התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: The Light Between Oceans
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 16.09.2016 13:53
דרמה סוחטת דמעות על שומר המגדלור שמעוניין לעשות את הדבר הנכון ונאלץ לבחור בין שתי אפשרויות קשות. סרטו החדש של סיאנפרנס המבוסס על רב מכר

ז'אנר: דרמה, רומנטי

במאי: דרק סיאנפרנס

שחקנים: מייקל פסבנדר, אליסיה ויקנדר, רייצ'ל ווייז, פלורנס קלרי, בריאן בראון, ג'ק תומפסון, אנתוני הייז, גארי מק'דונלד, ג'יין מנלאוס, ליאון פורד

זמן: 133 דקות

שני סרטים הספיקו להפוך את דרק סיאנפרנס לאחד השמות המובילים בסצנת האינדי של המילניום החדש. הראשון היה Blue valentine, על זוג צעיר החווה את התפוררות הקשר ביניהם, ואז הגיע The place beyond the pines שכבר נשא אופי של דרמה משפחתית אפית רבת שנים ודמויות על "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה". שתי יריות הפתיחה האלה קבעו אמות מידה ברורות לסגנונו של סיאנפרנס כבמאי. הוא מצלם סרטים עם כוכבים מובילים במראה של הפקת סטודנטים דלת תקציב, ועלילה עמוסת סימבולים שכמעט קורסת תחת הרגש והאינטנסיביות של הדמויות המובילות אותה. בעולם דיגיטלי, בו הצופה הממוצע דורש קצב תזזיתי ואקשן בלתי פוסק עם מינימום דיבורים ורגש, סיאנפרנס הוא דינוזאור נכחד המעניק לשחקניו, ומאוחר יותר לצופים (רובם מבוגרים), קתרזיס של דם, יזע ודמעות. בעיקר דמעות.

The light between oceans מבוסס על רומן הביכורים רב המכר של מ.ל סטדמן האוסטרלית, בעוד סיאנפרנס אחראי רק לעיבוד לתסריט, אבל אין ספק שאחת הסיבות בעטיין נמשך לפרויקט היא הדמיון הרב בין הסיפור המקורי ואלמנטים האהובים עליו ממילא. סיפור אהבה גדול מהחיים בין גבר ממעט בדיבור ופגום נפשית ואישה יצרית וסוערת, שניהם אנשים טובים הרוצים לעשות בסופו של יום את הדבר הנכון אבל מגלים, בדרך הקשה, שלהיטיב עם אחד פירושו להמיט אסון על אחר. בנוסף, גם בסרט הנוכחי סיאנפרנס מגולל סיפור ואז באמצע הדרך חותך בחדות לסיפור אחר, רק כדי לחבר בין הקצוות ברגע האחרון ולסיים באקורד שונה לחלוטין מזה שהצופים חיכו לו.

זהו, בפועל, סרטו ההוליוודי הגדול הראשון. הוא צולם בתקציב של 20 מיליון דולר באתרי צילום מרהיבים בטסמניה ובניו זילנד, עם שני כוכבים מובילים שאף הפכו לזוג במציאות במהלך העבודה המשותפת על הסט. עדיין סיאנפרנס לוקח את הסגנון הוויזואלי המזוהה איתו, משתמש בעיקר במצלמה ידנית, שומר פה ושם צילומים מפוקסלים ולא מושלמים טכנית, מותיר סצנות בהן הפריים קופץ ורועד בעוד הגיבורים רצים או מדדים, ובסצנות רבות מצמיד את העדשה לפנים של הדמויות בתקריב המבליט כל קמט בהבעה מיוסרת וכל דמעה זולגת (ויש המון דמעות זולגות, על המסך ובאולם הקולנוע בו זמנית). במקביל נישא הסרט על פסקול יפהפה, מתוזמר ועשיר שהלחין אלכסנדר דספלט, המעניק אווירה של הפקת ראווה אפית שכולה ניגוד לחזות הצנועה והארצית. הקונטרסט הזה בין נופים פראיים, ורגשות אדירים המציפים חיים קטנים של אנשים פשוטים, היא המנוע היעיל מאחורי הסיפור.

מייקל פסבנדר מגלם את טום שרבורן, חייל אוסטרלי השב משדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה שלם פיזית אך משותק נפשית. בתוך תוכו הוא מיוסר מרגשות אשם על ששרד, בעוד רבים מחבריו לנשק אבדו את חייהם. זהו המפתח להבנת פעולותיו בהמשך, חלקן לכאורה בלתי מובנות לחלוטין. בשם עשיית "הדבר הנכון" ימיט אסון על עצמו ועל אשתו האוהבת איזבל. צעירה יפהפייה הנושאת טראומה משל עצמה, מות שני אחיה באותה מלחמה. טום מגיע לעיירה פורט פרטג'ז בדרכו למילוי תפקידו החדש כשומר המגדלור באי ג'אנוס רוק, המרוחק 150 קילומטרים מכל ישוב. כל רצונו הוא לחיות לבדו עם השדים הרודפים אותו, אבל המפגש עם איזבל מעורר בו מחדש את הרגש שאיבד. דייט חפוז אחד מספיק לשניים כדי להבין שנועדו זה לזו, ואחרי כמה חודשים המשרה הזמנית של טום הופכת לקבועה ואיזבל עוברת להתגורר איתו בבית הקטן הצמוד למגדלור.

אז מכה הגורל לראשונה, ומתברר שאיזבל אינה מסוגלת ללדת. טום חסר האונים חווה לצידה שתי הפלות טראומטיות, ובעוד היא שוקעת לדיכאון קליני נסחפת לחוף האי סירה קטנה ובה גבר מת ותינוקת חיה. טום, חייל ממושמע בכל נימי נפשו, מבקש לדווח על המקרה לממונים עליו. איזבל מוכת היגון, המונעת ברגש חייתי ונטול הגיון, מתחננת בפניו שיקבור את הגופה וייתן לה לגדל את התינוקת כבתם. בלב כבד טום מסכים, והשניים מסתירים את ההפלה השנייה של איזבל ומבשרים לחבריהם ומשפחתם שהפכו להורים מאושרים. התינוקת, לוסי, אכן הופכת את הזוג הבודד לתא משפחתי אוהב, אך מהר מאד מגלה טום את האמת המרה. לוסי היא בפועל גרייס, בתה האובדת של האנה רואנפלד (רייצ'ל ווייז), בת לאחת המשפחות העשירות בפורט פרטג'ז שאבדה בנסיבות טרגיות את בעלה פרנק, מהגר גרמני שנמלט בסירה אל הים עם התינוקת מאימת חבורת פורעים מקומית שאיימה לעשות בהם לינץ' בשל מוצאם. כאן מתחילה הדילמה הגדולה. השבת לוסי/גרייס לאם הביולוגית האבלה היא, רשמית, המעשה המוסרי והנכון אך פירושה הרס חייהם של טום ואיזבל. הסתרת האמת פירושה חיים שלמים בשקר. העובדה שטום מאמין, בסתר ליבו, שאושרו היה רק הפוגה לפני שהמוות ממנו נמלט במלחמה ישיג אותו תכריע לטובת מהלך ממנו אין דרך חזרה, אבל העלילה עוד רחוקה מלהסתיים.



התוצאה היא סרט עמוס רגשית ברמות שלא נראו מזה שנים על מסך הקולנוע. כל דמות היא הר געש של ייסורים ודילמות, מה גם שאין אנשים רעים ואין אופציה שאינה, בסופו של דבר, לטובת הילדה בעין הסערה. מצד אחד, הורים מאמצים חמים ואוהבים. מצד שני, אם ביולוגית אמידה ואוהבת לא פחות המסוגלת להעניק לבתה חיים של מותרות. האם יש בכלל מהלך נכון וצודק בסיטואציה כזו?



בניגוד לרב המכר עליו הוא מבוסס, The light between oceans הוא אכזבה מסחרית ונראה שיצליח לכסות בקושי את עלות הפקתו הצנועה. עדיין, מדובר במסחטת דמעות יעילה ונטולת כל ציניות, ובסיפור אהבה שסופה לנצח גם את המכשולים הרגשיים הגדולים ביותר.

לסיכום: נמצא The notebook החדש. לארוז קופסה גדולה של ממחטות נייר ולהזמין בייבי סיטר.

 
 

הוסף תגובה חדשה