התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט: Rogue one: A star wars story (רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים), Passengers (הנוסעים)
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 31.12.2016 18:17
Rogue one סרט אנתולוגיה המתרחש ביקום המוכר של סאגת מלחמת הכוכבים אך אינו מהווה חלק רשמי ממנה,Passengers נטול מגבלות כאלה - הוא מתנהל ביקום מקורי

 

 

ז'אנר: מדע בדיוני, פנטזיה, מלחמה (רוג אחת). מדע בדיוני, דרמה, רומנטיקה (הנוסעים).

במאי: גארת אדוארדס (רוג אחת), מורטן טילדום (הנוסעים).

שחקנים: פליסיטי ג'ונס, דייגו לונה, בן מנדלסון, מידס מיקלסן, פורסט וויטקר, דוני ין, ריז אחמד, וון ג'יאנג (רוג אחת). כריס פראט, ג'ניפר לורנס, מייקל שין, לורנס פישברן (הנוסעים).

זמן: 133 דקות (רוג אחת), 116 דקות (הנוסעים).


 

שילוב שתי ביקורות על סרטים שונים במאמר אחד מחייב קו אמנותי משותף המצדיק את החיבור (מעבר להשקת שניהם באותו פרק זמן). למזלו של כותב שורות אלה, במקרה של Rogue one ו Passengers השידוך מתבקש. בשני הסרטים נעשה שימוש בז'אנר מסוים כחלון ראווה רשמי, בעוד הצפייה בהם חושפת ז'אנר אחר. מהלך ממזרי ומניפולטיבי, שיכול להצליח מעל המשוער או להפיל לקרשים. אחרי הכול, צופים המגיעים לקולנוע לצפות במוצר X יחושו מרומים כאשר יקבלו מוצר Y, אלא אם כן מוצר Y ממש טוב.

 

Rogue one הוא, כידוע, ניסיון ראשון להפיק סרט אנתולוגיה המתרחש ביקום המוכר של סאגת מלחמת הכוכבים אך אינו מהווה חלק רשמי ממנה. הוא מתמקד בקו עלילה שולי לכאורה, סיפורה של יחידת המורדים שיצאה למבצע ההתאבדות (תרתי משמע) לגנוב את התוכניות הסודיות של נשק ההשמדה ההמוני של האימפריה: כוכב המוות. זאת על מנת לאפשר לברית המרד לאתר את נקודת התורפה בתחנת החלל האימתנית, ולהשמיד אותה במתקפה שהייתה שיאו של New hope, שמו המשני של הסרט הראשון בסדרה. גארת אדוארדס, שזהו סרטו השלישי בסך הכול באורך מלא (קדמו לו סרט האינדי המוערך Monsters והעיבוד ההוליוודי האחרון לפרנצ'ייז היפני Godzilla), התחיל לעשות מה שהוא כנראה הכי אוהב: להפוך ז'אנרים אהובים על פיהם. במקרה זה, מה שיועד להיות מערבון חלל קצבי הפך לסרט מלחמה אפל וקודר. ההמשך ידוע: אולפני דיסני נכנסו ללחץ, הזעיקו את התסריטאי טוני גילרוי לשכתוב מסיבי, ושגרו את ההפקה לסבב ממושך של צילומים חוזרים.


 

מסחרית זה הצליח, ו Rogue one הוא להיט הקופה הגדול של העונה (הכנסות של יותר מ 300 מיליון דולר ברחבי העולם בתוך שבועיים בלבד). גם אמנותית חייבים להעריך את הניסיון של אדוארדס לפסוע אל קודש הקודשים של סאגה מוכרת, ולהתחיל להזיז דברים. הגלקסיה הרחוקה רחוקה נראית פתאום מלוכלכת, תעשייתית, ענייה. מציאות של חיי אנשים קטנים תחת שלטון כיבוש, אבל גם המורדים לא מוצגים כטליות שכולן תכלת. היחידה בפיקודו של סו גררה (פורסט וויטקר) מוצגת כתא אלים ופנאטי, בעוד גררה עצמו מתנהל בכבדות על גפי ברזל חלודות ונעזר במשאף כדי לנשום. גרסת הלו-טק לחליפה השחורה והקסדה של דארת' וויידר (המגיח להופעת אורח קצרה אך מספקת עבור המעריצים הוותיקים).  בשני צידי המתרס, מתברר, אבדו אנשים טובים את הדרך והפכו למפלצות. עדיין, מה שחסר בכל רגע מסך של Rogue one הוא השראה אמיתית, אנרגיה סוחפת ודמויות שיתחברו רגשית לצופה במקום להותיר אותו אדיש לגורלן.

 

לתפקיד גיבורת הסרט, ג'ין ארסו, בתו האבודה והמרדנית של המדען שאולץ לתכנן את כוכב המוות עבור האימפריה, לוהקה פליסיטי ג'ונס. שחקנית חמודה (במובן השלילי של המילה) וסופר מוערכת מדי, העושה כאן טעות קלאסית. מעבירה סרט שלם בהבעה חמוצה-מרירה במטרה לשכנע את הצופים שמתחת מסתתרים עצב, פגיעות, עומק ומורכבות. איפה היא ואיפה קשת הרגשות המתפרצת של דייזי רידלי הנהדרת, שהפכה את ריי גיבורת The force awakens לדמות בלתי נשכחת. בהתאם, גם שאר הדמויות המובילות את Rogue one הן פרווה לחלוטין, החל בקסיאן אנדור מפקד כוח המשימה של המורדים, וכלה בנציג האימפריה אורסון קרניק שהוא בסך הכול פקיד עצבני ומתוסכל. אפילו K-2SO, הרובוט המופקד על מעט ההומור בסרט, בעייתי. זוהי הפעם הראשונה בה מפעיל רובוט בסרטי Star wars אלימות פיזית כלפי בני אדם, ולמרות שהוא מחסל את הרעים האפקט מעורר בעיקר אי נוחות.

אם ב Rogue one נשמר החיבור לסאגה ממנה צמח, Passengers נטול מגבלות כאלה היות והוא מתנהל ביקום מקורי וחדש. מה שמאפשר לבמאי הנורבגי מורטן טילדום (שזהו סרטו הראשון אחרי הדרמה עטורת השבחים The imitation game), למכור דרמה רומנטית גדולה מהחיים במסווה של סרט מדע בדיוני. בפועל, למרות כמה סצנות אקשן שתפקידן לאחד שוב בין הגיבורים הפרודים, מי שמצפה לסרט פעולה חללי יתבדה עד מהרה. Passengers מתאים הרבה יותר לצפייה עם בת זוג ב Valentine's day, היות ומדובר בגרסת החלל של "הלגונה הכחולה". שני גיבורים צעירים, יפים ומאוהבים תקועים לבדם בפיסת גן עדן (אי טרופי בסרט ההוא, וארמון מרחף המתוכנת לספק את כל צרכיהם בסרט הנוכחי) ומנסים לשוב אל הציוויליזציה רק כדי להבין בשלב מסוים שעדיף רק שניים.

היות והסרט בנוי כולו על ה star power של כריס פראט וג'ניפר לורנס, רוב ההשקעה של טילדום וצוותו הייתה בעיצוב הפרטני והמרשים של ספינת החלל Avalon, המשיטה 5000 נוסעים ו 260 אנשי צוות במסע בן 120 שנה לכוכב לכת ירוק ורענן בו מקימה האנושות בית חדש. את המסע אמורים הנוסעים והצוות להעביר בתאי שינה אטומים אך תקלה מסתורית גורמת לאחד מהם, מהנדס בשם ג'ים פרסטון (פראט), להתעורר 90 שנה מוקדם מדי. אחרי שהוא מעביר שנה בבדידות מוחלטת, במהלכה בן השיחה היחיד שלו הוא רובוט בשם ארתור המתפקד כברמן, ג'ים מתחיל להתחרפן ומבין שהסיכוי היחיד שלו לשרוד הוא להעיר בן אנוש נוסף. סופרת צעירה בשם אורורה ליין (לורנס), בה הוא מתאהב עד כלות אחרי שהוא צופה בסרטונים ממאגר המידע של מחשב הספינה. הדילמה? אם יעיר את אורורה, הוא דן אותה לחיים שלמים של מסע בחלל ללא אינטראקציה אנושית (פרט לו). מדע בדיוני? ממש לא. בפועל, זוהי דילמה קלאסית של דרמות ו/או קומדיות רומנטיות בהן הקשר הראשוני בין הגבר והאישה נושא אופי אפל ואינטרסנטי, אבל אז מגיעה ההתאהבות הגדולה, ונותרת השאלה מה יקרה כאשר בן/בת הזוג יגלו את התרמית. האם האהבה תשרוד את השקר?

פראט ולורנס אכן יפים, כריזמטיים ומפגינים כימיה נהדרת (בגד הים הלבן של לורנס בסצנות השחייה יהפוך, מן הסתם, לפריט מלתחה הוליוודי קלאסי). לורנס פישברן מגיח להופעה קצרה אך מרשימה כזקן החכם המעניק טיפים הכרחיים להישרדות (מקבילה לדמות המלח השיכור שגילם ליאו מק'קרן ב"לגונה הכחולה"), ומייקל שין מקסים וקריפי בו זמנית בתפקיד הרובוט-ברמן. כל אלה רק מדגישים את הפן המאולץ והפחות נחוץ עלילתית (אבל נחוץ מאד מסחרית) של הסרט. זה המחייב את הגיבורים לנטוש את הרומנטיקה לטובת מעט אקשן, ולצאת למבצע נועז לתיקון ספינת החלל הקורסת לפני שתושבת כליל. חלק זה בסרט אמנם עשוי היטב אבל מטעה, היות וכאמור Passengers הוא, מעל הכול, רומן רומנטי. תרצו, תאכלו.

לסיכום: לא מה שאתם חושבים, אל תגידו שלא הזהרנו.

 

הוסף תגובה חדשה