התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Ant-Man
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 06.12.2015 14:02
לכבות את ההיגיון וליהנות ממהתלה ענקית שלא לוקחת את עצמה ברצינות רבה מדי. איש הנמלה מספק מנה ראויה של פעולה, אך הוא קליל ומשעשע בהרבה מאחיו לז'אנר

Ant-Man

Ant-Man (אנט-מן)... ז'אנר: פעולה, מדע בדיוני... במאי: פייטון ריד... שחקנים: פול ראד, מייקל דאגלס, אוונג'לין לילי, קורי סטול, מייקל פנה... זמן: 117 דקות

8 שנים נדרשו לאולפני מארוול להביא למסך הגדול את הגיבור הקטן ביותר שלהם, תרתי משמע. עיבוד קולנועי למעלליו של אנט-מן (איש הנמלה) התבקש לנוכח ההצלחות המסחריות האדירות של חבריו לפס הייצור (איירון מן, קפטן אמריקה, ת'ור, הענק הירוק ושות').

אך ההפקה נקלעה ללא מעט מהמורות בדרכה. אחת מהן הייתה החלפתו ברגע האחרון של הבמאי הבריטי אדגר רייט, שאף כתב את העיבוד הקולנועי ואוחז בקרדיט תסריטאי שותף במוצר המוגמר. רייט כיוון את הסרט למחוזות הומוריסטיים וכמעט אבסורדיים. האולפנים רצו אקשן וסצינות הרס אדירות מימדים.

כך, למרות שהליהוק כבר הושלם, הועבר שרביט הבימוי בדקה התשעים לפייטון ריד, המזוהה בעיקר עם קומדיות קלילות כמו "יס מן", "הפרידה" ו"מעודדות צמודות". מה לו ולז'אנר גיבורי העל? כלום, מעבר להיותו סוג של אנט-מן בעצמו. נמלה חרוצה ונטולת אישיות בפס הייצור ההוליוודי, איש מקצוע מיומן העושה מה שאומרים לו.

במפתיע, התוצאה הסופית התמקמה היטב בין שתי הגישות המנוגדות. "אנט-מן" מספק מנה ראויה של פעולה, אך הוא קליל ומשעשע בהרבה מאחיו לז'אנר.

אפילו הליהוק השנוי במחלוקת של פול ראד, שההגדרה "חביב" הומצאה במיוחד עבורו, לתפקיד הראשי של סקוט לאנג ההופך בעל כורחו מאסיר משוחרר לגיבור על, עבר בשלום.

באשר למייקל דאגלס - הוא מגלם את ד"ר האנק פים, מדען מבריק שפיצח את נוסחת השליטה במרחק בין אטומים, ובכך איפשר לאדם נורמאלי להתכווץ לגודל נמלה. בתפקיד הזה משלים דאגלס רשמית את כניסתו לשלב החדש בקריירה רבת השנים שלו. לא עוד גבר-גבר קשוח ורודף נשים, אלא המנטור הזקן המעביר את חוכמת חייו לצעיר המבולבל/זועם המיועד לרשת את מקומו.

Ant-Man

אנקדוטות משעשעות גם ברגעים הקשים

ז'אנר גיבורי העל אינו בנוי, עקרונית, לתצוגות משחק דרמטיות אבל האנק פים (שהיה אנט-מן המקורי גם בחוברות הקומיקס של מארוול) בביצועו של מייקל דאגלס יוצא גדול.

באשר לפול ראד, הוא מעולם לא היה שחקן מוערך במיוחד וכאן הוא נדרש לגלם דמות שהיא, על פניו, מורכבת למדי. סקוט לאנג הוא מהנדס תוכנה (והאקר) שהפך למעין רובין הוד של עידן ההיי טק, כאשר פרץ למשרדי חברת הענק בה עבד והשמיד מידע חסוי ממניעים אידיאליסטיים.

בתחילת הסרט הוא משתחרר מהכלא אחרי 3 שנות מאסר, כשהוא נחוש בדעתו להתחיל בחיים חדשים כאב ראוי לבתו קאסי, החיה עם אשתו לשעבר ובעלה העכשווי - שהוא, כמובן, שוטר.

העובדה שאף אחד לא מוכן לתת עבודה לאסיר משוחרר מותירה לו רק מוצא אחד - להיענות להצעתו של ד"ר האנק פים ללבוש את החליפה המתכווצת של אנט-מן, ללמוד את רזי השליטה בה, ולהשתמש בכוחותיה למבצע פריצה נועז לחברת היי טק נוספת.

הפעם היריב הוא דארן סקוט, בעבר חניכו של פים ובהווה מדען-יזם חסר מצפון המאיים לפצח את נוסחת חליפת הפלא המתכווצת ולמכור אותה לכל המרבה במחיר תחת שם הקוד "ז'קט צהוב" (Yellow Jacket); מהלך שיוביל, כמובן, להרס מאזן הכוחות העולמי ולכאוס מוחלט.

יוצא שסקוט לאנג הוא, לכאורה, אדם נואש שאין לו מה להפסיד. ההיפך המוחלט מפול ראד, שהבעת It’s all good לא סרה לרגע מפניו, והוא ממשיך לפלוט אנקדוטות משעשעות גם ברגעיו הקשים ביותר.

ריד, ואדגר רייט לפניו, הבינו את המכשלה הפוטנציאלית - ובמקום להרחיק את ראד ממגרשו הביתי הביאו את הסרט אליו ויצרו מהתלה אחת ענקית שלא לוקחת את עצמה ברצינות רבה מדי.

זה עובד בעיקר בסצנות האימונים של אנט-מן, בהן הוא לומד לשלוט לא רק ביכולות הכיווץ וההתרחבות אלא גם במאות הנמלים מזנים שונים אותן הוא מגייס כחיל פרשים המסייע לו. וכמובן בסצינת העימות הסופי בינו ובין קרוס שהפך לז'קט הצהוב. זו דוגמה מצוינת לרקיחת סצינת אקשן גדולה ומורכבת, שהיא בו זמנית גם מצחיקה עד דמעות ומתרחשת בשני מימדים פיזיים שונים: בעולמו של אנט-מן מתנהל מאבק לחיים ולמוות, על גב רכבת דוהרת עם קרונות מתעופפים באוויר. במציאות הרגילה, זו רכבת צעצוע היורדת מהפסים בחדרה של ילדה קטנה.

Ant-Man זכה להצלחה מסחרית נאה, אך לא מסחררת כמו זו של סרטי מארוול הקודמים (עלות ההפקה הייתה 130 מיליון דולר, והסרט גרף 180 מיליון בהקרנות מסחריות בארצות הברית).

עדיין, מקומו מובטח להופעת אורח בסרט מארוול הבא ("קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" שייצא במאי 2016) ובסרט ההמשך העצמאי "אנט-מן והצרעה" המיועד לשנת 2018.

בינתיים, פורמט הדי.וי.די הוא הזדמנות מצויינת להשלים פערי השכלה.

לסיכום: לכבות לשעתיים את ההיגיון ופשוט ליהנות.

ועוד לצפייה ביתית בדי.וי.די:

Ricki and the Flash (ריקי והפלאש).

סרטו של הבמאי ג'ונתן דמי ("שתיקת הכבשים", "פילדלפיה"), על פי תסריט מאת דיאבלו קודי ("ג'ונו") ובכיכובה של מריל סטריפ הבלתי נלאית. לינדה ברומל הייתה עקרת בית מלב המיד ווסט (אינדיאנפוליס) שהלכה אחרי חלומה להיות כוכבת רוק, נטשה את בעלה פיט (קווין קליין) ושלושת ילדיה, והפכה לריקי מנדוזו. זמרת כושלת שהקריירה שלה לא המריאה מעולם. בלילות היא שרה בבאר המקומי עם להקתה "הפלאש", ובימים היא קופאית בסופרמרקט עד שמשבר משפחתי פותח לה חלון הזדמנות לתיקון ואיחוד לבבות. הסרט נכשל בהקרנות מסחריות, אבל הוא ראוי בהחלט להזדמנות נוספת בצפייה ביתית, מה גם שסטריפ למדה לנגן בגיטרה חשמלית במיוחד לתפקיד, והיא גם שרה נפלא. לביקורת מורחבת על הסרט

לסיכום: שווה, ולו רק בזכות סצינות ההופעות החיות.

Time Out of Mind ("מחוץ לזמן").

דרמה שכתב וביים הישראלי-האמריקני אורן מוברמן. ג'ורג' (ריצ'רד גיר) הוא הומלס החי מזה עשור ברחובות ניו יורק. חיבתו לאלכוהול, וחוסר יכולתו להתמודד עם העולם, דרדרו אותו לחיים של חיפוש יומיומי אחרי הארוחה הבאה והמקום בו ישן בלילה. הקשר היחיד שלו עם עברו היא בתו המנוכרת מגי (ג'נה מאלון), ובזכותה יעשה בסופו של דבר את הצעד הראשון לקראת חזרה הדרגתית לתפקוד.

מוברמן ביים סרט הזוי, שלא מנסה להיאחז בעלילה כשם שהוא מנסה להעביר לצופה משהו ממהות הקיום של מאות אלפי חסרי הבית המשוטטים ברחובות ארצות הברית. כהכנה לתפקיד יצא ריצ'רד גיר כשהוא מוזנח, לא מגולח ולבוש סחבות לקבץ נדבות ברחובות ניו יורק ו... איש לא זיהה אותו. אירוע המתועד באחת מסצינות רבות וקשות לצפייה בסרט.

לסיכום: ריאליסטי, חשוב, איטי ומדכא.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה