התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: Bridge of Spies
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 02.11.2015 20:14
סטיבן שפילברג, אשף המדיום הקולנועי הגדול בדורו, חוזר למלחמה הקרה ולעסקת חילופי שבויים אמריקניים מול ברית המועצות ומזרח גרמניה. בחזרה לעבר

Bridge of SpiesBridge of Spies (גשר המרגלים)... ז'אנר: דרמה, היסטוריה... במאי: סטיבן שפילברג... שחקנים: טום הנקס, מארק ריילנס, איימי ריאן, אוסטין סטואל, סבסטיאן קוך, וויל רוג'רס... זמן: 141 דקות

קשה להאמין, אבל בדצמבר הקרוב יציין סטיבן שפילברג את יום הולדתו ה-69. זה אומר שסרטו הבא כבמאי (הוא עובד כרגע על שניים במקביל) ייצא למסכים כשהוא יהיה בן 70 פלוס.

Bridge of Spies מגיע 3 שנים אחרי "לינקולן", ולמרות שהפעם העלילה מהודקת והרבה פחות אפית בהיקפה, הוא בפועל המשך רעיוני ישיר שלו. שפילברג עדיין משוטט ברחבי ההיסטוריה האמריקנית ומחפש (ומוצא) גיבורים קלאסיים הרואים את העולם בשחור ולבן, ונחושים בדעתם לעשות את הדבר המוסרי והנכון גם כאשר המערכת המקיפה אותם מנסה לעגל פינות ולחפש חמישים גוונים של אפור.

"לינקולן" תיאר את המאבק הבירוקרטי שניהל הנשיא אברהם לינקולן, בעיצומה של מלחמת האזרחים, להעביר את החוק לביטול העבדות... "גשר המרגלים" (המבוסס על אירועים ודמויות אמיתיות) מתרחש בשנת 1957, בשיאה של המלחמה הקרה, וגיבורו הוא עורך דין בשם ג'ים דונובן (טום הנקס), שהופקד על ניהול המשא ומתן מטעם ממשלת ארצות הברית בעסקת חילופי שבויים מול ברית המועצות ומזרח גרמניה.

המטרה הייתה להשיב לרוסים מרגל סובייטי שנתפס בברוקלין בתמורה לטייס אמריקאי שהופל בשמיהם, והמזרח גרמנים מצידם ישחררו סטודנט אמריקאי שנעצר ללא ניירות בצד המזרחי של חומת ברלין שזה עתה הוקמה.

נשמע מסובך? זה אכן כך. במיוחד עבור דונובן, המתמחה בתביעות ביטוח ייצוגיות עד שהוא מתבקש להגן על קולונל רודולף אייבל (מארק ריילנס המצוין), שבתחילת הסרט נעצר אחרי שנים רבות בהן חי כחפרפרת בארצות הברית.

התסריט אינו מפרט כיצד נחשף אייבל ומה היה טיבה של פעילות הריגול שלו, היות והעלילה ממהרת לבית המשפט, שם מתוכנן לו משפט ראווה מהיר בסיומו יורשע ויוצא להורג.

כל זה, כאמור, לפני שעורך הדין דונובן מחליט לקחת ברצינות את עבודתו כסניגור ולהגן על לקוחו מהכיסא החשמלי; מהלך המסמן מיידית אותו ואת בני משפחתו כבוגדים.

התסריט לא מספק שום רקע לעברו של דונובן. שום חטא ישן שהוא מנסה לכפר עליו, או רובד פסיכולוגי עמוק המסביר מדוע הוא מוכן לסכן לא רק את כל מה שהשיג בחייו אלא גם את שלומם של אשתו וילדיו. הוא פשוט איש טוב, נקודה. ואת מי ילהקו לתפקיד האיש הטוב האולטימטיבי?

טום הנקס מוכיח, שוב, מדוע הוא נחשב ליורשו הלגיטימי של קארי גרנט. כמו השחקן המיתולוגי ההוא, גם הוא נולד לתפקיד הגיבור השקט, המנצח לא באגרופים או מכונות ירייה אלא בכוח האמונה בצדקת דרכו ויכולתו לעמוד על שלו (אייבל אף מכנה אותו בשלב מסוים "האיש העומד").

הנקס גם זוכה לסצינת הנאום האידיאליסטי המתבקש בסיום המשפט, ומבצע אותה לעילא.

והנה הטוויסט: בנקודה זו הסרט רק מתחיל.

Bridge of Spies

בחזרה למלחמה הקרה: משפט ראווה לטייס אמריקני במוסקבה

ערב רב של פסיכים מסביב

שפילברג הוא עדיין אשף המדיום הקולנועי הגדול בדורו. ידוע מראש שכל סרט בבימויו יצטלם מצוין, יקפיד על כל פרט בעיצוב התפאורה והתלבושות, ויוגש לצופיו בסטנדרטים הגבוהים ביותר.

אחרי שב"לינקולן" הפך את עבודת הלובינג ונבכי הניירת מאחורי הקלעים של הבית הלבן לבסיס עלילתי לגיטימי, ב-Bridge of Spies הוא מנסה לביים מותחן נטול מתח ואקשן נטול פעולה. במילים אחרות, להחזיק את הצופה בציפייה מתמדת לבאות כאשר בפועל לא קורה על המסך כלום מלבד המון דמויות הנכנסות ויוצאות מחדרים, תוך שהן מדברות בשלל מבטאים (סצינות שלמות בסרט הן בגרמנית ללא תרגום).

זוהי שעתו היפה של איתן כהן (אחיו של ג'ואל כהן ומבכירי יוצרי הקולנוע האמריקאי כיום), השותף בכתיבת תסריט, שלא רק שאינו מנסה לעשות חיים קלים לצופה - הוא מקפיד לבלבל אותו שוב ושוב במתכוון וכך גם מכניס אותו לראשו של הגיבור ג'ים דונובן - הדמות היחידה שבאמת רוצה לראות שלושה אנשים חוזרים הביתה בשלום (רודולף אייבל לברית המועצות, הסטודנט פרדריק פריור והטייס פרנסיס פאוורס לארצות הברית), וכמעט הולכת לאיבוד בבירוקרטיה הבלתי אפשרית של מעצמות העל המסוכסכות.

כאן מגיעה עוד נקודת זכות של שפילברג כמספר: למרות הפטריוטיות הגודשת את תחילת הסרט, הוא מקפיד להציג את הדיפלומטים והמרגלים האמריקאים באור לא פחות מגוחך ופרנואידי מהקולגות בצד השני של מסך הברזל.

יש טום הנקס שפוי אחד, מרגל רוסי שאי אפשר שלא להתאהב בו, וערב רב של פסיכים מסביב. מאין עליסה בארץ הפלאות, רק עם סוכני CIA ו-KGB.

יש משהו איטי ומיושן בבימוי ובעריכה של "גשר המרגלים". לא ברור אם שפילברג ניסה לעשות מחווה לסרטי ריגול קלאסיים משנות ה-60 וה-70, או שהוא עצמו מיישר קו עם הסבא שהוא רואה בראי כל בוקר.

כך או כך צופים צעירים, המורגלים בצילום תזזיתי ועלילה המתקדמת בקצב רצחני, יתקשו לעכל את ההתפתחות האיטית של האירועים.

שפילברג מודע לעובדה שיצר סרט המיועד לבני 40 ומעלה, חיה נכחדת בהוליווד העכשווית, ותימרן במיומנות במסגרת תקציב צנוע יחסית של 40 מיליון דולר. מה שמבטיח ש-Bridge of Spies לא יהיה כישלון כלכלי. 
עוד הוכחה לכך ששפילברג בכושר בינוני הוא עדיין יוצר מיומן וחכם בהרבה מקולגות בכושר שיא.

לסיכום: איטי, מוקפד ובטעם של פעם, וטום הנקס מצוין.

לעוד ביקורות סרטים חדשים וסרטים לצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות


הוסף תגובה חדשה