התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

הסרט החדש של גל גדות: Keeping up with the Jonses
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 23.10.2016 17:59
אחרי שהייתה לנו הזדמנות לראות אותה כוונדר-וומן האגדית, חוזרת אלינו גל גדות בסרט הוליוודי נוסף. הפעם כסוכנת מוסד.

 

ז'אנר: קומדיה, פעולה

במאי: גרג מוטולה

שחקנים: זאק גליפיאנאקיס, איסלה פישר, ג'ון האם, גל גדות, פאטון אוסוולט, מינג זאו, מאט וולש, מריבת מונרו, קווין דאן

זמן: 105 דקות


 

לפני שבע שנים יצא לבתי הקולנוע הסרט העצמאי דל התקציב The Jonses, בו ככבו דייויד דוקובני ודמי מור. היות והתוצר ההוא נשכח כמעט מיד, הוא לא מהווה הפרעה משמעותית לקידום היח"צני של הסרט הנוכחי ועדיין, יש הזוכרים (בהם כותב שורות אלה). זה רלוונטי, היות ועל פניו זו עילה לתביעה על פלגיאט. אמנם כאן יש קומדיה המתפתחת לאקשן, והסרט ההוא היה דרמה סטירית, אבל הבסיס זהה לחלוטין כולל השימוש בביטוי הסלנג Keeping up with the Jonses, שהוא מאין המקבילה האמריקנית ל"הדשא של השכן ירוק יותר". ביטוי הנפוץ בעיקר בשכונות הפרברים, כולן זהות כמעט לחלוטין, המשדרות הרמוניה וביטחון כלכלי כלפי חוץ ורוחשות קנאה ותככים מבפנים, כאשר כל משק בית לוטש עיניים חמדניות אל שכניו ומוכן לעשות הכול כדי ליישר קו עם מה שנראה בעיניו סטנדרט חיים גבוה יותר.



הסרט בכיכובם של דוקובני ומור כיוון את חציו המורעלים אל תרבות הצריכה האובססיבית של האמריקני בן המעמד הבינוני-גבוה. השניים גלמו בני זוג יפים ומושלמים, המתגלים כשכירים של חברת שיווק העוסקת בפיתוי צרכני. הם מלהקים עובדים ליצירת אידיליה מלאכותית של זוג מושלם, ואז שולחים אותם להתגורר לכמה חודשים תחת זהות בדויה בפרבר שרוב תושביו יעשו הכול (כלומר יקנו הכול) כדי להיות כמוהם. כתוצאה, אחוזי המכירות של כל מוצר בו משתמשים בני הזוג (מהאימונית אותה לובשת מור כשהיא עושה ג'וגינג בבוקר, ועד המכונית החדשה בה נוהג דוקובני), מזנקים בעשרות אחוזים.



כאמור, נקודת המוצא של Keeping up with the Jonses זהה, רק שהפעם את הזוג המושלם טים ונטלי ג'ונס מגלמים ג'ון האם וגל גדות, והם לא שכירים חשאיים אלא סוכנים חשאיים. היות ומה שנראה מושלם מדי אינו אמיתי, והשניים ללא ספק מושלמים מדי (טים מחבר ספרי מסע על אתרים אקזוטיים בעולם, ונטלי כותבת בלוג בישול פופולארי), מישהו מהשכנים חייב להפוך אובססיבי לגביהם. במקרה זה קרן גפני (איסלה פישר, החוזרת לכושר אחרי כמה סרטים שהיו עלבון ליכולותיה הקומיות), מעצבת פנים במשרה חלקית ואם במשרה מלאה, ובעלה החנון ג'ף (זאק גליפיאנאקיס אחרי דיאטת מחץ) שהוא מאין קוצ'ר ליחסי אנוש בין עובדי חברות גדולות.

השניים הם מצבור כל הקלישאות על הזוג הנשוי הבורגני, משעמם-משועמם, הזועק לשינוי מרענן ובו זמנית פוחד ממנו עד מוות (ע"ע סטיב קארל וטינה פיי ב Date night, עוד סרט ש Keeping up with the Jonses גונב ממנו ללא הכרה). כאשר לבית השכן עוברים בני הזוג היפים-מושלמים וכו', בני הזוג גפני (בעיקר קרן, שיש לה עודף זמן פנוי אחרי ששלחה את הילדים למחנה קיץ) יעשו הכול כדי להוכיח שמשהו מסריח ומובן שהם צודקים. מצד שני, האדרנלין השוצף של הג'ונסים הופך עבורם סם ממכר. כאשר הסרט מעלה הילוך בחלקו השני, וחושף את השניים כצמד סוכנים חשאיים המנהלים מצוד אחרי טרוריסט המכונה "העקרב", ג'ף וקרן הופכים בעל כורחם לשותפים במרדפי מכוניות וקרבות יריות והסוף בלתי נמנע. הזוג המשועמם ימצא מחדש את שמחת החיים, וכמובן את המיניות שאבדו עם השנים והילדים.



התוצאה היא אקשן קומי עשוי היטב (הבמאי גרג מוטולה הוכיח את יכולותיו בשילוב הז'אנרים כבר בסרטו המצליח Superbad), אך נטול גרם מקוריות. בהתאם, גם מפגני המשחק הם בעיקר אסופת רפליקות מתוכנתות מראש. ההיסטריה של גליפיאנאקיס, הנוירוטיות של פישר, השרמנטיות של האם והסקס אפיל של גדות, כולם מגויסים ליצירת פלקטים אנושיים. אם The Jonses ניסה, והצליח, להגיד משהו אמיתי ומטריד על הריקנות והזיוף של החיים בפרברים של אמריקה, ב Keeping up with the Jonses לא מנסים לומר כלום. רק לדלג במהירות האפשרית לבדיחה הבאה, ולמרבה הצער רובן לא ממש מצחיקות וצפייה בטריילר דוחסת לשתי דקות וחצי את רובן.

הסרט מתרחש, וצולם, בפרברים האמיתיים של העיר אטלנטה אך יכול היה, בקלות, להתרחש בכל עיר אמריקנית אחרת. כאמור, כל מי שאי פעם סייר בשכונות אלה יודע שהן נראות זהות ומאוכלסות באבי/אמהות טיפוס זהים/זהות. אין פלא שהמעבר לעולם שבו מתח, הרפתקאות, יריות, נסיעות ברחבי העולם והתחככות בגברים מסוקסים ונשים יפהפיות נתפס כהתגשמות חלום (גם אם מדובר בחלום בלהה). זהו בסיס טוב לסרט אקשן קומי, רק שיוצרי Keeping up with the Jonses עבדו עליו מתוך שינה ואין פלא שרשימת הסרטים שהיו מקור השראה מתארכת ככל שחושבים עליו (מלבד Date night אפשר למצוא אזכורים גם ל True lies של ג'יימס קמרון, ול Central intelligence הטרי, בו רואה חשבון משועמם מוצא עצמו שותף בעל כורחו למשימת ריגול לצד חברו מהתיכון שהפך סוכן חשאי). בכולם הנוהל זהה. בהתחלה החנון המבוהל רק רוצה לברוח בחזרה לחייו המשעממים ואז הוא מתמכר, מתמסר, ובסוף לא יכול בלי.

אי אפשר בלי מילה על גל גדות, שדמותה בסרט מתגלה בשלב מסוים כסוכנת מוסד ישראלית ומאפשרת לה, בהתאם, לקלל בעברית שוטפת. בכל הקשור לבנייה האסטרטגית לטווח ארוך של הקריירה ההוליוודית שלה, Keeping up with the Jonses הוא החלק השלישי והאחרון של "טרילוגיית החימום", המיועדת בעיקר להקפיץ את מניותיה בתעשייה לקראת ההשקה הגרנדיוזית של Wonder woman בכיכובה בקיץ 2017 (שני הסרטים הקודמים היו Triple 9 ו Criminal). עדיין, למרות שלא מדובר ביצירת מופת הדורשת מאמץ מיוחד בתחום המשחק, נראה שגדות יכלה להפיק יותר מזמן המסך המשמעותי שלה, היות והיא מגלמת את נטלי ג'ונס במנעד מינימאלי של הבעות פנים וטון דיבור (צרוד סקסי או צעקני במבטא זר), הישענות יתר על שפת גוף של דוגמנית ו/או חיילת קומנדו וגרדרובה מפתה (סצנה בהלבשה תחתונה בתא מדידה בחנות יוקרתית, בה היא אכן נראית כאמזונה מיתולוגית המתנשאת מעל איסלה פישר נמוכת הקומה). אם בפלופ הגרנדיוזי Batman V Superman גדות הוכיחה שגם ב 15 דקות מסך היא יכולה לבנות דמות מרשימה ומסקרנת ולהשאיר טעם של עוד, כאן היא לוקחת צעד אחורה וחבל.

לסיכום: גם ברגעיו הטובים חמוד, ותו לא.

 

הוסף תגובה חדשה