התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

בעולם

טרק "סובב אנפורנה", פרק שני: האוטובוס הכי מאסף בעולם
מאת: ציפי לנדן | פורסם: 31.10.2013 14:09
ציפי לנדן, עיתונאית בסיליקון וואלי, יחד עם בעלה אודי, אחיו גיא ואשתו אנה, יצאו לטרק המאתגר והקסום בעולם. 15 ימים, 180 ק"מ, טיפוס לגובה של 5,416 מטר

לנקודת ההתחלה של מסלול סובב אנפורנה, כפר בשם בשישר (Besisahar) הגענו בנסיעה של מספר שעות באוטובוס מקומי שיצא מקטמנדו.  צפיפות, אבק, פיח,  צפירות בלתי פוסקות, טלטלות, מושבים לא נוחים , כיסויים מטונפים, ריח זיעה, ריח קיא, מה זה מזגן?, מוזיקה נפאלית רועשת, קישוטים בכל צבעי הקשת – אלו היו המילים  שהייתי ודאי שולפת לו ישבתי על ספת הפסיכולוג ונתבקשתי להעלות אסוציאציות ל"אוטובוס בנפאל".

ציפי ואודי בתוך האוטובוס בנפאלציפי ואודי בתוך האוטובוס, מחופשים כמו כולם...

צריך להאזר בסבלנות ולהסתכל על זה כחויה של הכרת עולם אחר, ואז לא נותר מקום לקטר. תחילה תמהתי על התופעה של  2-3 צעירים התלויים עם יד אחת על הדלת הפתוחה של האוטובוס כשגופם בחוץ, קופצים מדי פעם החוצה, תוך כדי נסיעה איטית וצפירות בלתי פוסקות, משוחחים עם מקומיים, ואחרי זמן קצר חוזרים לאוטובוס הממשיך בנסיעתו, כשמידי פעם מצטרפים האנשים איתם שוחחו . ואז גיא הסביר שהחבר'ה האלה הם מעין כרטיסנים היורדים כדי לגייס נוסעים, ומסתבר שזו דרך מקובלת להשלמת שכר עבור הנהגים.

מבט על "הכרטיסנים התלויים" מתוך האוטובוס בנפאלמבט על "הכרטיסנים התלויים" מתוך האוטובוס


הכרטיסן מחפש עוד נוסעים באוטובוס בנפאלהכרטיסן מחפש עוד נוסעים...


מלבד התחנה המרכזית ממנה יצא האטובוס, כל שאר ה"תחנות"  והעצירות נקבעו על ידי אנשים שעמדו בצד הדרץ. חשבתי להעניק לו את תואר "האוטובוס הכי מאסף בעולם". ולא רק מאסף אלא גם מתחשב. כשאחד הנוסעים ביקש לעשות את צרכיו, הנהג עצר את האוטובוס בצד הכביש וכל הנוסעים המקומיים יצאו מייד החוצה, כמו בתרגולת מוכרת. הסתכלתי סביב והופתעתי שלא היה זכר לשירותים ציבוריים – ואז ראיתי שכולם פשוט יורדים לצד הדרך ועושים צרכיהם בחיק הטבע. שמחתי שלא הצטרכתי לרדת כי כשאנה חזרה היא אמרה שכל האיזור הוא שירותים אחד גדול והראתה לי על מה דרכה...
על אף היותה חווית השוק הראשוני, הסתבר בדיעבד שזו היתה נסיעה קלה ונעימה יחסית לבאות אחריה. בעוד שנסיעה זו התנהלה על כביש סלול כיאה לאוטובוס, הרי שבנסיעות הבאות האוטובוסים כאילו השתתפו אף הם בטרקינג, נוסעים על שבילים בין הרים, מעל פלגי מים זורמים, ללא כל דרך סלולה. מתאים היה לקרוא להם "טרקר-בוס".


אוטובוס חוצה נהר גועש על גשר צר, בצד מפל עצום בנפאלאוטובוס חוצה נהר גועש על גשר צר, בצד מפל עצום

 אוטובוס חוצה נהר גועש על גשר צר, בצד מפל עצום בנפאל

חווית הנסיעה התמזגה עם תחושת חרדה כשעלינו לקראת סוף הטרק על אוטובוס בכפר ג'ומסום בדרכנו לכפר בשם גאסה (Ghasa)
אותו כיניתי בשם חיבה "עזה" לא רק בשל האינטונציה אלא גם בגלל האסוציאציה של מראה לא מעט כפרים בנאפל. שמחנו לראות שיש גם הרבה בנייה חדשה.

אולי קצת קשה לה בעליות, אבל הקידמה מגיעה גם לנפאלאולי קצת קשה לה בעליות, אבל הקידמה מגיעה גם לנפאל...

כפ הררי בנפאל

זמן קצר לאחר שיצאנו מג'ומסום הדרך הסלולה התחלפה בדרך עפר צרה, ועם זאת דו-סיטרית, רצופה באבנים ובבורות. הנסיעות בטרקר-בוס הן ארוכות ומיגעות ואין אפשרות להרדם בהן על אף היותן כמערסלות בטלטלות מצד לצד. מסכות הפה הן חובה בשל כמויות האבק העולות מדרך העפר בתוספת הפיח של אוטובוסים ואינספור אופנועים החולפים על פנינו. ענני האבק מכסים כל חלקה טובה בגופך וסביבתך, מפריעים לנשימה ונכנסים לנשמה ולכן סירופ לשיעול מומלץ כפק"ל. אנה, שרגישה לאבק, מייד חטפה התקררות ושיעול בלתי פוסק שליוו אותה כל הטיול.

מסלול נסיעה של ה"טרק-בוס"
מסלול נסיעה טיפוסי של ה"טרק-בוס"

בנסיעה לגאסה התמזל מזלי לשבת ליד החלון בצד השמאלי של האוטובוס, הצד שממנו אפשר לראות מקרוב את המדרון התלול שגלגלי האוטובוס כל כך קרובים אליו. הנהג הרי יושב בצד הימני של האוטובוס ואני מהרהרת שמא הוא לא רואה במדויק את מסלול הגלגלים בצד שלי... ממש מפחיד, ובהחלט מספק סיבה נוספת לחוסר היכולת להרדם. ברגע שהאוטובוס מתקרב לסיבוב חד או לקטע דרך בו יש מעבר לכלי רכב אחד בלבד – וזה קורה לעיתים תכופות למדי - הנהג צופר מספר פעמים, צפירות רמות, בקצב קבוע, ברעש החודר את המחשבות שלעתים הלאה מהמקום מפליגות.
התנחמנו בנוף הנשקף מהחלון לאורך הדרך לפני שהחשיך בחוץ.


423.JPG
 

428.JPG

הנאה צרופה מהטבע והנוף

ואז כעבור כשעתיים האוטובוס נעצר פתאום על אם הדרך, וכנוסעת מנוסה בנפאל אני כבר מצפה לתרגולת השרותים הציבוריים.  אולם עד מהרה אני מזהה שיירה של כלי רכב העומדת מולנו, ובראשה ג'יפ שנתקע, ומספר חבר'ה רוכנים מעל מכסה המנוע ואחרים זוחלים מתחת לרכב.
הסתכלות מהירה מהחלון מגלה לרווחתי שאנחנו רחוקים לפחות מטר אחד משפת המדרון המוביל לנהר גועש שקול זרימתו נשמע היטב. מכיוון שהג'יפ נתקע בדיוק בקטע דרך מאוד צר, שבצידו האחד צלע ההר ובצידו השני מורד הנהר – לא ניתן היה לעקוף אותו. וכך החל פקק ארוך שגדל מהר מאוד משני הכיוונים – כלי רכב שנעצרו אחרינו וכאלה שנתקעו אחרי הג'יפ שמולנו. ארבעתנו היינו הזרים היחידים באוטובוס, כל השאר היו נפאלים, כולל הפורטרים שלנו, וניסינו לברר איתם את חומרת המצב.

פאדם - הפורטר של אודי וציפי   פאדם - הפורטר של אודי וציפי (בתמונה משמאל) 

"תוך חצי שעה יתקנו" אמר טק, הפורטר של גיא ואנה שהאנגלית שלו לא כל כל כך טובה, אך הערכת הזמן שלו כפי שהסתבר לנו בהמשך הטיול, עוד הרבה יותר גרועה.

"נישאר לישון הלילה באוטובוס" התבדח פאדם, הפורטר של אודי ושלי.

לא נראה שמישהו מהנוסעים המקומיים היה מתרגש אילו אכן נאלצנו לבלות שם את הלילה. את הפיפי שלפני לישון הם כבר עשו בקרבת מקום...

ואווירת הבילוי כבר החלה מתעצבת: נהג האוטובוס שם מוזיקה נפאלית קצבית בפול ווליום ומשהחל להחשיך הבחנתי שבתקרת האוטובוס יש שלושה גופי תאורה צבעוניים: כחול, אדום, וירוק – המשתלבים היטב עם הססגוניות של שאר הקישוטים באוטובוס, או נקרא לזה דיסקו-טרקר-בוס ...

שעה וחצי של המתנה עד לתיקון הג'יפ חלפו ביעף מכיוון שמחשבותי נדדו למקומות אחרים, מעכלת את חויות היומיים האחרונים מאז התחלנו לטפס את מעבר הטרונגלה, ובעיקר תוהה על החדשות ששמענו שעה קלה לפני שעלינו לאוטובוס, על צעיר ישראלי שנפל מעל הגשר ונהרג. הגענו ליעדנו ב"עזה" בשעות הערב המאוחרות, כשכבר אין מים חמים במקלחות . 

בנסיעה האחרונה שלנו, מטטופאני לבני (Tatopani - Beni) כבר לא הופתענו כשהאוטובוס שנסענו בו נתקע. לרווחתנו, זה קרה בקטע דרך רחב דיו כדי לאפשר לרכבים אחרים לעקוף אותנו מימין בעוד שבצד שמאל היתה חומת אבנים שחסמה כל ירידה בלתי מתוכננת לנהר. הנוסעים נתבקשו לרדת מהאוטובוס והצוות של הנהג ו"הכרטיסנים התלויים" החלו במלאכה.

הפעם אפילו לא בדקנו כמה זמן חלף מאז שהתיישבנו על חומת האבנים עמוסת האבק, רק הבטנו בשלווה על הנהר והמתננו בסבלנות עד שבחור צעיר מאוטובוס אחר הגיע עם חלק חילוף.
החברה מתקנים את האוטובוס שלנו –ה"טשטוש" בצד ימין זה ענן אבק...
החבר'ה מתקנים את האוטובוס שלנו –ה"טשטוש" בצד ימין זה ענן אבק...

ממתינים בסבלנות בהרי נפאלואנחנו ממתינים בסבלנות 

אחרי אפיזודה זו, הרגשנו שמיצינו את חווית האוטובוס בנפאל ולכן את הנסיעה המתוכננת בסוף הטרק מפוקרה לקטמנדו החלטנו להמיר בטיסה.

כשדיברנו עם שני, הבת שלנו, היא נחרדה והפצירה בנו שלא נטוס טיסות פנימיות מכיוון ששמעה, כי בנפאל יש התרסקויות תכופות של מטוסים. אז הרגענו אותה שלא תדאג כי האלטרנטיבה של ליסוע באוטובוס לא נראית פחות מסוכנת....

קיראו בפרק 3: איפה מבלים את הלילה בטרק, איך מתקלחים עם דלי ומה עושים כשיש זבוב ענק במרק

קיראו את הפרקים הקודמים במסע "סובב אנפורנה" של ציפי, אודי, גיא ואנה במדור בעולם :

פרק  ראשון - למה הימלאיה

 

הוסף תגובה חדשה