגולת מצוננת.


5.  בסיור מאחורי הקלעים, בחלק בו עברנו על הסט של "פסיכו", אמא ביקשה שאצלם את השחקן שרץ אלינו עם סכין כחלק מהאטרקציה, "כי זה ארץ של תביעות ואולי אפשר לעשות עם זה משהו".


6. במתקן שבתמונה למעלה, המיועד לגילאי טרום חובה, הדבר הזה קרה.


יום רביעי ה-3 ביוני, לוס אנג'לס:

5 דברים שאנשים לא יודעים על לוס אנג'לס:


1. בכניסה לאחוזת פלייבוי, שברחוב צ'רינג קרוס מספר 10236, יש אבן גדולה ובה כפתור נסתר לאינטרקום.  האגדה מספרת שמי שמאתר את הכפתור ולוחץ עליו מוזמן להיכנס אל האחוזה. אבא לחץ. התשובה היתה Go home, sir.

2. המלון בו התרחשה עלילת הסרט "אישה יפה" הוא "בוורלי ווילשר". פרגון זה כשאבא נעמד בכניסה למלון,  ביקש ממני שאצלם אותו, שאל אם הוא נראה כמו ריצ'רד גיר ואמא ענתה: "יש לכם את אותו מרפק".


3. פתאום קם אדם ומרגיש כי הוא עמה: ל-Ultimate Hollywood Tours, הוותיק מבין הסיורים ההוליוודים שלוקחים אותך לתצפת על בתי סלבריטאיים, יש מדיניות שנכתבה בדם בנוגע לישראלים:


Do we have any Israelis in the car


Yes


I want to be very clear: You CANNOT go inside Madonna's house to use the restroom. Yes, we know you paid and we know she studies KABALA
 

4. רומניה זה כאן: בניגוד לכתוב במדריכים, גריפית' אובסרבטורי פארק הוא לא נקודת התצפית הכי טובה על השלט של הוליווד. למה הלכנו? כי אם מביעים עניין בנציגי אגודת האסטרונומיה העירונית שמסתובבים שם וחופרים לך, הם נותנים תפוח חינם.


5. סיד, הבחור אליו מופנות ההקדשות מהשחקנים שידיהם, רגליהם ומילותיהם מוטבעות ברצפת התיאטרון הסיני בהוליווד, הוא סיד גראומן - פרנס הוליוודי וזה שייסד את התיאטרון בתחילת המאה הקודמת. יש משהו קסום בלהניח את כף ידך בטביעות היד שעל רצפת הבטון. זה נותן חיבור, סיפוק, ואמא גם ביקשה להוסיף "מחלות".

***

בתום מסע חוצה יבשת שכלל את מנהטן, ברוקלין, קווינס, ברונקס, אפסטייט ניו יורק, הגבול הקנדי, מפלי הניאגרה, לאס וגאס, סאן פרנציסקו, אוקלנד ולוס אנג'לס שבו ההורים הביתה. אמרתי לא פעם שלזכרונות טובים אין תחליף ואין מחיר, ובמרוצת הטיול נוכחתי בזה שוב ושוב.

"אדי טורס" מודה לכולם על שיתוף הפעולה.

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה