התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: The Danish Girl
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 11.02.2016 14:17
סיפורו של אחד הטרנסג'נדרים הראשונים בהיסטוריה שעבר ניתוח שינוי מין בשנות ה-30 של המאה שעברה וזכה להכרה חוקית כאישה, בקונצ'רטו לשחקן ושחקנית מצויינים

The Danish Girl (הנערה הדנית)... ז'אנר: דרמה... במאי: טום הופר... שחקנים: אדי רדמיין, אליסיה ויקנדר, מטיאס שונרטס, בן ווישו, סבסטיאן קוך... זמן: 119 דקות

שנה חלפה מאז זכה השחקן הבריטי אדי רדמיין בפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר על הופעתו כסטיבן הוקינג בדרמה The Theory of eEverything, וכבר הוא מסתער שוב על הפסלון המוזהב בעוד דרמה ביוגרפית המבוססת על סיפור חייה של דמות אמיתית - הצייר הדני איינר וגנר, שהיה אחד הגברים הראשונים בהיסטוריה לעבור ניתוח שינוי מין בשנות ה-30 של המאה שעברה, ולזכות בהכרה חוקית כאישה בשם לילי אלבה.

הסרט מבוסס על ספרו של דייויד אברסהוף, אותו כתב בהשראת היומנים של איינר/לילי מהתקופה בה עבר/ה את התהליך הארוך של שינוי המין, שהיה נכון לאותה תקופה ניסיוני ומסוכן וכלל 4 ניתוחים (שבסרט הפכו לשניים). אותם יומנים פורסמו לפני יותר מ-80 שנה ונחשבים כיום מסמך רפואי היסטורי ואבן דרך במאבקה של הקהילה הגאה להכרה ולשוויון זכויות.

טום הופר הוא במאי טלוויזיה בריטי שעבר לקולנוע לפני למעלה מעשור, והוליווד גילתה אותו לפני חמש שנים בשובר הקופות "נאום המלך" שזיכה את קולין פירת' בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. הפרויקט הבא שלו היה עיבוד קולנועי בומבסטי למחזמר "עלובי החיים", והפעם הייתה זו אן האתאווי שזכתה באוסקר שחקנית המשנה. הופר ביסס את מעמדו כחבר באסכולה "האיכותית" של במאים שלכל סרט חדש שלהם מוצמד מראש תג איכות מעורר ציפיות. על הסט של "עלובי החיים" פגש לראשונה את אדי רדמיין, שגילם את הסטודנט המאוהב מריוס, והתברר ששיתוף פעולה נוסף ביניהם היה רק עניין של זמן (קצר).

מפתיע שסיפור חייו של איינר וגנר/לילי אלבה מגיע רק עכשיו למסך הגדול. על פניו, יש בו את כל האלמנטים הנדרשים לדרמה רומנטית גדולה מהחיים. הופר משוטט כאן בטריטוריה מוכרת לו היטב: דרמה תקופתית אינטנסיבית רגשית, במרכזה גיבור פגום שאינו מצליח להתאים עצמו לדרישות החברה בה הוא חי. ב"נאום המלך" מונע גמגום חמור מבן אצולה למלא את חובותיו, ב"עלובי החיים" פשע פעוט שביצע בנעוריו מדביק בגיבור אות קלון ומחייב אותו להעביר את כל חייו במנוסה, ובמקרה "הנערה הדנית" זהו אמן צעיר שעל פניו יש לו הכל: כישרון, הצלחה ונישואים מאושרים לאישה יפה ואוהבת. עדיין הוא לא מוצא את מקומו בעולם עד שמעשה משובה מיקרי חושף אותו ואת מקורביו לאמת בלתי נתפסת, אך בלתי ניתנת להכחשה.

לעומת "עלובי החיים" הגרנדיוזי, The Danish Girl הוא סרט אינטימי המקפיד על עיצוב תקופתי מרשים בתפאורה ובתלבושות, אך רוב הסצינות בו מתרחשות בחדרים סגורים בהשתתפות לא יותר משתיים-שלוש דמויות בו זמנית. כמעט מחזה מצולם. ככזה, הוא גם מתעלם במכוון מהיתרונות של השפה הקולנועית כאילו אלו לא זמינים עבורו, כמו פלאשבק.

סינר המטבח של אמא

הסרט מתנהל בציר זמן כרונולוגי אחיד. האזכור היחיד מעברו של איינר, המרמז שכבר כילד היה בו משהו "שונה", מופיע בסצינת מפגש בין אשתו גרטה וחבר ילדותו האנס הנזכר איך פעם נישק את איינר, כאשר זה לבש את סינר המטבח של אמו. "לא יכולתי להתאפק", הוא אומר, "הוא היה כל כך יפה".

רדמיין, לפחות בתחילת הסרט, מגלם את הדמות הראשית כגבר הטרוסקסואל לכל דבר המאוהב ונמשך בלב ונפש לאשתו (אליסיה ויקנדר המצוינת). השניים מוצגים כזוג אמנים בוהמיינים תוססים, המנהלים בהתאם חיי מין פעילים וסוערים. אם בהופעתו כסטיבן הוקינג האתגר הגדול של רדמיין היה בעיקר פיזי, שחזור גופו המשותק והמעוות של הפיזיקאי הגאון - כאן האתגר שלו הוא בעיקר נפשי. לגרום לצופה להבין כיצד מגלה גבר שהוא למעשה אישה, החיה בגוף זר ומבקשת להיפטר ממנו.

הצלחתו של רדמיין חלקית. הסצינה בה איינר חווה לראשונה התעוררות של האני הנשי שלו היא רגע קולנועי רגיש ומטלטל. זה קורה כאשר גרטה, בעצמה ציירת בתחילת דרכה (שאינה זוכה להכרה ממנה נהנה בעלה ואינה מסתירה את קנאתה), נעזרת בו להשלמת דיוקן נשי עליו היא עובדת. הוא מתבקש ללבוש גרביונים ונעלי עקב ולהצמיד לגופו שמלה, ואז קורה משהו.

רדמיין אינו אומר דבר, אבל המצלמה מרחפת על פניו המוארות, מתמקדת באצבעותיו הארוכות המלטפות את הבד ובראשו הנוטה בזווית מעודנת. הצופה מבין שהוא עד לצעד ראשון בדרך שאין ממנה חזרה.

בסצינה מרגשת אחרת רדמיין עומד מול הראי בעירום פרונטאלי מלא, ומדמיין לראשונה את עצמו בגוף נשי כשהוא מסתיר את איבר מינו בין רגליו.

איינר וגרטה ממציאים את דמותה של לילי כבדיחה פרטית, במסגרתה איינר מתלווה לאשתו לאירוע חברתי משמים לבוש ומאופר כאישה. הם מציגים את "לילי" כבת דודתו של איינר. אבל כבר במהלך המסיבה הסיטואציה מאבדת שליטה. לילי הופכת במהירות לישות עצמאית הדורשת חיים משלה, בעוד איינר הולך ונעלם תרתי משמע (רדמיין הצנום והגבוה השיל 10 קילוגרמים ממשקלו במהלך הצילומים והפך לכמעט שלד מהלך).

יסורי נפש נוראים

למרבה הצער, ככל שלילי הופכת דומיננטית יותר המשחק של רדמיין גולש לאובר-דרמטיות והיסטריה והיכולת להזדהות איתו נפגמת. לצופה קל הרבה יותר להתחבר לגרטה חסרת האונים, המנסה ללא הרף לאחוז במקל בשני הקצוות. גם לתמוך בבעלה בסיטואציה הבלתי אפשרית אליה נקלע, וגם לשמר בלילי משהו מהגבר בו התאהבה. אליסיה ויקנדר, שחקנית דנית שהפכה בשנה האחרונה לנכס הוליוודי לוהט, גונבת בקלילות את ההצגה בחציו השני של הסרט. הסצינה בה היא מנסה לשכנע את איינר/לילי שגם כאישה היא תוכל להמשיך לצייר, בעוד לילי מתעקשת לעקור מתוכה כל שריד לחייה הקודמים, היא דוגמה מצוינת לכך.

בעוד גרטה היא מופת של אהבה ומסירות, נדמה שמהרגע בו החליט איינר שהוא חייב להפוך לאישה הוא מתעלם לחלוטין מהעובדה שבכך הוא מסיים בפועל את נישואיו.

ההשפעה על הצופה מעורבת. מצד אחד, ליבו יוצא אל האיש החווה ייסורי נפש נוראים. העלילה הרי מתרחשת בתקופה בה איש לא הכיר את המונח "טרנסג'נדר", ולכן רוב הזמן הוא בודד לחלוטין בהתמודדות עם רגשות ושינויים שלאיש לא היו הכלים להכין אותו לקראתם. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהאגוצנטריות המלווה את מאבקו להפוך לאישה, והעובדה שרוב הזמן הוא מרוכז לחלוטין בעצמו.

לסיכום: סיפור מרתק, ובימוי מיומן של הופר, יצרו קונצ'רטו יעיל לשחקן ושחקנית מצויינים המתגבר, רוב הזמן, על הרגעים הפחות משכנעים.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה