התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: I Saw the Light
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 05.04.2016 17:51
סיפור חייו ומותו של הזמר-יוצר האגדי שהפך את מוזיקת הקאנטרי מז'אנר לא מוערך המזוהה בעיקר עם מעמד הפועלים בדרום ארה"ב למיינסטרים

I Saw the Light (ראיתי את האור)

I Saw the Light (ראיתי את האור)... ז'אנר: דרמה, מוזיקלי, ביוגרפיה... במאי: מארק אברהם... שחקנים: טום הידלסטון, אליזבת אולסן, בראדלי וויטפורד, שרי ג'ונס, מאדי האסון, רן שמידט... זמן: 123 דקות

סיפור חייו ומותו של הזמר-יוצר האגדי האנק וויליאמס כבר היווה בסיס לסרט. זה היה "Your Cheatin' Heart" משנת 1964, בו גילם ג'ורג' המילטון את הזמר שהפך את מוזיקת הקאנטרי מז'אנר עממי ולא מוערך שהיה מזוהה בעיקר עם מעמד הפועלים בדרום ארצות הברית למיינסטרים של תעשיית המוזיקה.

הביוגרפיה הקולנועית החדשה אודות וויליאמס כבר משוגרת לקהל יעד שונה לחלוטין, שעבורו קאנטרי כז'אנר מוביל הוא עובדה קיימת. צעירים רבים אולי לא מכירים ו/או מוקירים מספיק את תרומתו האדירה של האנק וויליאמס למוזיקה הפופולארית העכשווית, אבל די אם נציין שהוא לא רק הקדים את אלביס פרסלי כמעט בעשור, אלא גם היה מקור השראה מכריע על שורה ארוכה של זמרים-יוצרים בהם בוב דילן, ווילי נלסון, ג'וני קאש ואפילו ברוס ספרינגסטין.

ברור שתיעוד של כישרון נטו אינו סיבה מספקת להפקת סרט, אולם האנק וויליאמס חי ומת כמו תסריט המחכה לאור ירוק.

השלב המשגשג בקריירה של הצעיר הצנום מאלבמה, במהלכו זכה ללא פחות מ-36 להיטים, נמשך 6 שנים בלבד - עד מותו מדום לב בגיל 29 בינואר 1953. בין לבין הספיק לנהל רומנים עם עשרות נשים (ולהיות נשוי לשתיים), להפוך לשתיין כבד, להתמכר למשככי כאבים (הוא סבל מפגם מולד בחוט השדרה שגרם לכאבי תופת בגבו), לגלות את נפלאות הקוקאין ואיכשהו להמשיך לכתוב ולהקליט כמעט עד יומו האחרון.

I Saw the Light (ראיתי את האור)

בן נאמן של לב הדרום האמריקני

I Saw the Light  מבוסס על אוטוביוגרפיה של וויליאמס שכתב קולין אסקוט, והיא כמובן רק אחת מיני רבות. לכן, על כל פרט שהסרט יציג כעובדה יטענו רבים שלא היה ולא נברא. לזכותו של מארק אברהם, מפיק שזהו סרטו השני בלבד כבמאי, יאמר שהוא לא ניסה להיות דיפלומט או ללכת בין הטיפות. האמירות שלו לגבי וויליאמס והאנשים (בעיקר נשים) שסבבו אותו ברורות וחד משמעיות.

כך למשל, הוא אינו מתפתה לעטוף את אהבתו הגדולה של וויליאמס לאשתו הראשונה אודרי (אליזבת אולסן) בנייר אריזה ורוד, אלא מציג את הקשר הבעייתי בין השניים במלוא כיעורו. אודרי היא ממש לא ג'ון קרטר, שאהבתה הטהורה רבת השנים גאלה את נשמתו המיוסרת של ג'וני קאש בסרט I Walk the Line. להיפך: האנק ואודרי ניהלו קשר תלותי ומייסר בין שתי נשמות שתלטניות ועקשניות.

וויליאמס, שניהל קשר קרוב על גבול האובססיביות עם אמו, חלם להיות איש משפחה למופת אך לא עמד בפיתויים הרבים שליוו את מעמדו כזמר מצליח המבלה רוב הזמן בדרכים בהופעות. אודרי, מצידה, מוצגת כמי שניסתה לנצל את קשריו של בעלה כדי להתפרסם בעצמה כזמרת; זאת למרות שלא היה לה קול או כישרון, בלשון המעטה. אליזבת אולסן ממשיכה לבסס את מעמדה כאחת השחקניות הצעירות המוכשרות ביותר בהוליווד, והיא מגלמת בשלמות דמות שאפשר להתאהב בה ולתעב אותה בו זמנית.

