התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

סגנון חיים - רוחניות

עדיף להיות פרה מאשר חזיר
מאת: רותי יודוביץ | פורסם: 01.11.2013 03:05
כמה פעמים שמענו על אדם 'עני', שלאחר מותו גילו בני משפחתו אוצר בלום שהוסתרו בביתו? הוא חי חיי מרדות, לא נהנה מכספו, ולא זכה לראות את בני משפחתו נהנים

עדיף להיות פרה מאשר חזיר

לפעמים אני תוהה מדוע אנשים חוסכים כל כך הרבה כסף ולא משתמשים בו להנאתם. הם צוברים ירושה גדולה ונותנים לאחרים רק אחרי מותם. יש שמחכים ל"רגע הנכון" כדי לתת והרגע הנכון אינו מגיע ואז מאוחר מדי.

נתינה מתבטאת גם בנתינה לעצמכם. מה הטעם לשמור על הכלים היפים ולהשתמש בם רק לעיתים נדירות? אם בכלל? מה הטעם לשמור על בגדים יקרים ולחכות ל"הזדמנות" מיוחדת על מנת להינות מהם וכל הזדמנות שמקישה על דלתנו היא לא מספיק מיוחדת, ואז מאוחר מדי.

לאבי היו הרבה פנינות חוכמה. אחת מהן היתה: "עדיף להיות פרה מאשר חזיר".

כשהיינו ילדים הסביר הוא לנו שפרה נותנת חלב בעודה בחיים: היא יכולה לראות במו עיניה איך המקבל נהנה מהחלב שהעניקה לו ולשאוב הנאה מכך שיש לה משהו לתת. חזיר מצד שני, לא רואה את שמחת ותגובות האנשים שאכלו את בשרו; הוא קודם צריך למות. זה אולי נשמע קצת וולגרי אך יש פה אמת ושיעור חשוב ממנו נוכל ללמוד.

מהיכן נובעת שמחתו האמיתית של האדם? ושאלה  טובה יותר: מהו הזיכרון הכי נעים שהיה לכם? אני מתערבת איתכם שלפחות אחד מאותם רגעים היה כשהענקתם למישהו עזרה.

כשמדובר בעזרה, הכוונה לפעולה שעשיתם ששיפרה משהו בחייו של הזולת; כמו, למשל, שיפרתם את מצב רוחו, עזרתם לו להסתכל על החיים מנקודת מבט חדשה, סייעתם לו באופן פיסי, עודדתם אותו וכו'.
 

***

הזכרון הכי מאושר בחיי היה כשהייתי בת 12, כשהתחברתי עם ילדה שהשתמשה בקביים. הציק לי לראות אותה מתאמצת ומתנשפת והחלטתי לעזור לה. שאלתי אותה אם היא ניסתה ללכת ללא הקביים, שאלה שנתקעה באוויר וחזרה אלי כבומרנג. אמרתי לה שאין דבר שהוא בלתי אפשרי ושאני אעזור לה. אחרי היסוסים רבים והערות ביטול ראיתי ניצוץ של תקווה בעיניה והסכמה.

זו היתה תקופת הקיץ, כך שיכולתי לפגוש אותה יום ביומו. החזקתי בשתי ידיה, והיא הלכה לקראתי צולעת אך ללא הקביים. לאט לאט שיחררתי יד אחת ואז את השנייה, שומרת להיות קרובה מספיק כדי לתפוס אותה במידה והיא תיפול, עד שחברתי רחל פסעה שתי פסיעות בעצמה. איזו שמחה היתה זו. ואז שוב החזקתי את ידיה ושיחררתי אותן. רחל הלכה לקראתי, ואני פסעתי אחורנית, היא פסעה קדימה, ואני אחורה. נצחון!

בחיי לא הרגשתי אושר כה עילאי. הרגשתי בעלת ערך, הרגשתי יפה והבנתי אז מהו יופי אמיתי: לא כסף, לא מכונית יפה, בית ענק או גוף מושלם יכלו לתת לי את הרגשת השמחה שהרגשתי כתגמול על העזרה שהענקתי.

החופש הגדול תם ונשלם והחלה שנת הלימודים. לא ראיתי את רחל עד שיום אחד כשהבטתי דרך חלון האוטובוס ראיתי אותה חוצה את הכביש ונעזרת בקביים. בחיי לא אשכח את הרגע הזה. עולמי השחיר. מעולם לא הרגשתי עצב ואכזבה כל כך עמוקים. למה? נכשלתי לעזור. ואז הבנתי מהו המקור האמיתי לשמחה.

***

אנשים שהם חברותיים מבסיסם אוהבים לעזור ואוהבים לתת, גם אם הם לא תמיד מוכנים להודות בכך. לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בעולם החומר שאנחנו שוכחים מהיכן אנו באמת שואבים את מירב השמחה בחיינו. תראו כמה מאושר הוא תינוק כשהוא מצליח להעלות חיוך על שפתינו.

מאמר זה הוא כדי להזכיר לנו את מה שאנחנו כבר יודעים. אז, למה לחכות על מנת לתת רק כש...  שעה שאתם יכולים לתת עכשיו. אל תשמרו את התכשיטים היקרים כדי לתת רק אחרי ש... תנו עכשיו, תחוו את שמחת הנתינה, ראו את תגובת האדם לו אתם עוזרים ותחוו את השמחה שלו יחד איתו.

אל תחביאו את מה שיש לכם מתחת למיטה או בתוך המזרון או מתחת לבלטה. תנו כשאתם עדיין בחיים, וכפליים תחוו את הסיפוק ואת השמחה שתקבלו מהנתינה ומשמחתו של המקבל. תעניקו מזמנכם, תעניקו מטוב לבכם. כשהיד פתוחה ונותנת, היא גם פתוחה לקבל. יד קמוצה לא נותנת וגם לא תקבל. הייה פרה. אל תהיה חזיר.

 

רותי יודוביץרותי יודוביץ הוציאה לאחרונה לאור את הספר "כואב לומר שלום". הספר ניתן לרכישה בגירסה העברית, והאנגלית. לפרטים נוספים בקרו באתר הספר.

 

עוד מאמרים של רותי יודוביץ באתר:

"איזה אידיוט הייתי..." - אם "ואהבת לרעך כמוך", אז למה אנחנו לא מפרגנים גם לעצמנו, מוחלים על טעויות ופספוסים, ואיך זה שאנחנו לא באמת חברים טובים של עצמנו. טיפת רוחניות
 

תרופות טבעיות נגד דיכאון (1)
 

תרופות טבעיות נגד דיכאון (2)
 

למוסף סגנון חיים - בריאות, צרכנות, יחסים, רוחניות, הורות, על השולחן
 

לעמוד הראשי

עשו לנו like בעמוד הפייסבוק ותתעדכנו כל יום
 

ציור: freedigitalphotos.net

הוסף תגובה חדשה