התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית לסוף השבוע: Criminal
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 28.07.2016 20:12
רוב הצוות מאחורי מותחן הפעולה הזה מורכב מישראלים-אמריקנים, כולל גל גדות, כך שהפטריוטיות מחייבת + קומדיה מצליחה ודרמה מוזיקאלית מאירלנד

Criminal

Criminal (קרימינל)... ז'אנר: פעולה, בדיוני... במאי: אריאל וורומן... שחקנים: קווין קוסטנר, גל גדות, גארי אולדמן, טומי לי ג'ונס, ריאן ריינולדס, ג'ורדי מולה, מייקל פיט... זמן: 113 דקות

מותחן הפעולה הזה הוא, על פניו, מוצר הוליוודי זניח שזכה לביקורות פושרות ונכשל מסחרית (תקציב של 32 מיליון דולר, הכנסות של 14 מיליון בלבד). מצד שני, רוב הצוות מאחורי הפרויקט מורכב מישראלים-אמריקנים (בהם הבמאי אריאל וורומן, המפיקים אבי ארד ולטי גרובמן, וכמובן הנכס הלוהט ביותר שלנו כיום בהוליווד: גל גדות), כך שאם לא האיכות לפחות הפטריוטיות מחייבת.

לפני 4 שנים זכה אריאל וורומן לפריצה הגדולה לתודעה ההוליוודית במותחן המשובח Iceman בו כיכב מייקל שאנון; סרט שלא היה הצלחה גדולה, אבל הספיק כדי לסמן אותו כהבטחה.

למרבה הצער, נראה ש-Criminal הוא פרויקט שוורומן נטל על עצמו לא מתוך התלהבות אמיתית אלא בעיקר ככרטיס ביקור לעולם שוברי הקופות גדולי התקציב.

בניגוד לסרטיו הקודמים כאן הוא רק במאי להשכיר שעבד עם תסריט פרי עטם של דאגלס קוק ודייויד ווייסברג. אז נכון, ההפקה גייסה כוכבים ידועי שם ובראשם קווין קוסטנר, גארי אולדמן וטומי לי ג'ונס. מצד שני, מלבד קוסטנר קשה להבין מה האחרים חפשו בסרט שלא מאפשר להם לנצל ולו קמצוץ מכישרונם.

העלילה לא רק נטולת הגיון, אלא גם חסרת כל מקוריות. התיזה לפיה משתילים את תודעתו של אדם אחד במוחו (וגופו) של אדם אחר, כבר נשחקה באינספור סרטים דומים שנעשו בעבר. Criminal אמנם מנסה להביא טוויסט חדש, אבל לא ממש מצליח.

בנוסף, משהו בקצב של הסרט פשוט לא עובד. כמו מכונית עם מנוע קטן נפח המתקשה לסחוב בעלייה, וככל שהקצב מתגבר כך הוא מקרטע במקום להמריא. יש מירדפים, מסוקים, צוללות, טילים גרעיניים, מירדף בכביש מהיר עם עשרות ניידות מתרסקות, ואיכשהו לא נראה שמישהו באמת נהנה על הסט.

בעיה נוספת היא הליהוק של קווין קוסטנר לתפקיד הראשי. קוסטנר גילם בעבר, בהצלחה רבה, דמויות של נבלים. מצד שני, הוא תמיד נשאר ה-All American האולטימטיבי, ממשיך דרכו הלגיטימי של קלינט איסטווד. יש לקוסטנר קלאסה וקוד מוסרי גם בדמויות השליליות שגילם, וכאן הוא מתבקש לכאורה לנטוש את הקוד הזה לחלוטין.

ג'ריקו סטיוארט, דמותו בסרט הנוכחי, הוא פושע פסיכוטי ואלים המרצה מאסר עולם בעוון אינספור מעשי שוד, רצח והתעללות, וגם בתוך הכלא הוא נחשב איום קטלני. הסצינה בה מתארים אותו לראשונה היא העתק של הפרזנטציה לדמותו של חניבעל לקטר, הפסיכיאטר הקניבל בקלאסיקה "שתיקת הכבשים".

אותו ג'ריקו סובל גם מפגם נדיר באונה, תוצר תאונת ילדות במהלכה אביו כמעט היכה אותו למוות, שהשפיע על שפיותו המדרדרת, אך גם הופך את ראשו לכלי קיבול פוטנציאלי לקלוט ולהפעיל מחדש תאי מוח מגופתו של ביל פופ (ריאן ריינולדס בהופעת אורח קצרה ותמוהה בתחילת הסרט), סוכן חשאי שעונה ונרצח במהלך מירדף אחרי ארכי פושע אנרכיסט, המבקש להשתלט על נשק גרעיני בעזרת האקר המכונה "ההולנדי".

פופ איתר את אותו האקר, אך מצא את מותו לפני שהשלים את המשימה. מכאן שהשעון עדיין מתקתק והעולם בסכנה.

מה עושה שם גל גדות?

מה עושים? משתילים תאי מוח של ביל פופ במוחו של ג'ריקו סטיוארט כדי שזה יוכל לספר איך לאתר במועד את "ההולנדי". כתופעת לוואי של התהליך, הפושע חסר המצפון נחשף פתאום למוסריותו, וכן לאהבתו הגדולה של הסוכן המנוח לבתו ולאשתו (אותה מגלמת גל גדות). לראשונה בחייו הוא מתחיל להבין ולהפגין חיבה, אחריות ואמפטיה, ובסופו של דבר מוכן לסכן את חייו כדי לעשות את הדבר הנכון.

באשר לגל גדות המגלמת את ג'יל, הרעייה האבלה, היא זוכה לזמן מסך משמעותי (רובו מול קוסטנר), אך דמותה נשארת שטוחה וחד מימדית; עוד עלמה במצוקה שהגיבור בעל כורחו יעשה הכול כדי להציל במועד.

לסיכום: לפני 30 שנה זה היה נחשב סרט יומיות קלאסי. היום זה עוד מותחן שיעביר בנעימים קצת פחות משעתיים מול הטלוויזיה.

עוד השבוע בדי.וי.די:

The Boss (הבוסית)

קומדיה מצליחה המונחת כולה על כתפיה (הרחבות) של מליסה מק'רתי, הקומיקאית המובילה בהוליווד כיום.

מישל דארנל היא יתומה דחויה לשעבר, שהחיים למדו אותה לדרוך על גוויות בדרך לצמרת והיא אכן הפכה לטייקון. אחרי שהיא מרצה עונש מאסר בעוון עברות מס עולמה קורס, והיא מוצאת עצמה דיירת משנה על הספה בסלון של העוזרת האישית שלה לשעבר קלייר (קריסטן בל).

מובן שלא אשת ברזל כמישל תוותר בקלות, והיא הוגה מיזם עסקי חדש שיחזיר אותה לפסגה, ובדרך תלמד גם לשלב עסקים ואנושיות בצורה מאוזנת יותר.

לסיכום: סטנדרטי לחלוטין בתחומו, אבל יש כמה סצנות משעשעות בראשן ה-cat fight הכי הזוי שנראה לאחרונה בסרט מיינסטרים הוליוודי. זמן: 99 דקות.

Sing Street (מועדון שנות ה-80)

כותב שורות אלה כבר השתפך על איכויותיה של הדרמה המוזיקלית האירית הזו, שכתב וביים ג'ון קרני הזכור לטובה מסרט הביכורים שלו Once.

במרכז העלילה - גיבור הממציא עצמו מחדש ונחלץ ממשבר אישי בזכות אהבתו למוזיקה, ולנערה המעניקה לו את ההשראה לכתוב שירים בשלב ראשון ולצאת לכבוש את העולם בשלב שני. קוסמו הוא נער ממעמד הפועלים האירי, שמשבר כלכלי וקרע משפחתי מאלצים אותו לעבור מבית ספר ישועי פרטי לתיכון קתולי בו הוא הופך מיד לנער הכאפות החדש.

פגישה מיקרית עם רפינה, המתגוררת בבית יתומים בצד השני של הרחוב, מובילה אותו להקים להקה בניסיון להרשים אותה. כל זה על רקע המוזיקה והקליפים הקלאסיים של שנות ה-80.

לסיכום: חובבי שנות השמונים בפרט, וסרטים מוזיקליים בכלל, ידלגו בנקל על הפגמים הקלים בתסריט ויתמוגגו מכל רגע. זמן: 106 דקות.

Hardcore Henry (הארדקור הנרי)

אקשן בדיוני שאמור היה להפוך סרט פולחן בקרב גיקים חובבי היי טק, ובפועל קרס בקופות ובביקורות גם יחד.

הבמאי איליה נאישולר הגה קונספט בו מצולם הסרט כולו כמשחק וידיאו אלים ומדמם דרך עיניה של הדמות הראשית: במקרה זה הנרי, גבר נטול זיכרון, אישיות ויכולת לדבר, המתעורר במעבדה מסתורית בעוד רופאה יפת מראה מחליפה את גפיו בחלקי גוף מלאכותיים. היא טוענת שהיא אשתו, אבל לפני שהם מספיקים למצות את השיחה המעבדה מותקפת בידי חייליו של פושע פסיכוטי.

מכאן מתחיל מרדף מסחרר בו מגלה הנרי יכולות של גיבור על, והגופות נערמות בשפע. היחיד המסייע לו בהשבה חלקית של זיכרונותיו הוא ג'ימי, מדען השולט בצבא כפילים של עצמו. אין פלא שהממבו ג'מבו הזה מוביל לקריסת הסרט כולו תחת עודף היומרנות.

לסיכום: כאב ראש מסיבי מובטח בסיום הצפייה. זמן: 96 דקות.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות
 

הוסף תגובה חדשה