התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: War Room
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 04.01.2016 17:02
הטלנובלה הכי טובה בעיר, אם מתעלמים מכמות הפעמים שמוזכר ישו + A Walk in the Woods עם רוברט רדפורד וניק נולטה, ו-Agent 47 התחליף העתידני לג'יימס בונד

War Room (חדר מלחמה)... ז'אנר: דרמה... במאי: אלכס קנדריק... שחקנים: קרן אברקרומבי, פרסיליה שירר, טי.סי סטולינגס, אלנה פיטס... זמן: 120 דקות

אלכס קנדריק הוא מהיוצרים המסקרנים בקולנוע האמריקני העכשווי, הבמאי-תסריטאי-מפיק המצליח ביותר הפועל כיום מחוץ לטריטוריה ההוליוודית, וגם אחד הגרועים בהם.

איך זה משתלב יחד? בעזרת השם, או במקרה שלו בעזרת ישו.

קנדריק הוא נוצרי אדוק, שהיה בעברו שדרן בשתי תחנות רדיו וכומר. הוא גם האחראי העיקרי לגל סרטי האמונה השוטף בשנים האחרונות את ארצות הברית. דרמות המוסר בבימויו הן דרשות לכל דבר, רק במקום להשתמש בטקסטים בכנסיה בימי ראשון קנדריק הופך אותם לתסריטים.

הוא משתמש בכלים הבסיסיים ביותר לספר סיפור, בקלישאות הקולנועיות השחוקות ביותר כדי להעצים אותו (הילוך איטי, מוזיקת רקע בומבסטית, משחק אובר-דרמטי על גבול הפרודיה), והמילה "ישו" מופיעה בסרטיו יותר פעמים מהמילה Fuck בסרט של מרטין סקורסזה.

עדיין, עם הצלחה אי אפשר להתווכח. War Room הוא סרטו החמישי, שהופק בתקציב של 3 מיליון דולר וגרף מעל 68 מיליון רק מהקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בארצות הברית לבדה.

את חייו העכשוויים של אלכס קנדריק עיצב מאמר שקרא בשנת 2001, על פיו יותר אמריקנים הולכים לבתי הקולנוע מאשר לכנסייה. קנדריק האמין שהדרך להשבת הכבשים הטועות לחיק האמונה היא להביא את הכנסייה לבתי הקולנוע. במשותף עם שני אחיו, לארי וסטיבן, פתח חברת הפקות עצמאית וכתב תסריט בשם Flywheel, על מוכר מכוניות משומשות חלקלק המחליט לשנות את דרכיו ולהפוך נוצרי מאמין. להשלמת הצילומים גייסו האחים קנדריק 100,000 דולר, תרומות של כנסיות מקומיות. הסרט, שיצא בשנת 2003, גרף יותר מ-3 מיליון דולר.

גילטי פלז'ר מושלם

ב-8 השנים הבאות אלכס קנדריק ביים 3 סרטים נוספים (וכתב 2 ספרים), תוך שמירה על הנוסחה המנצחת ושכלולה לכדי שלמות: תקציב מינימאלי, שחקנים לא מוכרים, וסיפורים על דמויות העוברות משבר, חוזרות לחיק ישו, ובעזרת אמונתן המחודשת בונות חיים חדשים ומאושרים מאי פעם.

עבור ישראלי אתיאיסט, הצפייה ב-War Room הופכת לגילטי פלז'ר מושלם. בשלב מסוים, מרוב שזה מגוחך זה הופך בידור שווה ערך לסרט הערבי של ימי שישי בערוץ הראשון.

שימו בצד את הדיבורים האינסופיים על אלוהים וישו ותתרכזו בטלנובלה נטו וזה יעבוד בגדול. כי אלכס קנדריק אולי לא מבין כלום בקולנוע אבל בקיטש הוא שולט כך שהצפייה בסרט לא תשלח אתכם לכנסיה, אבל כן תצטרכו טישו.

גיבורת War Room היא אליזבת ג'ורדן, מתווכת דירות הנשואה לטוני, סוכן מכירות מצליח של חברת תרופות גדולה. פעם הייתה להם אהבה גדולה, אבל עכשיו הם עסוקים מדי בקריירות ובהאשמות הדדיות, ומי שסופגת את הרסיסים משני הצדדים היא בתם הקטנה דניאל.

יום אחד מתדפקת אליזבת על דלת ביתה של מיס קלרה, אלמנה קשישה המבקשת למכור את ביתה. אותה קלרה היא גם נוצרייה אדוקה, וגם חוותה משבר או שניים ויודעת משהו על החיים. היא לוקחת את אליזבת תחת חסותה, מפיחה בה אמונה חדשה בישו, ומורה לה להפוך את ארון הבגדים בביתה ל"חדר מלחמה" בו תשחרר את האגרסיות בתפילה במקום בעצבים על בעלה.

התוצאה? טוני הפוחז חוזר לחיק האל, הופך בעל למופת ואב מושלם ואפילו מגשים את שני החלומות הגדולים ביותר של אשתו: הוא מגיש לה גלידה ורוחץ לה את כפות הרגליים. הוכחה ניצחת (עבורה) שיש אלוהים. וכן, זה נראה מגוחך בדיוק כמו שזה נשמע, אבל בחיי שזה גדול.

לסיכום: הטלנובלה הכי טובה בעיר.

ועוד השבוע בדי.וי.די:

A Walk in the Woods (דרך ארוכה).

10 שנים חלם השחקן-במאי-מפיק רוברט רדפורד לעבד לקולנוע את ספרו האוטוביוגרפי של מחבר מדריכי הטיולים ביל ברייסון אודות מסעו הרגלי בנתיב הרי האפלאצ'ים - אחד ממסלולי ההליכה הארוכים (2118 מייל) והמאתגרים בארצות הברית, כשהוא מלווה בחבר נעורים בשם סטיבן כץ. רדפורד נראה מעולה לגילו (79), אי אפשר לומר אותו הדבר על ניק נולטה (75) המגלם את כץ, ועדיין הסברה לפיה 2 הקשישים נטולי הכושר יצאו למסע שגם בני 20 וקצת מתקשים בו הוא נקודת החולשה העיקרית של הסרט (ברייסון היה בן 46 בלבד כשיצא לדרך).

בנוסף, לא ממש קורה שם משהו. שתי הדמויות לא עוברות מהפך מנטאלי, בסופו ישובו לבתיהם טובים וחכמים יותר (כמו המסע הסיזיפי אותו עוברת ריס וויתרספון בסרט Wild, שנקודת הפתיחה שלו מזכירה מאד את הסרט הנוכחי). ברייסון הוא איש חביב ודי סתמי, וכץ הוא אלכוהוליסט בגמילה וכלומניק המסרב להתבגר גם בערוב ימיו. רוב הזמן הם בעיקר הולכים ביער ומברברים.

למה לצפות בזה? בזכות מפגש הפסגה בין שני ענקים מהדור הישן של הוליווד, שלא פעם נדמה שהם פשוט צילמו אילתור ארוך בחיק הטבע. ובכנות, רדפורד אולי הכוכב הרשמי, אבל ניק נולטה לוקח את הסרט בהליכה (תרתי משמע).

לסיכום: הנופים והכימיה מפצים רוב הזמן על עלילה במשקל נוצה.

Hitman: Agent 47 (היטמן: סוכן 47).

בהתחלה היה משחק הוודיאו, ולפני 8 שנים העיבוד הקולנועי בו כיכב טימותי אוליפנט, שהיה אקשן שיגרתי שנשכח עד מהרה. עדיין, החליט מי שהחליט שצריך סרט המשך - והפעם גויסו הבמאי האלמוני אלכסנדר באך והשחקן רופרט פרנד (קווין בסדרה Homeland) המגלם את המתנקש הקרח, תוצר מצטיין של מיזם ממשלתי סודי ההופך ילדים מהונדסים גנטית למכונות הריגה יעילות ונטולות רגש.

הפעם יוצא סוכן מספר 47 (לסוכנים אין שמות, רק מספרים וקעקועי ברקוד על העורף) בעקבות נערה מסתורית החיה בברלין, שהיא גם המפתח לתעלומת היעלמותו של המדען שיצר את תוכנית הסוכנים המקורית והיחיד היודע איך לשחזר אותה. במקביל נשלח לאותה משימה נציג ארגון מתחרה בשם הסינדיקט, בעצמו מתנקש ששודרג גנטית לדרגת נבל-על, והעימות הבלתי נמנע כולל המון יריות, פיצוצים ומרדפים.

לסיכום: אקשן סביר ברמת IQ אפסית.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה