התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Bad moms (אמהות רעות)
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 07.11.2016 12:28
מילה קוניס הורגת את עצמה בניסיון להיות האם-רעיה-עובדת המושלמת ונכשלת בכל החזיתות. המסקנה שלה היא שמדובר במשימה בלתי אפשרית

ז'אנר: קומדיה

במאי/ם: ג'ון לוקאס, סקוט מור

שחקנים: מילה קוניס, קתרין האן, קריסטן בל, כריסטינה אפלגייט, ג'יי הרננדז, דייויד וולטון, אונה לורנס, אמג'יי אנתוני

זמן: 100 דקות

אחת ההצלחות המפתיעות של קיץ 2016 בבתי הקולנוע (תקציב של 20 מיליון דולר והכנסות של 114 מיליון מהקרנות מסחריות בארצות הברית בלבד) מגיעה בפורמט צפייה ביתית. ג'ון לוקאס וסקוט מור היו מוכרים עד כה בעיקר כתסריטאים של טרילוגיית "בדרך לחתונה", ובמעבר לכס הבמאים הם שומרים פחות או יותר על אותה נוסחה (סיפור על מבוגרים אחראים המחליטים יום אחד להתנהג כמו אהבלים) רק בפורמט נשי, בתוספת מסר חינוכי על כמה בלתי אפשרי להיות אישה במאה ה 21'.

 

יאמר מיד ש Bad moms הוא סרט המוכר לצופיו (בעיקר הנשים) פנטזיה בסנט. סיטואציה אידילית לפיה אמהות תשושות, שכל חייהן הם תיזוז בלתי פוסק בין טיפול בילדים מעצבנים, בעל לא תומך ובוס רודן בעבודה, יכולות לקום יום אחד ו"להתפטר". הווה אומר להודיע לילדים שמעכשיו הם מכינים לעצמם ארוחת בוקר ולא מקבלים עזרה בשיעורי הבית, להעיף את הבעל לבית מלון ולשדרג למאהב חדש וחתיך ולעדכן את הבוס שהיום הוא מסתדר לבד במשרד, ואיכשהו כולם מיישרים קו. מה עושים בזמן שהתפנה? אוכלים ארוחות בוקר במסעדות, רואים סרטי בנות באמצע היום, מתהוללים במסיבות בלילה ונהנים מהחיים באופן כללי.

 

זה מה שקורה, פחות או יותר, לאיימי מיטשל (מילה קוניס, בהופעה קולנועית ראשונה מאז הפכה לאם, ורגע לפני שנכנסה להריון שני). עשרים הדקות הראשונות של הסרט, העשויות לעילא, מתארות "יום בחיי" שהוא התגלמות הגיהינום. איימי, בתכלס, הורגת את עצמה בניסיון להיות האם-רעיה-עובדת המושלמת ונכשלת בכל החזיתות. המסקנה שלה היא שמדובר במשימה בלתי אפשרית, וכאשר היא חוברת לשתי נשים נוספות שהן קצוות מנוגדות של הסקאלה (קתרין האן מגלמת את קרלה, אם חד הורית המתעלמת במופגן מכל מחויבויותיה לבנה בן העשרה, וקריסטן בל מגלמת את קיקי, שפחה כנועה של ארבעת ילדיה ובעלה) השלוש מחליטות להפוך ל"אמהות רעות". במילים אחרות, אנחנו נתחיל לחיות וששאר העולם ימות. מובן שהפגנת עצמאות זו נתפסת כאיום והכרזת מלחמה על שלטון האימה של גוונדולין (כריסטינה אפלגייט), ראש וועד ההורים בבית הספר, השמה לה למטרה לאלף את הסוררות בכל מחיר.

 

כאמור, Bad moms הוא עוד סרט על נשים שהן בהמות לא פחות מהגברים. תת ז'אנר שפרץ בגדול בעקבות הצלחת Bridesmaids, ורק לאחרונה קיבל חיזוק משמעותי עם הקומדיה הוולגרית Mike and Dave need wedding dates. הסרט הנוכחי הוא אמנם מעודן יותר, בעיקר בזכות נוכחותה האנושית והנוגעת ללב של מילה קוניס הנושאת רוב הזמן על כתפיה את הסרט, אך גם הוא מספק מנה גדושה של דיאלוגים בוטים (כולל סצנה מבריקה בה משמש הז'קט של קיקי כאבזר מין בעזרתו מדגימה קרלה לאיימי את נפלאות המין האוראלי עם גבר שלא נימול) והתפרעויות נטולות רסן (סצנת מסיבה במהלכה האן מתמזמזת בשרשרת עם אימהות נוספות). וכן, רוב הזמן זה מהלך בהצלחה על הקו הדק בין מצחיק ונוגע ללב, ועדיין ההפי אנד המנסה למכור לצופים אשליה של "לא מתאים לך אז פשוט תפסיקי" קצת נתקע בגרון.

לסיכום: רק למי שלא משתמש בקומדיות הוליוודיות ככלי יעוץ לגיטימי, ומילה קוניס מצוינת.

 

עוד השבוע בדי.וי.די:

 
 

Star trek: Beyond (מסע בין כוכבים: אל האינסוף).

 

החלק השלישי, והפחות מצליח עד כה, בהשקה הקולנועית המחודשת על פי סדרת הטלוויזיה המיתולוגית משנות ה 60' ושלל הסרטים/סדרות שהופקו בהשראתה. למרות האכזבה בקופות (תקציב של 185 מיליון דולר והכנסות של 160 מיליון "בלבד" בארצות הברית), מדובר בשעתיים של אקשן קצבי ובעיקר רווי הומור. מצרך שרוב סרטי הקיץ האחרון סבלו ממחסור חמור בו. קפטן ג'יימס טי. קירק, ספוק, ד"ר לאונרד "בונס" מק'קוי, מונטגומרי סקוט, היקארו סולו, ניוטה אוהורה, פאבל צ'כוב (השחקן הצעיר אנטון ילצין, שמת בתאונת דרכים זמן קצר לפני עליית הסרט למסכים) וחבריהם לצוות ספינת החלל אנטרפרייז, מתמודדים הפעם מול קראל האימתני (אידריס אלבה), המאיים להכריז מלחמה על פדרציית הכוכבים בעזרת נשק ביולוגי קטלני. עזר כנגדם היא החייזרית האנרגטית ג'יילה (סופיה בוטלה). הבעיה: האנטרפרייז עצמה מושמדת אחרי חצי שעה של סרט, וצריך להסתדר בלעדיה. כמה סצנות, בהן הכניסה לתחנת החלל הענקית יורקטאון והשימוש בשיר של הביסטי בויז ללוחמה בלהק ממוחשב של ספינת חלל זעירות, ראויות להיכנס לפנתיאון של הפרנצ'ייז. זמן: 122 דקות. לסיכום: אקשן מבדר במיטבו.

 

 

Anthropoid (אנתרופואיד). דרמת מתח המבוססת על סיפור אמיתי (נוסף) מתקופת מלחמת העולם השנייה. ניסיון ההתנקשות של המחתרת הצ'כית בחייו של גנרל ריינהרט היידריך, מקברניטי תוכנית הפיתרון הסופי להשמדת יהודי אירופה והקצין השלישי בחשיבותו בהיררכיה של הרייך הגרמני אחרי היטלר והימלר. את המשימה, הבלתי אפשרית לכאורה, נוטלים על עצמם שניים: יוזף גבלק (קיליאן מרפי) ויאן קוביץ' (ג'רמי דורנן), ובמהלך ההכנות למבצע הם אף נקשרים לשתי נשים צעירות חברות המחתרת ונאלצים לסכן הכול בשביל הסיכוי הקלוש לשנות את ההיסטוריה. למרות האלמנטים של מותחן, הסרט הוא מעל הכול דרמת מוסר הבוחנת את השפעות עיתות המלחמה על נפשם ואופיים של שני הגברים. האחד הופך למכונת הריגה נטולת רגש, והשני מנסה לשמר פגיעות ורגישות בעולם המאבד צלם אנוש. זמן: 120 דקות. לסיכום: משחק מצוין של מרפי, בסרט איטי וקודר אך גם מרשים וחשוב.

 

Indignation (התפכחות). המפיק-תסריטאי ג'יימס שיימוס (שבעבר עיבד לקולנוע את הספרים "הר ברוקבק" ו"חיי פאי" עבור הבמאי הדגול אנג לי) עבר לכס הבמאי, ובחר ברומן פרי עטו של הסופר היהודי הדגול פיליפ רות. התוצאה היא יצירה של כמעט תיאטרון מצולם, עם דיאלוגים כתובים ומבוצעים לעילא ומשחק אובר-דרמטי (במתכוון).

 

סיפורו של מרקוס (לוגן לרמן), נער יהודי הנוטש את הוריו המסורתיים לטובת לימודי משפטים במלגה מלאה בקולג' יוקרתי באוהיו, שם הוא נאלץ להתמודד עם שותף בלתי אפשרי לחדר במעונות, ניסיונות חוזרים ונשנים לגייס אותו ל"אחווה היהודית" בקמפוס, ובעיקר החלטתו לחיות כאתיאיסט. כל אלה מתגמדים לעומת הלם ההכרות עם אוליביה האטון (שרה גאדון), סטודנטית יפהפייה, מעורערת נפשית ומשוחררת מינית, ההופכת את עולמו על פיו. זאת עד שאמו, לינדה, מגיעה לעשות סדר ומציעה עסקה בלתי אפשרית. סצנת הויכוח האידיאולוגי הארוכה ורבת המלל בין מרקוס והדיקן קולדוול (אותו מגלם המחזאי טרייסי לטס, שכתב בין השאר את "אוגוסט: מחוז אוסייג'") היא דוגמה מופתית לשילוב המנצח של טקסט וביצוע. זמן: 110 דקות. לסיכום: איטי, מורכב ולא תמיד קל לצפייה, אבל התסריט המענג מצדיק את האתגר.

 

הוסף תגובה חדשה