התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Pawn Sacrifice
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 22.12.2015 15:22
איך הפך משחק מוחות אליטיסטי לפופולארי לא פחות מבייסבול, ונציגו עלי אדמות, בובי פישר, לסלבריטאי נערץ + Pan לצפייה עם הילדים ו-Maze Runner לחובבי הריצה

Pawn Sacrifice (שובר את הכלים)

Pawn Sacrifice (שובר את הכלים)... ז'אנר: דרמה... במאי: אדוארד זוויק... שחקנים: טובי מק'גווייר, ליב שרייבר, פיטר סרסגארד, מייקל סטולברג... זמן: 115 דקות

אדוארד זוויק הוא אחד הבמאים המוזרים הפועלים בהוליווד. במיטבו הוא יוצר אפוסים היסטוריים מרשימים ("רוחות של תשוקה", "הסמוראי האחרון"), וסרטי מלחמה ו/או פעולה עם מסרים פוליטיים וחברתיים ("אומץ תחת אש", "המצור", "לגעת ביהלום", "התנגדות"). לרבים הוא גם זכור כאחד מיוצרי סדרת הטלוויזיה "30 משהו" שסימנה את העידן היאפי.

מצד שני, כאשר הוא מאבד כיוון התוצאה היא אסון, כמו "אהבה וסמים אחרים", שם ניסה לדחוס שלושה ז'אנרים שונים לאריזה אחת - דרמה רומנטית סוחטת דמעות, קומדיה וולגרית וסאטירה על תעשיית התרופות בארצות הברית.

5 שנים נדרשו לזוויק להתאפס אחרי הנפילה ההיא, ולזכותו יאמר שלפחות הפוקוס חזר אליו. לטוב או לרע, הצופה לפחות מבין באיזה ז'אנר קולנועי הוא נמצא.

Pawn Sacrifice הוא מונח אסטרטגי מעולם השחמט, ופירושו הקרבה מודעת של חייל במטרה להפיל במהלך עתידי כלי חשוב יותר של היריב.

במידה מסוימת, זוויק חוזר כאן לז'אנר סרטי המלחמה, רק שהפעם זהו קרב מוחות בין שני גאונים: אלוף העולם הרוסי בוריס ספאסקי והטוען לכתר האמריקני בובי פישר.

בשנת 1972 התמודדו השניים באליפות העולם בשחמט שהתקיימה בריקיאוויק שבאיסלנד, והאירוע נכנס להיסטוריה כטורניר השחמט הגדול בכל הזמנים. ארה"ב הייתה בעיצומה של המלחמה הקרה מול ברית המועצות, רגע לפני מפלה טראומטית בוייטנאם, ופרשת ווטרגייט כבר המתינה מעבר לפינה. אמריקה חיפשה נואשות גיבור לאומי חדש שיוכיח שהיא עדיין המעצמה מספר אחת, לא משנה במה.

לפרק זמן קצר הפך משחק מוחות אליטיסטי, שנחשב תמיד נחלתו של מיעוט אינטלקטואלי, לפופולארי לא פחות מבייסבול; ונציגו עלי אדמות, בובי פישר, לסלבריטאי נערץ. בדיעבד, הוא היה האדם הכי פחות מתאים להתמודד עם תהילה בסדר גודל כזה.

בזכות כישרונו המדהים הפך פישר לאמריקני הראשון שהיווה איום ממשי על הקולגות מרוסיה, שנחשבו תמיד לטובים בעולם במשחק השחמט. למרבה הצער, יכולותיו מול הלוח עמדו ביחס הפוך לכישוריו החברתיים.

Pawn Sacrifice (שובר את הכלים)

גאון אבל זבל

בכך מצטרף Pawn Sacrifice לשרשרת הבלתי נגמרת של סרטים אוטוביוגרפיים המסתכמים כולם באותו מסר: הוא היה גאון אבל זבל של בנאדם. כזה היה גם "סטיב ג'ובס" שביים דני בויל, שיצא לבתי הקולנוע כמעט במקביל לסרטו של זוויק. שני הסרטים, לפחות כלכלית, התרסקו.

את בובי פישר מגלם טובי מק'גווייר, שמאז סיים את הקדנציה שלו בסרטי "ספיידרמן" הקריירה שלו בצניחה חופשית. זהו תפקיד ראשי ראשון שלו מזה שנים, והוא הסתער עליו באנרגיה מעוררת הערכה. למרבה הצער, הסרט לא מותיר לו אפילו רגע חסד בודד.

פישר, כפי שדמותו מוצגת כאן, היה טיפוס כה מעורער שגם ברגעי המשבר הגדולים ביותר שלו הצופה לא חש רחמים כלפיו. האגו מאניה המטורפת שלו אינה תוצר של החלטה שיווקית מודעת לעצמה (כמו מוחמד עלי), אלא של מחלת נפש (כנראה סכיזופרניה פרנואידית) ממנה סבל עוד מילדותו.

למעשה, השאלה הגדולה של הסרט אינה מי ניצח בטורניר השחמט אלא מדוע במקום להמשיך ולהיכנע לשיגיונותיו המתרבים, והתקפות הזעם הפרועות כלפי המקורבים לו, איגוד השחמט העולמי לא העיף את ילד הפלא המופרע לכל הרוחות.

ההישג המרשים של Pawn Sacrifice הוא בתשובה המספקת שהוא מעניק לשאלה זו: הסרט משחזר להפליא את אווירת הפרנויה בין שתי מעצמות העל, ארצות הברית וברית המועצות, שכל אחת מהן הייתה מוכנה לעשות הכול כדי שנציגה יהיה הזוכה. כמה סצינות אף מתארות מעקב של ה-FBI אחרי פישר, אחרי שזה איים לפרוש מעולם השחמט לפני אליפות העולם, והדרך בה תמרנו אותו לחזור בו. בנוסף, נראה שדווקא התנהלותו הסהרורית של פישר הפכה למה שמכונה כיום "פצצת רייטינג". איגוד השחמט העולמי לא היה מסוגל לוותר על החשיפה האדירה, כשם שבוריס ספאסקי (אותו מגלם ליב שרייבר כאיש כבוד שבזמן אמת ידע גם להעריך ולכבד פומבית את יריבו) לא היה מסוגל להסתפק בניצחון טכני ודרש התמודדות בכל תנאי, כך שבסופו של דבר כל דרישותיו ההזויות של פישר אכן נענו.

לסיכום: מתיש ומרתק בו זמנית.

ועוד השבוע בדי.וי.די:

Pan (פאן).

סרט הרפתקאות לכל המשפחה מבית היוצר של הבמאי ג'ו רייט, שקיבל תקציב של 150 מיליון דולר והוריד את רובו לטמיון. הסיפור הוא מעין הקדמה לספרו הקלאסי של ג'יימס ברי "פיטר פן", ומנסה להסביר כיצד הפך הילד שגדל בבית יתומים בלונדון בתקופת הבליץ של מלחמת העולם השנייה, לגיבור המעופף מארץ לעולם לא שמעולם לא התבגר.

מתברר, בין השאר, שפיטר היה פרי אהבתם של נסיך פיות ובת אנוש משבט הפראים ורוב הסרט לא רק שאינו יודע לעוף, הוא גם סובל מפחד גבהים. יריבו המר קפטן הוק הפך כאן לצעיר כריזמטי ולחברו הטוב ביותר, טייגר לילי לא אינדיאנית וטינקרבל מגיחה לשנייה וחצי. האיש הרע הוא הפיראט "שחור הזקן", אותו מגלם יו ג'קמן באובר-דרמטיות משועשעת.

בקיצור, כל קשר לסיפור המקורי מקרי בהחלט. מצד שני, אם מניחים בצד את ההשוואות ומתרכזים במה שיש, Pan הוא סרט חביב למדי, עם עיצוב ויזואלי מרהיב וכמה סצנות פעולה מרשימות.

לסיכום: לא גדול או חשוב, אבל גם לא האסון שניסו לעשות ממנו.

Maze Runner: The Scorch Trials (הרץ במבוך: מבחני הכוויה).

הסרט השני על פי סדרת הספרים רבי המכר מאת ג'יימס דשנר. הפעם העלילה מתרחשת בעולם האמיתי שמחוץ למבוך הקטלני, בו היו לכודים תומס (דילן או'בריאן) וחבריו רוב הסרט הראשון. מה שלא מונע מהם להעביר גם הפעם את רוב זמן המסך שלהם בריצה. העולם העתידני, מתברר, הושמד כמעט כליל בידי ווירוס קטלני ההופך אנשים לזומבים צמאי דם. על המעט שנשאר נלחם ארגון מחתרתי מול קונצרן רפואי חסר מעצורים, שאינו בוחל בניסויים בבני אדם בכלל ונערים ונערות בפרט.

במילים אחרות, מי שלא ראה את הסרט הקודם לא יבין כלום ואם להיות ממש כנים, גם מי שכן צפה ב"הרץ במבוך" ילך לאיבוד לא פעם. מצד שני, האקשן יעיל ובלתי פוסק והסיום מרים להנחתה של סרט שלישי שכבר נמצא בשלבי הפקה.

לסיכום: לא מקורי או מחדש בז'אנר, אבל כאסקפיזם טהור עושה מלאכתו נאמנה.

לעוד ביקורות קולנוע וצפייה ביתית מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה