התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Me and Earl and The Dying Girl
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 12.10.2015 14:11
סרט נעורים על ילדי המילניום החדש, הנועלים עצמם מאחורי חומות של ניכור ומציאות וירטואלית, עד שכל קשר ממשי עם העולם האמיתי הופך עבורם לסיוט + עוד 2 חדשים

Me and Earl and The Dying Girl  ("אני וארל, והנערה הגוססת")... ז'אנר: דרמה... במאי: אלפונסו גומז-רחון... שחקנים: תומאס מאן, אוליביה קוק, אר.ג'יי סיילר, ניק אופרמן, קוני ברייטון, מולי שנון, קתרין אס. יוז... זמן: 105 דקות

סרט הקולנוע השני בלבד של הבמאי אלפונסו גומז-רחון, שעד כה ביים בעיקר לטלוויזיה בסדרות כמו "Glee" ו"יומני קארי" (ה-prequel הכושל של "סקס והעיר הגדולה"), הוא מסוג ההפתעות המענגות הבאות משום מקום. מצד שני, הוא גם אחד מסרטי ההתבגרות העצובים והמוזרים של השנים האחרונות.

נסו לדמיין את "סיפור אהבה" פוגש את "דוני דרקו", ותקבלו מושג קלוש למה לצפות. ואכן, בהקרנת הבכורה שלו בפסטיבל סאנדנס בשנה שעברה זכה Me and Earl and The Dying Girl (המבוסס על רומן נעורים מאת ג'סי אנדרוז) לביקורות נלהבות, והשחקנית אוליביה קוק (במפתיע, למרות הדמיון החיצוני המדהים, אין לה קשר משפחתי לרייצ'ל לי קוק, כוכבת להיט הנעורים "יש לה את זה") לוהקה מיד לתפקיד הראשי בסרטו החדש של סטיבן שפילברג, Ready Player One.

גיבור הסרט הוא גרג (תומאס מאן), וההגדרה "גיבור" היא סוג של הפוך על הפוך כי מדובר בנער מוג לב באופן קיצוני. כל מהות קיומו מבוססת על מינימום קשר עם העולם הסובב אותו בכלל, וחבריו לספסל הלימודים בפרט. אפילו את ארל, חברו היחיד, הוא מתאר כ"שותף יצירתי" לעשרות סרטי וידיאו ביתיים והזויים שהשניים הוגים ומצלמים.

גרג מנסה לחיות בסטאטוס קבוע של אושיה בלתי-נראית עד שאמו מספרת לו שרייצ'ל, נערה יהודייה הלומדת בבית ספרו, אובחנה כחולה בלוקמיה. האם, נודניקית בלתי נלאית, מכריחה את גרג ליצור קשר עם רייצ'ל ולסייע לה בשעתה הקשה.

בסופו של דבר גרג אף מסכים לצרף אליו את ארל ליצירת סרט הוקרה לרייצ'ל, המיועד לעודד אותה ולסייע לה במלחמתה במחלה, והופך בהדרגה למומנטום אשכבה ככל שמצבה מדרדר.

ילדי המילניום החדש

ואולם, למרות החן הכובש והעצב קורע הלב בעיניה של אוליביה קוק, דמותה של רייצ'ל היא רק הקטליזאטור העתיד להכריח את גרג להתעורר לחיים וליצור, לראשונה בחייו הבוגרים, קשר אנושי אמיתי עם אדם אחר.

כאן מגיעה ההברקה הגדולה של גומז-רחון, המביים את הסרט כולו מבעד לעיניו של גרג המספר עלילה אחת, בעוד הצופה נדרש לראות מתחת לפני השטח את הסיפור האמיתי.

התוצאה חכמה, מקורית ולמרות רגעי הומור לא מעטים היא בעיקר עצובה עד כאב.

בין השאר מצלם גומז-רחון את הפגישה הראשונה בין גרג ורייצ'ל כאשר היא ניצבת על מדרגות המפלס העליון של ביתה, גדולה מהחיים ומורמת מעם, בעוד גרג ניצב בתחתית המדרגות זערורי ואפסי למראה. זוהי מטאפורה מבריקה לתסביך הנחיתות של הדמות, ובעקבותיה יגיעו רבות נוספות... מה שהופך את "אני וארל, והנערה הגוססת" לסרט נעורים הדורש מצופיו אותה מידת אינטליגנציה שדרשו יוצריו מעצמם.

תומאס מאן, שהחל את דרכו כשחקן ילד בסדרות סתמיות כמו "I, Carly" ו"מקום טוב באמצע", יוצר כאן דמות נוגעת ללב ומפחידה כאחד.

זהו האב טיפוס של ילדי המילניום החדש, הנועלים עצמם מאחורי חומות של ציניות וניכור, ובעיקר רשתות חברתיות ומציאות וירטואלית, עד שכל קשר ממשי עם העולם האמיתי הופך עבורם לסיוט. מכאן שההפי אנד של "אני וארל, והנערה הגוססת" אינו קשור למחלתה של רייצ'ל אלא להצלתו של גרג.

זהו טוויסט חכם ונוגע ללב, ובזכותו הסרט יישאר בתודעה הרבה אחרי שלהיטי קופה מצליחים ממנו בהרבה ישכחו.

לסיכום: חוויה לא פשוטה, אך שווה כל רגע.

עוד השבוע בדי.וי.די ובבלו-ריי:

* "הנוקמים – עידן אולטרון".

הרשימה המתארכת של שוברי קופות המבוססים על דמויות קומיקס פרי יצירת חברת Marvel הפכה כבר מזמן לפס ייצור משגשג, שכל קשר בינו ובין אמנות מקרי בהחלט.

מדובר באסופת אנשי מקצוע המחתימים כרטיס ובאים לעבוד במטרה אחת: להרוויח כסף, והרבה.

הסרט הנוכחי הוא המשך לשובר הקופות "הנוקמים" מלפני 3 שנים, הראשון שקיבץ יחדיו את כל גיבורי העל הנאלצים לאחד כוחות ולהילחם באיום משותף על שלום העולם.

קפטן אמריקה, איירון מן, ת'ור, האלמנה השחורה, הוק איי וההאלק שבים גם הפעם למפגן ראווה של ערים נהרסות וספינות ענק מעופפות, כאשר האויב הנוכחי הוא אולטרון, תוכנת מחשב המתעוררת לתודעה משלה ומחליטה שהצלת העולם מחייבת את השמדתו.

ג'וש ווידון, במאי "הנוקמים" הראשון, שב לביים גם הפעם את רוברט דאוני ג'וניור, כריס אוונס, כריס המסוורת', סקרלט ג'והנסון, ג'רמי רנר ומארק רופאלו, בעוד ג'יימס ספיידר מדבב את דמותו של אולטרון.

מי שכבר מכיר את היקום של גיבורי Marvel יודע בדיוק למה לצפות, ואכן יקבל את מבוקשו ביד רחבה.

לסיכום: מתחיל לעייף ולחזור על עצמו, אבל הקופה עדיין רושמת ולכן הסיום טרם נראה באופק.

* "מג'יק מייק XXL".

לפני כמה שנים ביים סטיבן סודרברג סרט דל תקציב שהיה מבוסס, בעקיפין, על סיפור חייו של השחקן הראשי צ'נינג טאטום - בעברו הרחוק חשפן מועדונים שחלם לצאת לדרך חדשה, ואכן הפך לאחד הכוכבים המובילים בהוליווד.

החלומות של מייק היו צנועים בהרבה, הוא בסך הכול רצה לפתוח עסק למכירת רהיטים בעיצוב אישי, ועדיין אף אחד לא לקח אותו ברצינות חוץ מהנשים ההיסטריות שהריעו לו במועדונים בהם הופיע.

הסרט המקורי הפך, במפתיע, לשובר קופות ענק. סרט ההמשך, שסטיבן סודרברג אינו מעורב בו, הוא סיפור שונה לחלוטין. גם אכזבה מסחרית גדולה, וגם עלילה דלה וכמעט מביכה, בה מתברר שהמיזם העסקי של מייק, כמו גם הזוגיות שלו, לא ממש צלחו. בצר לו, הוא מתפתה להצטרף לחבריו החשפנים לסיבוב הופעות מועדונים אחרון.

הבעיה היא שבאין סיפור, דמותו של מייק כבר לא נוגעת ולא משכנעת, וגם היעדרו של מתיו מק'קונהי שגנב את ההצגה בקלילות בסרט הראשון, תורמת רבות לתחושת האכזבה הכללית.

לסיכום: קטעי הריקוד והחשפנות עדיין עשויים לעילא, אבל סרט אין פה.

לעוד ביקורות סרטים בקולנוע ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה