התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: Spotlight
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 12.12.2015 13:34
הסרט המפתיע של השנה, שגורף עוד ועוד מועמדויות לפרסים יוקרתיים, בהם גלובוס הזהב, הוא סיפור אמיתי החושף את הכנסייה הקתולית האמריקנית במלוא כיעורה

Spotlight (ספוטלייט)... ז'אנר: דרמה... במאי: טום מקארתי... שחקנים: מייקל קיטון, מארק רופאלו, רייצ'ל מק'אדמס, ליב שרייבר, ג'ון סלאטרי, סטנלי טוצ'י... זמן: 128 דקות

כאשר יצא הסרט Spotlight להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בארצות הברית, כבר לפני חודש, הוא לא נתפס תחילה כיצירה שחייבים למהר ולצפות בה אלא יותר כדרמת כורסה שאפשר להמתין עד צאתה בפורמט צפייה ביתית.

ואולם, בשבועיים האחרונים החל הסרט לצבור תאוצה - הן כלכלית (הכנסותיו עומדות כרגע על 17 מיליון דולר) והן אמנותית (שלל מועמדויות לפרסים יוקרתיים בהם סרט השנה בטקס פרסי איגוד המבקרים ובטקס גלובוס הזהב).

עכשיו כבר מדברים עליו כאחד השחקנים המובילים בטקס פרסי האוסקר שיתקיים במרץ 2016.

אז הלכתי לקולנוע - וכן, אני מודה שכמעט החמצתי את אחת הדרמות הטובות של השנה.

מצד שני, יש נסיבות מקלות. הבמאי טום מקארתי הוא גם שחקן, שגילם תפקידי משנה בעשרות סרטים שכולם מכירים רק לא זוכרים שהוא היה שם (האב החורג לילדיו של ג'ון קיוזק בסרט האסונות "2012"), ובעברו כבמאי 5 סרטים שאיכותם נעה בין לא רע ("האורח" עם ריצ'רד ג'נקינס) לאיום ("הסנדלר" עם אדם סנדלר). בקיצור, לא האיש שמצפים בנשימה עצורה ליצירה חדשה שלו.

בנוסף, באחת הסצינות ב-Spotlight מתברר שכל המידע הדרוש לפתוח בתחקיר אדיר המימדים, העומד להתפרסם בעיתון "בוסטון גלוב", כבר היה בידי אחד העיתונאים המעורבים שנים קודם לכן. הוא פשוט החמיץ את גודל הסיפור, ובכך את ההזדמנות לחשוף אותו בשלב מוקדם הרבה יותר.

המסקנה: אם תחקירן מושחז ומנוסה ממצמץ מדי פעם, גם מבקר קולנוע יכול להחמיץ את הסרט הבא שכולם מדברים עליו, או לפחות צריכים.

העורך היהודי מגיע מעיר זרה

Spotlight הוא שמה של יחידת התחקירנים של הבוסטון גלוב, עיתון יומי שבשנת 2001 בה מתרחש הסרט (אירועי ה 11/9 של אותה שנה הם חלק בלתי נפרד מהעלילה), רגע לפני קריסתה של העיתונות הכתובה, עדיין נחשב לאחד המשפיעים בתקשורת האמריקנית.

אותו צוות מצומצם, בהנהגתו של וולטר "רובי" רובינסון (מייקל קיטון), עובד על סיפורים הדורשים חודשים של בדיקת נתונים קפדנית ועשרות ראיונות עד לבניית הפאזל השלם והמוצק עובדתית. כאשר לעיתון מתמנה עורך חדש, יהודי בשם מרטי בארון (ליב שרייבר), הוא נדרש ליום עבודה אחד כדי להפנות את תשומת לב עובדיו לידיעת טור קטנה על כומר קתולי שטוהר מאשמת ניצול מיני של ילד בשל חוסר הוכחות.

האלמנט הדתי הכרחי לסיטואציה: רוב עובדי הבוסטון גלוב הם בעצמם קתולים, או קתולים לשעבר, וגם 63% מקוראי העיתון הם קתולים הרואים בכמרים נציגי האל עלי אדמות וככאלה עומדים מעל לכל חשד, או לפחות לא מואשמים בגלוי.

נדרש היהודי, המגיע מעיר זרה, כדי לצפות בתמונה הרחבה באופן בלתי משוחד ולהבין מיד שיש כאן תחקיר בפוטנציה.

צוות Spotlight מקבל הנחיה להתחיל לחקור, ומהר מאוד נחשפת קנוניה בסדר גודל מפלצתי במסגרתה הגנה הכנסייה הקתולית רבת ההשפעה, בעזרת עורכי דין מטעמה שזכו למשכורות עתק, על מאות כמרים שביצעו באופן שיטתי מעשי ניצול מיני ואונס באלפי ילדים במשך עשרות שנים.

ההישג הגדול ביותר של Spotlight הוא ביכולתו להשאיר את הצופה מרותק, למרות שאין בסרט ולו סצינת אקשן אחת, רק הררי מלל. לעיתים נדמה שאפשר היה לעבד את הסרט בקלות למחזה, היות ורוב הסצינות מתרחשות במשרדי הבוסטון גלוב ומציגות את מלאכת התחקיר העיתונאי ללא שמץ זוהר והדר.

שיר הלל לעיתונות החוקרת

זו אחת הפעמים הבודדות בהן הז'אנר הקולנועי מציג מערכת עיתון יומי גדול כפי שהיא נראית במציאות. כוורת ענקית של כוכי עבודה קטנים ומבולגנים, בהם יושבים עיתונאים עם טלפון ביד אחת, יד שנייה על המקלדת ובאמצע מגשית אוכל שחומם במיקרוגל.

בניית התחקיר היא מלאכה סיזיפית המתרחשת בארכיונים מאובקים, או בכיתות רגליים מדלת לדלת בניסיון לדלות עוד חתיכה קטנה לפאזל. העיתונאים מתוארים כמי שמכורים לעבודתם, שקועים בה 24 שעות ביממה, ואם יש להם משפחות וחיים פרטיים הם מועלים קורבן על מזבח השליחות הציבורית.

העיתונאי מארק רזנדס, אותו מגלם מארק רופאלו, פרוד מאשתו וחי בכוך מתפורר... העיתונאית סשה פירס, אותה מגלמת רייצ'ל מק'אדמס, בקושי רואה את בעלה... העורך החדש, מרטי בארון, מתואר כמי שחי במשרדו... וכולם מוצאים עצמם בעבודה גם בסופי השבוע.

זהו שיר הלל לעיתונות החוקרת של המאה שעברה. בעידן האינטרנט והכתבים הנשלטים בידי יח"צנים, בו בכל כלי תקשורת שולט איש עסקים עם אג'נדה נטולת קשר לחשיפת האמת, ספק אם נזכה בעתיד לעוד חשיפות בסדר הגודל של הפרשה ההיא מבית היוצר של הבוסטון גלוב, שבסופה אכן רעדו אמות הסיפים של הכנסייה הקתולית שנחשפה במלוא כיעורה.

מקארתי אמנם ליהק לסרט כוכבי קולנוע, אבל איש מהם אינו נראה כזה. אפילו רייצ'ל מק'אדמס גורמת לצופה להתעלם מחזותה המצודדת, ולהתמקד רק בנחישות בה היא מבצעת את עבודתה.

זהו לא סרט של שחקן בודד אלא אנסמבל קלאסי, ועדיין שלוש דמויות בולטות בו במיוחד.

ליב שרייבר מגלם את מרטי בארון כסוג של דוב רדום שקולו הוא לרוב מלמול איטי, אך מאחורי החזות האפאטית מסתתרת נחישות ברזל, וכאשר כוחות אדירים מנסים להטות אותו הוא פשוט מהנהן וממשיך בשלו.

מארק רופאלו כמארק רזנדס הוא פצצת אנרגיה, טיל בליסטי המתביית על המטרה ואינו מרפה.

מעל כולם ניצבת הופעתו האדירה של מייקל קיטון, שחקן שבתחילת דרכו היה מזוהה עם קומדיות תזזיתיות ובסרט הנוכחי מעניק מפגן מופתי של שקט וריכוז. זה המקום להזכיר שכבר בשנת 1988 כיכב קיטון בסרט הנשכח The Paper שביים רון הווארד, בתפקיד כמעט זהה של עורך בעיתון יומי ההופך עולמות כדי להביא לקוראיו את הסיפור האמיתי. שווה לצפות שוב בסרט ההוא, רק כדי לגלות איזה מטען עודף של מניירות צעקניות השיל קיטון מעצמו עם השנים, עד שהפך לשחקן הדרמטי המעולה, בזכותו וולטר "רובי" רובינסון הוא האנטי-גיבור המצטיין של השנה בקולנוע האמריקני.

לסיכום: מרתק, מטלטל, וגם הספד קורע לב לעיתונות החוקרת הנכחדת לעיתה.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה