התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Krampus
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 28.04.2016 19:21
סרט מקורי, בועט, מפחיד מאוד, תחילתו של פרנצ'ייז אימה חדש + 2 סרטים שיעשו לכם ערב משובח בבית

הסרט Krampus (קרמפוס)

הסרט Krampus (קרמפוס)

Krampus (קרמפוס)... ז'אנר: אימה, פנטזיה... במאי: מייקל דוהרטי... שחקנים: אדם סקוט, טוני קולט, דייויד קוצ'נר, קונצ'טה פרל, קריסטה סטדלר, מקס אנגל... זמן: 98 דקות

מייקל דוהרטי הוא במאי ותסריטאי לא ממש נחשב, אבל כבר לפני 8 שנים היה אחראי לסרט אימה דל תקציב בשם Trick n' Treat שהתרחש על רקע אירועי ה-Halloween, והמסורת לפיה ילדים מחופשים מתדפקים על הדלתות ומבקשים ממתקים.

אם מציבים את הסרט ההוא מול היצירה הנוכחית, המתרחשת בערב חג המולד, מגלים תחילתו של דפוס רעיוני הנוטל את החגים המסורתיים האהובים כל כך על המשפחה האמריקנית (וכמובן תעשיית הסרטים לכל המשפחה המופקים במיוחד לעונות חגים אלה), ואז מחטט ללא רחם בפן האפל והמאיים שלהם. זוהי גישה מעניינת ובעיקר אמיצה, כי מי באמת רוצה לראות סרט אימה ודרמת חג מולד משפחתית במארז אחד?

אז זהו, מתברר שהרבה.

Krampus, שהופק בתקציב של 15 מיליון דולר, גרף 43 מיליון מהקרנות מסחריות בארצות הברית בלבד ומייקל דוהרטי הפך, בהתאם, לנכס מבוקש. הוא כבר חתום על התסריט לסרט הבא בסאגת אקס-מן, המיועד להיות אחד משוברי הקופות הגדולים של קיץ 2016.

Krampus הוא מוצר שכולו טוויסט על גבי טוויסט. הוא מוצג כסרט לכל המשפחה, אפילו סרט לילדים. הגיבור שלו הוא ילד בשם מקס' המביע, ברגע של כעס ותסכול, משאלה אפלה ההופכת את הכינוס המשפחתי המסורתי של ערב חג המולד לסיוט בכך שהיא מזמנת פמליה של מפלצות מיתיות אותן מנהיג Krampus - שד מאיים שהוא האנטי-תזה לסנטה קלאוס הטוב והמיטיב, וככזה אינו מהסס לחסל את כל העומדים בדרכו.

למרות שיש בסרט לא מעט הומור שחור, דוהרטי מתייחס לפן האפל הזה ברצינות גמורה והתוצאה היא סרט מפחיד בטירוף עם אלמנטים גותיים ורשימה מתארכת של חללים. זהו, בשום אופן, לא סרט המיועד לצפייה משפחתית עם הילדים. להיפך, בהתחשב בעובדה שילדה היא הקורבן הראשון במרחץ הדמים המשפחתי ונוספים יגיעו בעקבותיה.

הסרט Krampus (קרמפוס)

אנשים רגילים הופכים לחיות טרף

הפן המרדני-מחתרתי של Krampus נחשף כבר בסצינת הפתיחה, כשהצופה התמים עוד מתפתה לחשוב שהוא עומד לצפות בעוד סרט חג מולד. בסצנה זו מתאר דוהרטי, בצילום בהילוך איטי עם שיר כריסמס קלאסי-מתקתק מתנגן ברקע, התנפלות של קונים על חנות המוכרת מתנות לחג. זהו מפגן ראווה של טירוף המוני, במהלכו אנשים רגילים הופכים לחיות טרף שיקרעו זו את זו לגזרים כדי להגיע ראשונים למוצר הנחשק. זה נמשך בסצינת ההכנות לארוחת החג, הכוללת אקספוזיציה ראשונה של הדמויות והסיטואציה המרכזית: איחוד כפוי של קרובי משפחה שאינם סובלים זה את זה אבל מחויבים להתכנס סביב שולחן אחד כי המסורת מחייבת.

