התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Concussion
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 04.04.2016 14:04
יש סרטים שדווקא בפורמט הביתי-אינטימי נראים פתאום מרשימים בהרבה מאשר על המסך הגדול. 2 דוגמאות חדשות ואזהרה מסרט שלא מצליח לעבור גם בבית

Concussion (בלתי הפיך)

Concussion (בלתי הפיך).

הנה דוגמה לסרט שהיה בינוני מינוס על המסך הגדול, ודווקא בפורמט הביתי-אינטימי נראה פתאום מרשים בהרבה.

וויל סמית מככב בדרמה המבוססת על סיפורו האמיתי של ד"ר בנט אומאלו, מנתח ניגרי שהיגר לארצות הברית ובמסגרת עבודתו כפתולוג בעיר פיטסבורג גילה את התסמונת הגורמת נזק מוחי בלתי הפיך לשחקני פוטבול, בעקבות החבטות החוזרות ונשנות לאזור הגולגולת.

פרסום מחקרו הפך אותו לאויב מספר 1 של ה-NFL, אחד מארגוני הספורט העשירים והחזקים בארצות הברית.

פיטר לנדסמן ביים, ולמרות שהסרט עדיין סובל מלא מעט פגמים (בראשם סצינות מיותרות רבות שכל תכליתן לאפשר לסמית לשלוט בזמן המסך), הפורמט הביתי עושה לו חסד והופך אותו לדרמת כורסה יעילה, מרתקת ומעוררת מחשבה למרות שאינה מתהדרת בהפי אנד הוליוודי מסורתי.

זמן: 123 דקות.

לסיכום: הסרט שיגרום לכם לעשות הסבה לפינג פונג. לביקורת מלאה

The Hateful Eight (שמונת השנואים)

The Hateful Eight (שמונת השנואים).

עוד דוגמה לסרט שאיכזב קשות בבתי הקולנוע ובטקס פרסי האוסקר, הנחית מהלומה על האגו הענק של הבמאי-תסריטאי קוונטין טרנטינו (בצדק), אבל בצפייה ביתית הופך לממתק מתוק-מריר ששווה לתת לו הזדמנות שנייה.

טרנטינו יצר מערבון המתרחש כולו בבית מרזח נצור במהלך סופת שלגים, כמה שנים אחרי סיום מלחמת האזרחים האמריקנית. במרכזו קבוצת זרים חובבי אלימות וטסטוסטרון, המוצאים עצמם נצורים יחדיו ובשלב מסוים הגופות מתחילות להיערם. כאמור, בקולנוע אי אפשר לעשות pause מדי פעם כדי לעכל את האורך המופלג ומסות המלל האדירות, אבל בבית אפשר. בנוסף, בפועל מדובר במחזה מצולם המתרחש ברובו בחלל סגור אחד ולכן הוא נראה טבעי וקולח על מסך הטלוויזיה.

מעל הכל, מדובר במפגן ראווה של שחקנים בראשם סמואל ג'קסון, קורט ראסל, וולטר גוגינס וג'ניפר ג'ייסון לי, וכאשר הדגש מונח כולו על משחק וטקסט ולא על אפקטים המסך הקטן יספק בהחלט.

זמן: 184 דקות.

לסיכום: טרנטינו בכושר בינוני עדיין עדיף על עשרות במאים אחרים בכושר שיא. לביקורת מלאה

Point Break (נקודת פריצה)

Point Break (נקודת פריצה).

לפעמים סרט נכשל מסחרית בגלל מגוון סיבות שלא קשורות בהכרח להיותו גרוע, ואז צאתו בפורמט צפייה ביתית מאפשר לצופים שהחמיצו אותו על המסך הגדול לגלות אותו מחדש. לפעמים סרט נכשל מסחרית כי הוא פשוט גרוע. כזה הוא Point Break, שצבר בחודשים שקדמו לצאתו באזז חיובי בזכות סדרת טריילרים מרהיבים, שהבטיחו שלל סצנות פעולה/ספורט אתגרי גדולות מהחיים.

מובן שהיה גם המקדם ההיסטורי: העובדה שמדובר בחידוש לסרט פולחן מ-1991 שהזניק את הקריירה של קתרין ביגלו, לימים האישה הראשונה שזכתה באוסקר על בימוי The Hurt Locker. קיאנו ריבס עשה צעד ראשון למתחם כוכב הפעולה הגדול מהחיים (שלוש שנים לפני Speed), וגם פטריק סווייזי היה בשיא תהילתו (אחרי Dirty Dancing ו-Ghost).

ואז הגיע העיבוד המחודש לבתי הקולנוע והתרסק כמעט מיד. תקציב של 105 מיליון דולר הניב הכנסות של פחות מ-30 מיליון בארצות הברית בלבד, וקונצנזוס הביקורות השליליות היה מוחלט. צריך סוג של כישרון מעוות כדי לקחת חומרי גלם כה אידיאלים לסרט שיהיה לפחות שעה וחצי של פופקורן למוח, יומית ראויה שתשכח מלב אחרי 5 דקות, ולהיכשל באופן כה מחפיר במשימה הזו. איך נאמר בפרק המיתולוגי ההוא בסדרה "סיינפלד"? You had one job, one job!!!

האחריות נופלת, במלואה, על כתפיו הצרות של הבמאי אריקסון קור שהרזומה שלו כולל בעיקר קרדיטים כצלם. זה לא אמור, בהכרח, להפריע. יאן דה בונט הוא דוגמה מצוינת לצלם מצליח שהפך במאי אקשן מצליח עוד יותר (Speed, Twister). קור ביים בעבר רק סרט קולנוע אחד באורך מלא, דרמת הפוטבול Invincible עם מארק וולברג, ושם לפחות תיפקד כנווט מקצועי ויעיל. בסרט הנוכחי, נראה שהאתגר היחיד שעניין אותו הוא צילום סצינות הפעולה הכוללות גלישה על גלים אימתניים, צניחה חופשית, רכיבה מטורפת על אופנועי שטח בלב נוף מדברי, טיפוס על מצוקים תלולים בעזרת ידיים ורגליים נטו ועוד ועוד. ברגע שהסרט נוטש סצינות אלה לטובת כל מה שמחבר ביניהן: עלילה, תסריט, משחק, דמויות וכו', קור הולך לאיבוד וגורר אחריו לתהום את השחקנים והצופים גם יחד.

גיבור Point Break הוא סוכן FBI צעיר ואמביציוזי בשם ג'וני יוטה (לוק ברייסי האוסטרלי), שבעברו היה חובב מושבע של מבצעי ספורט אתגרי (בעיבוד הנוכחי הוא גם כוכב Youtube לשעבר, שפרש לטובת ה-FBI אחרי שחברו הקרוב נהרג בתאונת רכיבה לה היה אחראי בעקיפין). כאשר יוטה נקלע לחקירת מעשי שוד מסתוריים בכמה אתרים שונים בעולם, הוא הראשון לזהות את דפוס הפעולה של הכנופיה ולטעון שמדובר בניסיון לממש מניפסט רוחני המכונה "השמונה של אוזאקי". סדרת מטלות המבוססות על הקשר בין אדם וטבע, בסיומם מצפה נירוונה מושלמת של גוף ונפש למי שישרוד. וכן, זה נראה אידיוטי לפחות כמו שזה נשמע.

עדיין, יוטה מקבל אור ירוק לצאת בעקבות הכנופיה ולהסתנן אל שורותיה וכך הוא נפגש עם מנהיגה הכריזמטי בודי (אדגר רמירז) הנוטל אותו תחת חסותו, ומעורר בו מחדש את ההתמכרות לאדרנלין ההולכת יד ביד עם ביצוע פעלולים מטורפים בין מים, שמיים וארץ. ההמשך צפוי. יוטה הולך ומסתבך בדילמה בין חובתו כאיש חוק להערצתו הגוברת לעבריין אותו הוא אמור לרדוף, שבעיני עצמו חי מעל לכללי החברה ולכן אינו מבצע פשע אלא משיב לקוסמוס מה שנגזל ממנו.

כאמור, Point Break מודל 2015 כושל בכל החזיתות. נכון, סצינות הפעולה מרשימות ומגוונות בהרבה מאשר במקור. בשנת 91' יוטה ובודי התמקדו בעיקר בגלישה, והעלילה נשארה נטועה בחוף המערבי של ארצות הברית, והפעם כל סצינה מתמקדת בסוג שונה של אתגר ובאתר אקזוטי אחר ברחבי העולם. מצד שני, הגיוון הוויזואלי לא מפצה על משחק מחפיר, תסריט חובבני ועריכה מזעזעת שכל תכליתה דילוג מהיר ככל הניתן על הסצנות בהן הגיבורים צריכים לתקשר ולא לרוץ-לקפוץ-לרכב-לטפס-לירות. בתנאים כאלה, הבנת הקשר המורכב בין יוטה ובודי מאבדת כל אמינות, ועדיף לא לומר מילה על הרומנטיקה בשקל בין יוטה וסמסרה (תרזה פלמר), חברת הכנופיה ואחת הדמויות הנשיות המיותרות-אנמיות בהיסטוריה של סרטי הפעולה בכל הזמנים.

זמן: 114 דקות

לסיכום: גם אקשן לא מחייב ליומיות צריך לדעת לעשות.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות


 

הוסף תגובה חדשה