וויליאמס היה, כאמור, בן נאמן של לב הדרום האמריקני. לכן כמה מהסצינות הטובות בסרט מתארות את המפגשים שלו עם אמריקה שמעבר לטריטוריה הטבעית שלו, זו המאמצת לראשונה לחיקה "היליבילי" מהדרום, על כל הצביעות המתבקשת ממהלך זה.

מפגשים אלו כוללים סצינה כתובה ומבוצעת להפליא של ראיון עם עיתונאי בניו יורק, אותו קוטע וויליאמס בזעם אחרי שהמראיין רומז שהוא אלכוהוליסט. זאת למרות שלאורך כל הראיון הוא שותה ללא הרף...

בסצינה אחרת הוא מפוצץ אודישן לתפקיד מרכזי ראשון בסרט הוליוודי, כשהוא מסרב להסיר את כובע הבוקרים שלו ולאפשר למפיק לראות איך נראה שיער ראשו.

הסצינה המרגשת ביותר בסרט היא השיחה בין וויליאמס והמאהבת שלו בובי ג'ט (רן שמידט), בה היא מגלה לו שהיא בהריון ממנו. וויליאמס מבטיח שידאג כלכלית לה ולתינוק, אך מודה שלמרות שהוא אוהב אותה אין בכוונתו למסד את הקשר ביניהם, היות והוא יודע שלעולם לא יצליח להתרגל לכבלי מוסד הנישואים.

זמן קצר מאוחר יותר התחתן וויליאמס עם אשתו השנייה והצעירה מאוד בילי ג'ין ג'ונס (התגלית היפהפייה מאדי האסון). זהו רגע קולנועי רגיש ונוגע ללב, הרומז שדווקא בובי ג'ט זכתה מוויליאמס ליחס של כנות וכבוד שלא העניק לשום אישה אחרת.

I Saw the Light (ראיתי את האור)

הדוניסטיות המחפה על כאב גדול

באופן טבעי, I Saw the Light נשען בעיקר על השחקן הראשי טום הידלסטון, שהתפרסם כלוקי הנבל בשני סרטי "ת'ור" ו"הנוקמים" הראשון. כבר אז הפגין הדוניסטיות פוחזת המחפה על כאב גדול, תכונות התואמות את האנק וויליאמס כמו כפפה ליד. הידלסטון עושה תפקיד נפלא, ולו היה הסרט מופק בתקציב גדול יותר ועם יחסי ציבור אינטנסיביים - שמו כבר היה מוזכר כמועמד פוטנציאלי בטקס פרסי האוסקר הבא.

מובן שאין בתהליך דעיכתו של וויליאמס אלמנט שלא ראינו כבר בעשרות ביוגרפיות מוזיקליות אחרות. השילוב של כישרון אדיר ואישיות מעורערת תמיד היה, ותמיד יהיה, מתכון לכרוניקה של מוות ידוע מראש.

עם כל יתרונותיו של I Saw the Light, יש לו גם כמה חסרונות בולטים. הוא איטי מאוד, מרגיש ארוך כפליים מהשעתיים שהוא נמשך בפועל, ודווקא הפן המוזיקלי לוקה בחסר ולא מצליח לסחוף ולרגש גם את מי שמכיר את השירים. סצינות ההופעה מצולמות תמיד מאותן זוויות, וכמעט לא מתעדות את תגובות הקהל. הצופה חווה את וויליאמס השיכור, הנואף, המיוסר והבודד, וחולק את זעמו על האמרגנים חסרי המצפון שהמשיכו להתחייב בשמו לעוד ועוד הופעות גם כשהוא בקושי הצליח לעמוד על רגליו. הפן של הזמר-יוצר הגאון, כיצד דווקא הוא הצליח להביא את בשורת הקאנטרי לכל בית, והקשר ההדוק בין האיש והתקופה (גל הפטריוטיות ששטף את ארה"ב אחרי הניצחון במלחמת העולם השנייה), נותרים כמעט ללא התייחסות.

לסיכום: למרות הקצב האיטי והתסריט הלא אחיד ברמתו, שווה בעיקר בזכות הטור דה פורס של הידלסטון ואולסן.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות




 

הוסף תגובה חדשה