התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: The Visit
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 15.09.2015 13:11
סרט שאם לא צפיתם בו אתם מחוץ לעניינים, סיפור שיעשה לביקורי נכדים אצל סבא וסבתא מה ש"פסיכו" עשה למקלחת. מפחיד בטירוף בלי נהרות דם ובלי גופות נערמות

The Visit (הביקור)... במאי: אם. נייט שאמאלאן... שחקנים: אוליביה דה יונג, אד אוקסנבולד, דיינה דאנאגן, פיטר מק'רובי, קתרין האן... ז'אנר: אימה... זמן: 94 דקות

The Visit (הביקור)

קשה להאמין, אבל האיש שעורר בסוף השבוע לחיים את בתי הקולנוע בארצות הברית אחרי תרדמת מוחלטת (תופעת לוואי שכיחה בתום עונת שוברי הקופות של הקיץ) הוא הבמאי-תסריטאי אם. נייט שאמאלאן - מי שהיה בתחילת דרכו ילד פלא שכל בכירי הוליווד חפצו ביקרו ונתנו לו שליטה אמנותית מוחלטת, והידרדר במהירות מסחררת לעמדת במאי שכיר של כישלונות מהדהדים.

מבחינה זו, עוד לפני הדיון באיכויות הסרט עצמן, "הביקור" הוא לא פחות מאשר תחיית המתים שלו, 11 שנים מאז סרטו המוצלח האחרון "הכפר" - סרט עמוק עם סיום מבריק, שלא זכה מעולם להכרה לה היה ראוי ובמידה רבה הרס את בטחונו העצמי של שאמאלאן והוביל אותו לשורה של יצירות יומרניות חסרות כיסוי עם תקציבים מנופחים ואפס השראה.

עכשיו הוא מצליח, דווקא מעמדת נחיתות עמוקה, לעשות את הלא יאמן: סרט שלא רק מתמודד עם הברקות כמו "החוש השישי" ו"בלתי מנוצח" אלא אף מתעלה עליהן ברגעיו הטובים (ויש לא מעט כאלה).

"הביקור" הוא לא רק סרט אימה אפקטיבי אלא קאלט מיידי המלווה, כבר עכשיו, בתמיכה מסיבית של הרשתות החברתיות ואינספור פורומים הדנים בו ומנתחים אותו.

במילים אחרות: סרט שאם לא צפית בו אתה מחוץ לעניינים.

The Visit (הביקור)

דיינה דאנאגן, הכוכבת הבלתי מעורערת של הסרט ומי שתהפוך לאחת הדמויות הקלאסיות של ז'אנר האימה

איכפת לך להיכנס לתנור?

לא מפתיע ש"הביקור", שהופק בתקציב זעום של 5 מיליון דולר, גרף 22 מיליון דולר בסוף השבוע בבתי הקולנוע. להשוואה: "העולם אחרי", הפלופ המביך ששאמאלאן ביים לפני שנתיים בכיכובו של וויל סמית, הופק בעלות של 130 מיליון דולר וגרף 60 מיליון בלבד. תחיית המתים כבר אמרנו?

מצד שני, אסופת הנתונים הזו אינה מעידה בהכרח על יצירה החפה מפגמים. למרבה הצער, שאמאלאן שיחזר אמנם את חדוות היצירה של סרטיו הראשונים, אבל גם את הפגמים שבלטו כבר אז: המשחק המוגזם, הדיאלוגים האיטיים, הרצינות התהומית, אמונתו הבלתי מעורערת בכך שהוא עובד על יצירות מופת "חשובות" ומשפטים סתומים האמורים להפוך למטבעות לשון.

ב"החוש השישי" זה היה "אני רואה אנשים מתים"... ב"סימנים" זה היה "יש מפלצת ליד החלון שלי, אפשר לקבל כוס מים?"... הפעם זה "איכפת לך להיכנס לתנור ולנקות אותו מבפנים?"...

הסצנה בה מתבקשת גיבורת הסרט להיכנס לתנור, היא כמובן רמיזה עבה לאגדת "עמי ותמי" המהווה השראה ברורה לעלילת הסרט. גם ב-The Visit יש אחות ואח (אוליביה דה יונג ואד אוקסנבולד המצוינים; שאמאלאן תמיד ידע ללהק ילדים), הנשלחים ללב היער, ליתר דיוק לבית ישן על גבול היער, בו גרים סבם וסבתם אותם לא פגשו מעולם בגלל סכסוך רב שנים בינם ובין אם המשפחה - אישה שננטשה בידי בעלה, אבי ילדיה, ועכשיו מנסה להשתקם לצד מחזר חדש.

הרצון לבלות חופשה רומנטית אמור להיות סיבה מספקת לאותה אם (קתרין האן) לאשר לילדיה לבלות כמה ימים בבית אליו היא עצמה לא רק מסרבת להגיע, אלא גם מסרבת לחשוף את הסיבות לקרע המשפחתי.

למה, לכל הרוחות, הילדים נשארים לא נמלטים?

שלא במפתיע, כמעט מיד יתברר שעמי ותמי מודל 2015 אכן הגיעו לביתה של המכשפה הרעה.

סבא וסבתא (פיטר מק'רובי -בתצלום משמאל, ודיינה דאנאגן, הכוכבת הבלתי מעורערת של הסרט ומי שתהפוך לאחת הדמויות הקלאסיות של ז'אנר האימה), נראים כמו זוג קשישים חביבים ולא מזיקים, אולי קצת מבולבלים ולא לגמרי בפוקוס ("הם בסך הכול זקנים", תאמר האם לילדיה שוב ושוב בשיחות סקייפ בעוד היא משתזפת אי שם בקריביים).

אבל כבר בלילה הראשון מתברר שדברים לא סימפטיים מתרחשים בבית אחרי השעה תשע וחצי בערב, וההגדרה ל"לא סימפטיים" הופכת אפלה יותר ויותר (הטוויסט שיהפוך את העלילה על פיה, מוטיב אהוב על שאמאלאן, יגיע גם כאן).

בשלב זה בעלילה טמונה אחת משתי המכשלות העיקריות של "הביקור". האחת: למה, לכל הרוחות, הילדים נשארים בבית ולא נמלטים כבר אחרי הלילה הראשון? השנייה: הסרט מצולם בטכניקת ה- found footage הידועה לשמצה. כלומר, הילדים מתעדים את הביקור בשתי מצלמות וידיאו ביתיות. התירוץ הרשמי הוא שהבת, בעצמה מוכת טראומה בעקבות נטישת אביה, רוצה ליצור סרט דוקומנטרי בעזרתו תוביל לפיוס בין אמה והוריה המתנכרים. לכן כל מה שקורה על המסך מחויב, מבחינת ההיגיון הטכני והעלילתי, להתרחש בעוד הם אוחזים במצלמה.

בהתחלה זה עוד עובר מסך, אבל כשהביקור המשפחתי הופך מאבק לחיים ולמוות זה מגוחך. האם באמת מצפים מהילדים שימשיכו לצלם, בעוד הם נמלטים על נפשם במסדרונות חשוכים?

למה בכל זאת "הביקור" עובד? סיבה אחת בסיסית: הוא נאמן להגדרת הז'אנר שלו. כאשר אתה הולך לסרט המוגדר כקומדיה, אתה רוצה לצחוק. כאשר אתה הולך לסרט המוגדר כאימה אתה רוצה לפחד, ו"הביקור" הוא מהמוצדקים בתחומו בשנים האחרונות. הוא פשוט מפחיד בטירוף. העובדה שזה קורה בלי אפקטים, בלי עירום נצלני של נערות שטופות הורמונים, בלי מוזיקת רקע (עוד מהלך מבריק), בלי נהרות דם ובלי גופות נערמות אחת לחמש דקות מותירה רק מסקנה אחת. אחרי שנים של אובדן דרך אם. נייט שאמאלן נזכר איך עושים קולנוע.

לסיכום: הסרט שיעשה לביקורים אצל סבא וסבתא מה ש"פסיכו" עשה למקלחת.

לעוד כתבות בנושאי קולנוע, מוסיקה ותרבות מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה