התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ביטחון וטרור

חבילת הסיוע האמריקאי לישראל: סטירת לחי לקונגרס
מאת: שגריר (בדימוס) יורם אטינגר | פורסם: 18.08.2016 13:30
מדוע הסכמת ישראל לחבילת סיוע ביטחוני אמריקאית ל-10 שנים עלולה לגרום נזק ארוך-טווח לביטחון הלאומי וליחסי ישראל-ארה"ב?

נחישות ישראל, לכאורה, להסכים לחבילת סיוע ביטחוני אמריקאית ל-10 שנים לפני ה-20 לינואר 2017 – כדי לשדרג יציבות כלכלית, מדינית, דיפלומטית וביטחונית – עלולה גרום נזק ארוך-טווח לביטחון הלאומי וליחסי ישראל-ארה"ב.

אם ישראל תקבל את תנאיו של הנשיא ברק אובמה (כפי שפורסמו בתקשורת) תהיה החבילה שונה לחלוטין מזו שנחתמה ב-2007, שהייתה קטנה יותר (3.1 מיליארד דולר לשנה), אך לא שללה הרחבה ביוזמת הקונגרס, שהוכיח במקרים רבים את יכולתו לנווט את יחסי החוץ והביטחון הלאומי של ארה"ב.

חבילת 2007 כללה מימון שנתי של מחקר ופיתוח ישראלים ויצור משותף בתחום הגנה נגד טילים. רבע מהסיוע הופנה למחקר ופיתוח ביטחוני בישראל.

מ-2007 חל שדרוג מהותי בתרומת ישראל לבטחון ארה"ב, ולכן ב-25 לאפריל הפגין הקונגרס את הערכתו לישראל, כאשר 83 (מתוך 100) סנטורים קראו לאובמה להגדיל את הסיוע הביטחוני לישראל.

אם תסכים ישראל לשלול מהקונגרס את מעמדו המרכזי בעיצוב שיתוף הפעולה ישראל-ארה"ב, יהיה זה "גול עצמי", סטירת לחי לחוקה ולבוחרים בארה"ב, פגיעה במעמד הרשות המחוקקת (קונגרס) שהיא שוות-עוצמה לרשות המבצעת (נשיא), השולטת בתקציב והנציגה האותנטית ביותר של הציבור האמריקאי; ולכן בעלת-ברית שיטתית של ישראל, בעוד כל הנשיאים לחצו על ישראל כלכלית, ביטחונית ודיפלומטית.

הלך הרוח של הציבור האמריקאי (71% אוהדי ישראל לפי סקר "גאלופ") מיוצג בקונגרס, הבולם בשיטתיות את מחלקת המדינה שהתנגדה להקמת ישראל ומהווה מוקד ביקורת קשה בישראל.

פוטנציאל הקונגרס בולט בתקופות של אי-יציבות גלובלית ומחלוקת בין נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל. לדוגמא, הקונגרס הביא להרחבה חסרת-תקדים של שיתופי-פעולה דווקא בזמן העימות בין רה"מ יצחק שמיר לבין הנשיא ג'ורג' בוש האב, על רקע התפרקות בריה"מ, פלישת סדאם חוסיין לכווית ומלחמת המפרץ הראשונה, ששידרגו את חיוניותה האסטרטגית הייחודית של ישראל בעיני הקונגרס, אך לא בעיני הנשיא.

השריר העוצמתי של הקונגרס

את דרישת הנשיא להימנע משילוב הקונגרס בעיצוב שיתוף-הפעולה בין ישראל לארה"ב – המנוגדת לחוקת ארה"ב ולאינטרס של שתי המדינות – יש לבחון על רקע הצונאמי הערבי הסוער מאז 2010, ותרחישים מציאותיים-גועשים של העולם והמזה"ת המפוצל, הבלתי-צפוי, האלים, הבלתי-סובלני ומונחה טרור מאז המאה השביעית.

עמידה בפני תרחישים מזוגזגים – הניזונים מקריסת מערב אירופה, התפשטות הטרור האסלאמי, שאפתנות האייטולות וסכנה לקיום משטרים ערביים מתונים - מחייבת היערכות גמישה, המנוגדת להסכם קשיח ל-10 שנים, המבטל יוזמות קונגרס שהוכיחו חיוניותם בעבר.

חתימה נמהרת על הסכם ארוך-טווח, כתוצאה מאי-וודאות המאפיינת את 2 המועמדים לנשיאות ארה"ב, ומחשש לדחייה צפוייה כתוצאה מכניסת נשיא/ה חדש/ה לבית הלבן, עלולה להקריב ביטחון ארוך-טווח על מזבח נוחיות-אסטרטגית קצרת-טווח, ולשלול מישראל  שריר עוצמתי של הקונגרס... מה גם ששני המועמדים הם תומכי ישראל לפחות כמו אובמה, ולכן יתמכו בחבילת סיוע ביטחוני נדיבה לא-פחות מאובמה, שתשודרג על ידי הקונגרס.

כמו כן, אין להסתנוור מהסכמים ארוכי-טווח עם ארה"ב, המאופיינים, תמיד ובצדק, על ידי ערפול, פתח לפרשנויות שונות, לדחייה, להשעייה ולהתחמקות, כדי להגן על אינטרס ארה"ב.

לדוגמא, ב-1957 התחייב הנשיא אייזנהאואר להפעיל צבא אמריקאי כדי לבלום הפרה מצרית של הסכם פירוז סיני, אבל ב-1967 – לאחר שמצרים הפרה את ההסכם – טען הנשיא לינדון ג'ונסון שההסכם אינו מחייב...  כך גם היה גורל התחייבות הנשיא פורד, מ-1975, לגבי חיוניות רמת הגולן לביטחון ישראל, שב-1979 התכחש לה הנשיא ג'ימי קארטר.

יורם אטינגר מגיש בארה"ב הרצאות בנושאי יחסי ישראל-ארה"ב, דמוגרפיה ערבית-יהודית, העניין הפלסטיני והמזרח התיכון. לתיאום הרצאות כיתבו אל: [email protected]

לכל הכתבות החדשות

צילומי מסך מיו טיוב ומסרטון פרסומת של AIPAC

הוסף תגובה חדשה