התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: Demolition
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 27.04.2016 13:10
ג'ייק ג'ילנהול ונעמי ווטס נפלאים, בדרמה נוקבת על דור ה-Y שממשיכה לחלחל לתודעה הרבה אחרי היציאה מאולם הקולנוע

הסרט Demolition (הריסה)

Demolition (הריסה)... ז'אנר: דרמה, קומדיה... במאי: ז'אן-מארק ואלה... שחקנים: ג'ייק ג'ילנהול, נעמי ווטס, כריס קופר, ג'ודה לואיס, סי.ג'יי ווילסון, פולי פרקר... זמן: 101 דקות

חייבים להעריך את המהירות המסחררת בה הפך הבמאי הקנדי ז'אן-מארק ואלה ליקיר השחקנים ההוליוודיים החפצים באוסקר (או לפחות במועמדות). לפני שנתיים הוביל בביטחה את מתיו מק'קונוהי לפסלון המוזהב עם Dallas Buyers Club, ובשנה שעברה הייתה ריס וויתרספון מועמדת לפרס השחקנית הראשית על Wild, וכבר ואלה שוב איתנו בעוד דרמה מרירה-מתוקה על אדם שחייו נהרסים והוא נאלץ לבנות עצמו מחדש.

הפעם הכוכב הראשי הוא ג'ייק ג'ילנהול, שכל התנהלותו בשנים האחרונות היא תחינה מתמשכת לזכייה בפרס הנכסף.  אם Demolition יזכה את ג'ילנהול באוסקר השחקן הטוב ביותר, או לפחות במועמדות, הוא הרוויח זאת ביושר. הופעתו בסרט הנוכחי מושלמת, וז'אן-מארק ואלה משמר את מעמדו כבמאי היודע להוציא את המיטב מהשחקנים אותם הוא מלהק.

זה נכון גם לגבי נעמי ווטס שדמותה המלנכולית-מאופקת היא מהמרשימות שגילמה עד היום, מה גם שהכימיה בינה ובין ג'ילנהול (שאינה גולשת לרגע למתח מיני) נוגעת בשלמות. הסצינה בה הם נרדמים זה לצד זו, כאשר לצופה ברור שמדובר בחיבור בין 2 נשמות אבודות שסקס הוא הדבר האחרון שהן צריכות, היא צביטה קטנה בלב; אחת מיני רבות בדרמה הרווייה אלמנטים של קומדיה שחורה, בה הצופה מגחך בעיקר כי האלטרנטיבה היחידה היא לפרוץ בבכי.

יש כוכב נוסף בסרט. קוראים לו בריאן סייפ. והוא התסריטאי. הרזומה שלו כולל שני סרטים עצמאיים קטנים אותם גם ביים, ועיבוד קולנועי כושל לרומן The Choice מאת ניקולס ספרקס שיצא רק לפני חודשיים, אבל שום דבר המכין אותנו לשוס הנוכחי. שווה לעקוב אחרי המשך הקריירה של סייפ, כי ב-Demolition הוא קולט ומשדר להפליא את המהות הריקנית-אבודה של דור ה-Y, וזה הישג נדיר.

הסרט Demolition (הריסה)

מכתבי תלונה חושפניים

דייויס מיצ'ל (ג'ילנהול) הוא יועץ השקעות בחברה משגשגת בוול סטריט. הוא מרוויח המון כסף למרות שהוא לא מבין הרבה בפיננסים. יש לו צוות העושה עבורו את עבודת השטח והוא בעיקר לוקח קרדיט.

הוא נשוי לג'וליה, בתו של מנהל החברה פיל (כריס קופר), המזלזל בחותנו אך רואה עצמו מחויב לקחת אותו כבן טיפוחים. כאשר ג'וליה נהרגת בתאונת דרכים, ממנה דייויס נחלץ כמעט ללא פגע, הוא מגלה שהוא חסום לחלוטין רגשית ואינו מסוגל להזיל דמעה או להרגיש אובדן.

בהדרגה דייויס מתחיל לקרוא תיגר על אורך חייו הבורגני-מונוטוני, נתקף דחף אובססיבי לפרק לגורמים כל מכשיר ואבזר בהם הוא נתקל, עוזב את עבודתו והופך מנוכר ומנותק (הסצנות בהן דייויס משוטט ברחובות ניו יורק כאשר משקפי שמש כהים ואוזניות ענקיות מבודדים אותו מהסובבים אותו הן דימוי פשטני ויעיל לאדם החי בבועה).

הדרך היחידה בה הוא מסוגל לבטא עצמו בכנות היא במכתבי התלונה שהוא משגר בשרשרת לחברה המייצרת מכונות חטיפים, אחת מהן בלעה מטבע ולא ספקה לו בתמורה חטיף בעודו ממתין בחדר המיון בבית החולים לבשורה על מות אשתו.

המכתבים החושפניים, שאין להם שום קשר לבקשתו הסתמית להחזר כספי זעיר, פוגעים ישירות בליבה הדואב של קרן מורנו (ווטס), האחראית על תלונות לקוחות בחברה.

קרן היא אם חד הורית לבן-עשרה מרדן המתמודד עם מיניות לא ברורה, מעשנת כבדה של מריחואנה, מנהלת רומן לא מחייב עם הבוס שלה ונשמה אבודה באופן כללי. היא נמשכת לקשר עם דייויס כפרפר ללהבה, והשניים אכן מתקרבים זה לזו ויוצרים ידידות הבנויה על הישענות הדדית וצורך באי של כנות בים של זיוף.

הסרט Demolition (הריסה)

הכאב שגורם להרגיש

ז'אן-מארק ואלה מתמחה, כאמור, בסיפורים על אנשים הנאלצים לפרק את חייהם לגורמים ואז לבנות עצמם מחדש כבני אדם שלמים ובריאים יותר. ב-Demolition הפירוק הופך פיזי ולא רק מנטאלי. דייויס, כאמור, הופך את הצורך לרסק חפצים לגורמים לדיבוק. בשלב מסוים הוא אף מצטרף לצוות פועלי בניין, משלם להם מכיסו כדי שיתנו לו לאחוז פטיש ענק ולמוטט קירות, וכאשר הוא פוצע את רגלו ממסמר הוא נתקף שמחה מטורפת רק כי הכאב גורם לו להרגיש משהו.

ואלה לוקח על עצמו אתגר מורכב בהצגת רוב הסרט כאשר ראשו של דייויס משמש פילטר בין האירועים והצופה. בסצנת הלוויה וקבלת הפנים שאחריה העריכה תזזיתית, מדלגת במהירות מסחררת מתמונה לתמונה. בסצנות אחרות הדיאלוג הופך פתאום עמום ומרוחק. לעיתים התנהלותו של דייויס מאיימת ממש, כמו הסצינה עוכרת השלווה בה הוא והילד כריס (ג'ודה לואיס המצוין) יוצאים ליער לירות באקדח, ודייויס לובש אפוד מגן ומבקש מהילד לכוון אל חזהו כדי לחוש את הכאב המרסק בצלעותיו.

הסרט אינו מציג את הכנות הטוטאלית שדייויס מאמץ כמהלך חיובי ובונה. להיפך: גאולה אמיתית ימצא רק אחרי שיצליח לעכל את תחושת האבדן על מות אשתו, יבין את גודל אהבתה אליו והכאב שגרם לה, וייקח אחריות על כישלון נישואיו.

Demolition אולי נראה כמו דרמה קומית עם הפי-אנד הממתין לכותרות הסיום, אבל זהו סרט קודר, מטריד ובעיקר עצוב מאד. סיפורו של גבר נכה רגשית הכלוא בחיים לא לו, בעולם שאינו מצליח להבין, נואש לגעת במשהו אמיתי ללא מושג איך עושים את זה. הוא מצליח להיפתח רק כשהוא כותב מכתב אנונימי, או בשיחה עם זר תוך נסיעה ברכבת התחתית. מול בני משפחתו הוא משותק לחלוטין, ואם יש לו חברים הסרט אינו מציג או מזכיר איש מהם. דייויס הוא האיש הבודד בעולם, מבחירה. אנחנו רואים עשרות כמוהו ברחוב מדי יום ולא מקדישים להם דקה מחשבה. ז'אן-מארק ואלה גורם לנו להקדיש להם 101 דקות.

לסיכום: ג'ייק ג'ילנהול ונעמי ווטס נפלאים, בדרמה נוקבת הממשיכה לחלחל לתודעה הרבה אחרי היציאה מאולם הקולנוע.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה