התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - קוראים בספר

רותי לא סובלת פרידות
שרות ILUSA | פורסם: 05.06.2013 00:12
רותי יודוביץ הגיעה ללוס אנג'לס 10 חודשים אחרי שחוותה טרגדיה עמוקה בישראל, ו-30 שנים אחרי כתבה על כך ספר, I Hate to Say Goodbye. בקרוב בשפת האם

הסופרת רותי יודוביץ

 

"טראומה קשה הביאה אותי לארה"ב" - מסכימה הסופרת רותי יודוביץ (בתצלום למעלה) להודות לבסוף. הרי על זה היא כתבה ספר. "באתי במטרה להתחיל חיים חדשים, בתקווה שהמרחק ממקום הטרגדיה יקל על עוצמת האובדן".

בספר של חייה, ספר ביכורים שלה, I Hate to Say Goodbye, יודוביץ מספרת בעיקר על ילדותה בשנות ה-50 וה-60 במושב היוגב שבעמק יזרעאל, לא רחוק מהגבול הירדני. הספר כולו מתרחש במהלך נסיעתה מחיפה, לאחר שקיבלה הודעה מרה כי בן משפחה קרוב נפגע במהלך שוד בבנק הפועלים בשיכון המזרח שבראשון לציון, אל בית החולים שבו ניסו להציל את חייו.

יודוביץ (60), כתבה את זכרונותיה באנגלית והוציאה את הספר לאור בעצמה לפני כמה חודשים. הקהל המיידי - עשרות חברים ומכרים - מילאו אותה שבחים וגאווה.

בוגרת אוניברסיטת בן גוריון (גיאוגרפיה וחינוך), תושבת ואלי וילג' שבלוס אנג'לס, היא הגיעה לכאן לפני 30 שנה עם "מטען נפשי" כדבריה.

רותי עבדה כאשת מכירות, כמורה לעברית המכינה תלמידים לבר/בת מצווה, כמאמנת אישית, כמתרגמת וכמשקיעה. פיתחה את אהבתה לשירה כזמרת חובבת, ונהנתה לספר על שנות ילדותה לחברתה האמריקנית, לזלי ליהמן.

לזלי, שגילתה את רגישותה של חברתה לפרטים ולניואנסים ואת כישרונה לספר סיפורים, עודדה אותה להתחיל לכתוב.

סיפור אחד התחבר לשני, המשיך לשלישי, התפשט לרביעי... ולאט-לאט, כמו שהיא אומרת, קרם הספר גידים.

 

להראות לעולם את הצד האנושי של ישראל

"גדלתי בתקופה מאד מיוחדת", אומרת רותי. "מדינת ישראל היתה בחיתוליה. נולדתי למשפחה של של ניצולי שואה. אבי, גבר ציוני עם עקרונות אידיאולוגיים נוקשים, 'סחב' את משפחתו מקיבוץ אחד למשנהו, ממושב אחד לשני - עד שהיכה שורשים במושב היוגב".

הילדות שמתארת רותי בספרה מלאה בהרפתקאות, טבע ואהבות (כולל אהבה אסורה), אבל ברקע אמא מדוכאת, קונפליקטים ומסתננים ערבים שמאיימים על המושב.

רותי: "את הספר התחלתי לכתוב עוד ב-2007, וסיימתי אותו תוך 9 חודשים... אבל אז הגיע הקטע הקשה: העריכה. ערכתי את הספר לפחות 18 פעמים ואז נתתי לו לנוח במגירה עוד כשנתיים. אחרי שנת ישרים, הוצאתי אותו מהמגירה, ושוב קראתי וקראתי. ואז היה החלק הקשה הקשה בכל כתיבה של ספר והוא ההתחלה והסוף. לאט לאט צמח הרעיון כיצד להתחיל את הספר ואיך לטוות חוט מקשר בין כל הפרקים".

לבסוף הגיע היום, שבו הרגישה שהספר בשל ומוכן. באנגלית. ועכשיו החל המסע החדש, להוציא אותו לאור גם בעברית (ביולי השנה).

"כתבתי את הספר במקור באנגלית", מסבירה רותי, "כי המטרה הראשונה שלי היתה להראות לעולם את הצד האנושי של ישראל והישראלים; לתת להם ממשות מאיפה באנו ומה עברנו בתקופת תקומת המדינה". היא מאמינה, שהגירסה העברית תדבר לליבו של כל ישראלי, שגדל וצמח מן הארץ.

עטיפת הספר I Hate to Say Goodbye

הנה קטע מהספר בעברית, שנותן טעימה על דמות אביה של רותי ואווירת הארץ שבה נולדנו:

הגיע הרגע. האיש גדול המימדים מתקרב. הוא רוכן אלי ומחייך; פניו צוחקות, מוארות... אני מרגישה  שהשמש קורנת אלי. אני מזהה את גומות החן והקמטים העדינים שנטוו בקצות עיניו הכחולות־אפורות. שיערו - יער שחור מקורזל. ראשו מגרד את תקרת החדר. זהו אבא שלי, וכל חלק בגופי הקטן רועד ומפרכס בשמחה והתרגשות.

לו רק יכולתי לכרוך את זרועותיי הזעירות סביב צווארו. אבל הזרועות כבדות. הוא מחייך וכופת את אצבע ידי הקטנה באגרופו הגדול, כמו למשמרת.

משהו עדין מרפרף על פניי... אני פוקחת באיטיות את עיניי. מגע יד רך מדגדג את עורי. תלתלים צהובים ועיניים ירוקות מציצות מבעד לסורגי מיטת התינוקת בה אני שוכבת.

"אבא, ז'אתי המתנה שהבטחת לי?" אני שומעת קול גבוה שואל.

"כן שמעון! הבאנו אותה במיוחד ליום ההולדת השלישי שלך," הוא אומר, ואני שומעת לראשונה בחיי את קולו של אבא שלי.

"אבל אבא... אני לא משַׁחק עם בובות!" הקול המתוק מתעבה קמעא. "אני רוצ'ה טנק שיכול לירות הרבה פגז'ים! בום-בום-בום! ככה!"

 

שיעורי חיים

"הספר שלי הוא למעשה מסע הומני ורוחני שידבר לליבו של כל אחד - בין אם הוא ישראלי, יהודי, או אדם מקבוצה אתנית שונה לגמרי. אם היית ילד, הספר הזה בשבילך. אם גדלת במשפחה, הספר הזה בשבילך", אומרת רותי.

הספר מלא בשיעורי חיים שהסופרת קוראת להם "רגעי העומק שלי". לדוגמא: "דברים רעים ימשיכו להתרחש כשאנשים טובים לא נוקפים אצבע... כשאתה פוגע שלא בצדק במישהו אתה פוגע בעצמך... החיים הם כמו תפיסת דבורים; תוכל לרדות את הדבש רק אם תהייה מוכן להיעקץ".

 

רוצים לקרוא עוד? היכנסו לאתר הספר באנגלית

 

מה עושה "אישה מרוקאית אחת" מקרית גת במדבר אריזונה? מתוך הגעגועים לארץ, למשפחה, לחברים, לאוכל, לשפה ולריחות, יצרה ימית ארמבריסטר (בן לולו) במדבריות דרום-מערב ארה"ב את ספרה הראשון, שיצא השבוע בישראל


הצעת החרם סוכלה; המורים האמריקנים ימשיכו להשקיע בישראל. לאחר מאבק שנוהל ע"י ארגון "שורת הדין", סוכל נסיון להביא את אחת מקרנות הפנסיה הגדולות של מורים בארה"ב לא להשקיע בחברות ישראליות
 


בין ספרד לצרפת, אחינועם ניני תעצור בלוס אנג'לס (18 ביוני).
הזמרת הישראלית העסוקה ביותר בעולם, תגיש בהופעתה באונ' האמריקנית-יהודית בבל איר את "נועה הקלאסית"

 

לעמוד הראשי

הוסף תגובה חדשה