התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Southpaw
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 31.10.2015 18:51
ג'ייק ג'ילנהול מתחיל את הסרט כשהוא כבר בפסגה, אלוף העולם באגרוף במשקל בינוני. ומנקודה זו הוא יכול רק ליפול + עוד 2 סרטים לצפייה במיטה

Southpaw

Southpaw (ללא כפפות)... ז'אנר: דרמה, ספורט... במאי: אנטואן פאקווה... שחקנים: ג'ייק ג'ילנהול, פורסט וויטקר, קרטיס ג'קסון (50 סנט), אונה לורנס, רייצ'ל מק'אדאמס, נעמי האריס, מיגל גומז... זמן: 124 דקות

אנטואן פאקווה הוא אחד הבמאים העסוקים הפועלים כיום בהוליווד, וכמעט כל פרויקט ששמו נקשר בו משופע בתקציב וכוכבים ומעורר ציפיות גבוהות.

אבל מעבר על הרשימה המלאה של סרטיו מגלה מיעוט מפתיע של הצלחות אמנותיות ומסחריות, בראשן "יום אימונים מסוכן" שהביא לדנזל וושינגטון את פרס האוסקר.

רוב סרטיו של פאקווה נעים בין אכזבות מהדהדות ("דמעות השמש", "המלך ארתור", "רחובות ברוקלין") למותחני פעולה יעילים הנשכחים במהרה ("פיתיון", "על הכוונת", "המטרה: הבית הלבן", "נקודת שוויון").

Southpaw הוא ניסיון מעניין של פאקווה לעבור מז'אנר האקשן לז'אנר הדרמה. עדיין ברגע האמת הסרט הפך לאכזבה מסחרית, למרות שכיסה את עלויות הפקתו (30 מיליון דולר) בהכנסות של 53 מיליון דולר מהקרנות מסחריות בארצות הברית.

בדיעבד, ההחלטה לשווק אותו כחטיף קיצי (הוא אפל וקודר מדי) פעלה נגדו. צאתו בפורמט בלו ריי ודי.וי.די מהווה בעיקר כרטיס כניסה של "ללא כפפות" לפנתיאון "ראינו, נהנינו, שכחנו", אליו נשלחו רוב סרטיו הקודמים של פאקווה.

הבעיה העיקרית של ז'אנר סרטי האגרוף היא השחיקה. אחרי סאגת "רוקי" הבלתי נגמרת, "השור הזועם" שביים מרטין סקורסזה בכיכובו של רוברט דה נירו, ואפילו "סינדרלה מן" שביים רון הווארד בכיכובו של ראסל קרואו, לא נשאר הרבה לחדש.

תמיד יהיה גיבור שעלה מאשפתות, ובכוח הרצון ואגרופי המחץ שלו יגיע, כנגד כל הסיכויים, אל פסגת העולם. לא לפני שיתמודד וינצח את יריביו האמיתיים, הפגמים באופיו שלו, ויהפוך לאדם שלם וטוב יותר.

Southpaw, מילה המתארת מהלומת אגרוף הניחתת מלמעלה כלפי מטה, מאמץ את הרשימה במלואה.

Southpaw

אב חד-הורי ראוי

בילי הופ (ג'ייק ג'ילנהול) מתחיל את הסרט כשהוא כבר בפסגה - אלוף העולם באגרוף במשקל בינוני. ומנקודה זו הוא יכול רק ליפול.

ואכן, אשתו האהובה מורין (הופעה קצרה של רייצ'ל מק'אדאמס) מוצאת את מותה בנסיבות טרגיות, וללא תמיכתה וניהולה הופ הופך לחיית אדם שאינה מסוגלת לתפקד.

הוא מאבד את התואר, את הכסף, את הבית, את החברים, ובעיקר את בתו לילה, הנמסרת למוסד ממשלתי עד שאביה יוכיח שהוא מסוגל להיות הורה אחראי.

בנקודה זו, הסרט מתפצל לשניים. חלקו האחד מתמקד במאבקו של בילי הופ לשוב לזירה ולהביס את האלוף החדש והצעיר, מתאגרף היספאני המעורב גם במותה של אשתו, וזאת בעזרת מאמן וותיק שפרש (פורסט וויטקר).

חלקו השני מתמקד בהופ המנסה ליטול לראשונה אחריות על חייו וגורלו, ובעיקר להשתלט על התקפי הזעם שלו, כדי שיוכל להיות אב חד-הורי ראוי.

לאנטואן פאקווה נוח בהרבה בבימוי סצינות האימונים והאגרוף. בסצנות הדרמטיות הוא מתפתל ומתנשף לא פחות מהגיבור שלו. למעשה, רוב הזמן הצופה מזדהה עם העובדת הסוציאלית, הטוענת שהופ עדיין לא בשל לבלות ביחידות עם בתו.

בסוגיית המשחק, מעניינת ההקבלה בין עבודתו של פורסט וויטקר לזו של ג'ייק ג'ילנהול. וויטקר כבר זכה באוסקר (על הופעתו כאידי אמין בסרט "המלך האחרון של סקוטלנד") בעוד ג'ילנהול ממש, אבל ממש, רוצה.

וויטקר מגלם את המאמן הכבוי טיק וויליס בטבעיות ובלי להגיר טיפת זיעה. ג'ילנהול מגלם את בילי הופ באינטנסיביות שכולה מבטים חודרים, מלמולים לא ברורים, זעקות ולחישות. תוסיפו למשוואה את המהפך הפיזי שעבר, ותקבלו שלט מאיר עיניים: "תנו לי אוסקר, או לפחות מועמדות".

זה לא יקרה מן הסתם בסרט הנוכחי.

לסיכום: דרמה יעילה, הלוחצת על כל בלוטות הרגש הנכונות וסופה ידוע מראש.

עוד השבוע בדי.וי.די:

* The Gift (המתנה)

אחת ההצלחות המפתיעות של השנה מגיעה מבית היוצר של השחקן האוסטרלי ג'ואל אדג'רטון, המתפקד הפעם כתסריטאי ובמאי לצד הופעתו בתפקיד הראשי. מפגני אגו-מאניה כאלה עשויים להיות אסון לקריירה של שחקן, בעיקר כזה שעדיין לא הגיע למעמד כוכב-על בזכות עצמו, אבל אדג'רטון הצליח לרקוח מותחן מהודק ויעיל בתקציב של 5 מיליון דולר בלבד. הסרט גרף 45 מיליון מהקרנות מסחריות בארצות הברית, לצד ביקורות אוהדות שתיארו אותו כאחד מסרטי המתח הטובים של השנים האחרונות.

The Gift נישא על כתפי שני אלמנטים קלאסיים, תסריט ומשחק, שלמרבה הצער הולכים ונשכחים בהוליווד העכשווית. זהו מותחן פרנויה, בו האיש הרע מגיח מהמקום הכי לא צפוי: ספר המחזור של התיכון.

סיימון (ג'ייסון בייטמן) ורובין (רבקה הול) הם זוג נשוי מושלם לכאורה, עד הפגישה המקרית עם גורדו (אדג'רטון), שהיה חברו לספסל הלימודים של סיימון וילד הכאפות של התיכון. האיחוד הלא צפוי מוביל, בהדרגה, לסדרת אירועים ההופכים ביזאריים ומאיימים יותר ויותר וחושפים בהדרגה סודות עבר אפלים.

לסיכום: עבד בבתי הקולנוע, ובזכות ההפקה האינטימית צפוי להיות יעיל עוד יותר בפורמט הביתי.

Max (מקס)

לא לבלבל עם "מקס הזועם: כביש הזעם". הסרט הנוכחי הוא דרמה משפחתית עם נגיעות של מותחן-לייט, וגיבורו הוא כלב שאומן לשרת לצד הנחתים האמריקאים באפגניסטן ולאתר מצבורי נשק של ארגוני טרור אסלאמיים. מקס מצטיין במילוי תפקידו עד שמאמנו, קייל ווינקוט, נהרג בפעילות מבצעית. מקס מוכה הטראומה חוזר למכלאת האימונים ומיועד להרדמה, אך בסופו של דבר נמסר לבני משפחת ווינקוט ונקשר לג'סטין (ג'וש וויגינס), אחיו הצעיר והמרדן של בעליו המנוח.

ברור שגם כאן יתרחש תהליך ריפוי הדדי. הכלב העצבני יהפוך שוב לידידו הטוב ביותר של האדם, והנער הבטלן-חוצפן ילמד משמעותה של אחריות ונאמנות וישקם את יחסיו המעורערים עם אביו הקשוח (תומס היידן צ'רץ') ואמו האנמית (לורן גראהם, שצברה הרבה קילוגרמים מאז גלמה את לורליי בסדרה "בנות גילמור"). בין לבין תתפתח עלילת משנה שתחשוף את נסיבות מותו האמיתיות של קייל, אופיו הבוגדני של חברו ליחידה טיילר, ויש גם אהבת נעורים בין ג'סטין וכרמן, נערה היספאנית היודעת דבר או שניים על טיפול בכלבים.

לסיכום: הבמאי בועז יכין ("לזכור את הטיטאנים") לא דילג על שום קלישאה. מצד שני, כסרט מהנה לכל המשפחה זה עובד.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה