התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

אמריקה

נשיא אמריקאי אינו כל-יכול

מאת: שגריר (בדימוס) יורם אטינגר | פורסם: 30.12.2014 07:55
בניגוד לתובנה המקובלת הנשיא אינו 'הממשל', והטענה שמדיניות החוץ של ארה"ב מעוצבת ע"י נשיא כל-יכול מופרכת על ידי תקדימים רבים וחוקת ארה"ב

אובמה משחק גולף בחופשת סוף השנה שלו בהוואי: מי באמת מחליט בוושינגטון?אובמה משחק גולף בחופשת סוף השנה שלו בהוואי: מי באמת מחליט בוושינגטון?

הבית הלבן ומחלקת המדינה בוושינגטון טוענים שלמרות התמיכה הגורפת של הקונגרס בישראל, הנשיא אובמה יכול להפעיל לחץ אפקטיבי לוויתורים משמעותיים של ישראל.

הנטייה להמעיט בעוצמת הקונגרס, הנציג האותנטי ביותר של הציבור האמריקאי, נשמעה לאחרונה גם על ידי שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו:  "אסור להתעלם מהעובדה שבכל הקשור למדיניות חוץ, החוקה האמריקאית מעניקה לנשיא את מירב הכוח..."

האמנם?

הטענה שמדיניות החוץ של ארה"ב מעוצבת ע"י נשיא כל-יכול מופרכת על ידי תקדימים רבים וחוקת ארה"ב, שגובשה כדי למנוע שלטון יחיד ולכן מעניקה לקונגרס ולנשיא, גם יחד, את הסמכות לעצב את מדיניות החוץ והביטחון.

בניגוד לתובנה המקובלת - הנשיא אינו 'הממשל', אלא אחד מ-3 זרועות הממשל המופרדות ועצמאיות באופן מוחלט. לפי החוקה הקונגרס הוא הרשות הבכירה, ולכן הסעיף הראשון בחוקה מוקדש לקונגרס.

בניגוד לשאר הדמוקרטיות המערביות, שם הרשות המבצעת עליונה על המחוקקת, חוקת ארה"ב הקימה מסד לרשות מחוקקת החזקה בעולם ולמאבק מתמיד בין רשויות השקולות בעוצמתן.

הנשיא הוא אמנם "המפקד העליון", אבל רק כל עוד הקונגרס מאשר ומתקצב, ובמיוחד בנושאי סנקציות, סיוע חוץ, סיוע צבאי, אשרור הסכמים בינלאומיים, מינויים בכירים וכל סעיפי ההוצאות.

עוצמת הקונגרס קיבלה רוח גבית ממלחמת וייטנאם, שערוריות ווטרגייט ואיראנגייט והגלובליזציה שקיצצו את כנפי הנשיא באמצעות הגברה דרמטית של מעורבות המחוקקים בסוגיות חוץ, העמקת פיקוח הקונגרס על הנשיא ושדרוג דרסטי של איכות וכמות צוות העוזרים בקונגרס (כ-17,000!).

אבל המחוקקים מעדיפים להתמקד בנושאי פנים העומדים בראש מעייני המצביעים וקובעים את גורלם ביום הבחירות, ולהניח לנשיא להוביל בנושאי חוץ, אלא אם כן הנשיא מועל באמון, מפיר את החוק, מוביל מדיניות כושלת, או חורג מקונצנזוס  כגון אהדה גורפת לישראל. או אז המחוקקים מפגינים שריר מרשים המבטא את תלותם המוחלטת בבוחר ולא במפלגות או הנשיא.

דוגמאות לא חסרות:

ב-2011 אילצו סנטורים דמוקרטים את אובמה להטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם בגנות ההתנחלויות.

בעיצומו של "צוק איתן" סיכלו סנטורים דמוקרטים את ניסיון אובמה להתנות הענקת 225 מיליון דולרים לרכישת סוללות "כיפת ברזל" באישור חוק הגירה שנוי במחלוקת.

מ-2009 מסרב הקונגרס לסגור את מחנה מעצר הטרוריסטים בגואנטנמו... ב-2012 מנע הקונגרס הענקת 450 מיליון דולרים לממשלת ה"אחים המוסלמים" במצרים... ב-2009 מנעו סנטורים דמוקרטים את מינוי צ'אס פרימן הפרו-סעודי והאנטי-ישראלי ליו"ר וועדת המודיעין הלאומית... בשנים 1992-1990 שודרג שיתוף הפעולה האסטרטגי ישראל-ארה"ב באופן חסר-תקדים ביוזמת הקונגרס, למרות התנגדות הנשיא בוש... ב-1990 מנע הקונגרס קיצוץ של 5% בסיוע החוץ לישראל. הקונגרס גם סיים מעורבות צבאית אמריקאית בווייטנאם, אנגולה וניקרגואה.

וכאשר ניסו הנשיא בוש ומזכיר המדינה בייקר לשכנע את הסנטור אינוייה למשוך את יוזמתו לשדרוג נמל חיפה בכספי הפנטגון, ענה אינוייה: "לפי החוקה, הקונגרס מפקח עליכם ולא אתם עלי..."

אתה הבנת את זה, ברוך?!

לכל הכתבות החדשות

צילום מסך: Reuters / יו טיוב

הוסף תגובה חדשה