בשלב זה, Krampus עדיין יכול לשחות בחזרה לחוף המבטחים של המיינסטרים ולדבוק ברוח האחווה והאחדות המתבקשת. הוא צריך רק לתאר סיטואציה בה האיום על חיי בני המשפחה מאחד אותם, חושף את אהבתם זה לזה, ומתאר ניצחון משותף שלהם על כוחות האופל בזכות כוח האור הבלתי ניתן לעצירה: רוח החג. זה לא קורה. בני המשפחה אכן מתקרבים בהשפעת האויב המשותף, מגלים את היכולת לשתף פעולה ואף לכבד ולהעריך זה את זה, וזה ממש לא עוזר להם.

התוצאה היא סרט מקורי, בועט, וכאמור מפחיד מאוד (נכון, אלמנט הליצן המפלצתי שחוק לעייפה ועדיין הוא מצמרר בכל פעם מחדש). זוכרים את ההלם שאחז בצופי הטלוויזיה בסצינה בה הותז ראשו של נד סטארק בסיום העונה הראשונה של הסדרה "משחקי הכס"?... הרגע בו הבינו שגם הגיבור הטוב אינו מחוסן, ולכן יכול למות כאחד האדם? Krampus משתמש באותו בסיס תודעתי מתעתע ושותל אותו בלב הפרברים בחג המולד וזה ממש, אבל ממש, יעיל.

לסיכום: תחילתו של פרנצ'ייז אימה חדש? לא נכחיש זאת.

עוד השבוע בדי.וי.די:

The Revenant (האיש שנולד מחדש).

המערבון המדובר שהעניק לליאונרדו די קפריו (סופסוף) את פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר, ולבמאי אלחנדרו גונזלס איניוריטו את אוסקר הבימוי זו השנה השנייה ברציפות. כסרט עם חזון מרשים ולא מתפשר (איניוריטו התעקש לצלם את הסרט במלואו באור יום טבעי), המעבר למסך הביתי מעניק ל The Revenant שירות מעניין. הוא מקטין את עצמת החוויה הוויזואלית, אך מגביר משמעותית את כוחו של הסיפור ועבודתם המרשימה של השחקנים, בראשם טום הרדי המעולה וכמובן די קפריו בהופעה מועטת מלל שכולה שפת גוף והבעות פנים ועיניים.

העלילה מבוססת, בחופשיות, על מיתוס ההישרדות של סוחר הפרוות יו גלאס, שבתחילת המאה ה-19 הוביל משלחת ציידים לגבול הצפוני של טריטוריית מונטנה. גלאס נאלץ להתמודד עם שבט אינדיאנים תוקפני, דובה שקרעה אותו לגזרים (סצhנה פרטנית ומחרידה), טרגדיה אישית איומה, בגידה מחרידה, קבורה בעודו חי, ובעיקר מסע רגלי סיזיפי של מאות מיילים בשממה הקפואה בחיפוש אחר נקמה.

לסיכום: מרשים, עוצמתי וסוחף למרות הקצב האיטי והאווירה הפיוטית. זמן: 156 דקות. לביקורת מלאה ולצילומים מהסרט

The Lady in the Van (הגברת בוואן).

דרמה קומית מקסימה בכיכובה של מגי סמית הבלתי נלאית, שבגיל 81 נושאת בקלילות על כתפיה סרט דל תקציב שזכה להצלחה מפתיעה הן באנגליה והן בארצות הברית. המחזאי הנודע אלן בנט כתב את הסיפור בהשראת דמות אמיתית של קשישה חסרת בית, שחיה 15 שנים ברכב נטוש בחצר ביתו בשכונת קמדן בלונדון. מגי סמית הופכת את דמותה של אותה תימהונית, מרי שפרד, למופת של הומור וכאב השלובים זה בזה. לב הסרט הוא בבנייה האיטית של מערכת היחסים רבת השנים בין בנט ההומוסקסואל המתבודד (את דמותו מגלם באיפוק ועידון השחקן אלכס ג'נינגס), ואותה קשישה מרירה וזועפת המתגלה בהדרגה כאישה משכילה עם סיפור חיים טרגי ומורכב, הכולל אמונה דתית עמוקה מול אהבה בלתי מתפשרת למוזיקה.

לסיכום: מצחיק, חכם, נוגע ללב, ומגי סמית בשיאה. זמן: 104 דקות. לביקורת מלאה ולצילומים מתוך הסרט

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה