התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: Hello, My Name is Doris
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 24.05.2016 12:21
סאלי פילד נפלאה בדרמה קומית מרירה-מתוקה על אישה בת 69 המנסה בכל הכוח והפאתטיות להתחבר לעולמו של הדור החדש של בני ה-20 ומשהו. האם זה מצליח לה?

Hello, My Name is Doris (קוראים לי דוריס)... ז'אנר: קומדיה, דרמה... במאי: מייקל שוולטר... שחקנים: סאלי פילד, מקס גרינפלד, טיין דילי, בת' בהרס, סטפן רוט, וונדי מק'לנדון-קובי, אליזבת ריסר, איזבלה אקרס, פיטר גלאגר... זמן: 95 דקות

בניגוד לרוב הכוכבות ההוליוודיות ש'חטאו' בחציית גיל 50, סאלי פילד מעולם לא נעלמה מהמפה ולכן אי אפשר לזרוק את המונח "קאמבק" בהקשר שלה. סוד ההישרדות רב השנים של זוכת האוסקר בת ה-69 נעוץ בשלושה גורמים עיקריים: חוסר אגו בבחירת תפקידים (אין לה בעיה לגלם תפקידי משנה של אימא של או דודה של לצד כוכבים צעירים ולוהטים ממנה)... העובדה שגם בשיא תהילתה תמיד נראתה כמו השכנה מהדלת ממול ולא כמו אלילת בד אליה נושאים עיניים בהערצה... וכמובן כישרון בלתי נדלה הן בפן הדרמטי והן בפן הקומי של סקאלת המשחק.

עדיין, שנים לא מעטות חלפו מאז זכתה פילד לתפקיד ראשי בשרני המניח סרט שלם על כתפיה, ודורש ממנה מידה שווה של יכולות קומיות ודרמטיות. זו הסיטואציה בה מתגלה הוליווד, שוב, במלוא שמרנותה - היות ופילד נדרשה להפקה עצמאית דלת תקציב כדי לחזור לכושר שיא.

Hello, My Name is Doris הוא דרמה קומית מרירה-מתוקה, עליה הופקד במאי-תסריטאי עם רזומה רב שנים בטלוויזיה, שהצליחה בשבועות האחרונים לצבור תאוצה מרשימה מתחת לאף של שוברי קופות כמו Captain America: Civil War, והכנסותיה כבר הגיעו ל-14 מיליון דולר.

פילד אחראית בלעדית להישג. הסרט כולו שלה, והדמויות הרבות הסובבות אותה הן רק קולות רקע.

האם העובדה שמדובר בטור דה פורס של הכוכבת הראשית הופכת, אוטומטית, את הסרט למוצלח? במקרה של Hello, My Name is Doris התשובה מורכבת. הסרט משווק, כאמור, כקומדיה. בפועל, הוא קורע לב.

דור חדש, דור ישן

דוריס מילר היא כמעט דמות ראשית במחזה של חנוך לוין. מצגת מהלכת של העליבות האנושית בגיל השלישי.

מצד אחד, הסרט מציג את זקנתה כתחליף עלוב לחיים. מצד שני, הניסיון שלה להתחיל לבלות ולהתהולל לצד צעירים בשנות ה-20 מוצג כמהלך פאתטי אפילו יותר. זהו בפירוש לא סרט הדוגל בהשלכת מגבלות הגיל ומוסכמות החברה לטובת התמסרות להנאות החיים. אם כבר הוא מציג אמירה חד משמעית לפיה הדור הישן והדור החדש לעולם לא ימצאו נקודת חיבור אמיתית.

באופן בוטה, אפילו אכזרי, Hello, My Name is Doris מכריז בפה מלא מה שקומדיה מתקתקה כמו The Intern עם רוברט דה נירו ניסתה לכל אורכה לטשטש. האזרח הוותיק, החולק מקום עבודה לצד צעירים שאפתנים ואופנתיים עם יכולות רגשיות מוגבלות, יכול להיות עבורם לכל היותר קוריוז משעשע. לא יותר מז'אקט וינטאג', שגם כשאתה נהנה ללבוש אותו זה בגלל שהוא מזכיר לך משהו שסבתא הייתה אוהבת.

דוריס מילר זנחה בעברה הרחוק הזדמנות להינשא לאהבת חייה, כדי להתמסר לטיפול רב שנים באם חולנית ותלותית. הסרט נפתח בלוויה של אותה אם, בעקבותיה דוריס נותרת לבדה בדירה מוזנחת עמוסה לעייפה בחפצים שאין לה צורך בהם, ומצד שני היא מסרבת להיפטר מהם.

יש לה מישרה אפרורית כמנהלת חשבונות בחברת פרסום, שהפכה עם השנים מעוז יאפי של קופירייטרים צעירים המודעים בקושי לקיומה.

אבל אז מגיע לחברה מנהל קריאטיבי צעיר ונאה בשם ג'ון (מקס גרינפלד), ודוריס מתאהבת בו ממבט ראשון.

אחרי ביקור בהרצאה של גורו פופולארי בתחום ההעצמה האישית, המשכנע אותה שאין כזה דבר "אי אפשר", היא מחליטה לכבוש את ליבו בכל מחיר.

העובדה שאין לה מושג איך לתקשר, שלא לומר לחזר, ועוד עם גבר היכול להיות בנה (אפילו נכדה) היא הציר הקומי-טרגי המניע את הסרט כולו.

חיזור בעידן המודרני

ההתאהבות של דוריס מניעה אותה, לראשונה מזה עשרות שנים, לצאת אל העולם ולהתחבר לאנשים חדשים. היא נעזרת, בין השאר, בוויויאן. נכדתה בת ה-13 של חברתה הטובה ביותר (והיחידה) רוז, ההופכת לחונכת שלה בהלכות חיזור בעידן המודרני ואף פותחת עבורה חשבון פיקטיבי בפייסבוק דרכו היא מרגלת אחרי ג'ון.

דוריס מתחילה לצאת למועדונים, לבלות אחרי העבודה עם קולגות מהמשרד, לאמץ לבוש ססגוני וצעקני ולהתחיל לכייף באופן כללי.

הבעיה? היא לא באמת נהנית, והסרט מקפיד להדגיש זאת. חיוך אחד של ג'ון והיא בעננים, וביום שאחרי היא מגלה שבח"ל אוחז בבלונדינית חטובה בשם ברוקלין (בת' בהרס, קרוליין צ'נינג מהסדרה הקומית 2 Broke Girls) ועולמה חרב עליה. אין ולו סיטואציה בודדה בה דוריס מתמוגגת באמת מחייה החדשים. גם ההתאהבות בג'ון היא רק צורך פסיכולוגי למלא את החלל הענק שנותר בחייה אחרי שהטיפול באמה, שהיה כל עולמה, הסתיים. השאלה הגדולה היא מתי היא תתעורר, ומה יקרה אז.

האתגר הגדול של סאלי פילד הוא הצורך לעורר אהדה כלפי דמות שהיא בבירור לא רק פאתטית, אלא גם לוקה בסוג של הפרעה נפשית; באחת הסצנות העצובות בסרט היא כמעט לוקה בהתקף פסיכוטי, כאשר אחיה והפסיכולוגית שלה מנסים לשכנע אותה לפנות מביתה כמה מהחפצים המיותרים שהיא אוגרת.

פילד עומדת במשימה בהצלחה גדולה, וזו מטלה קשה היות וסצינות הפיתוי והפנטזיות של דוריס כה נלעגות שלעיתים קשה לצפות בהן. בהתחשב בכל אלה, המסר בסופו של הסרט (תחיה כמו שזקנים אמורים לחיות ותשתדל להוציא מזה את המיטב, כי ערבי בינגו וגבינות בחינם זה לא כזה נורא) הוא הרע במיעוטו.

לסיכום: סאלי פילד נפלאה, הסרט עצמו נעצר בנחמד.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה