התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

בעולם

טרק "סובב אנפורנה", פרק שלישי: איפה נישן הלילה?
מאת: ציפי לנדן | פורסם: 02.11.2013 04:41
ציפי לנדן, עיתונאית בסיליקון וואלי, יחד עם בעלה אודי, אחיו גיא ואשתו אנה, יצאו לטרק המאתגר והקסום בעולם. 15 ימים, 180 ק"מ, טיפוס לגובה של 5,416 מטר

כשהגענו לבשישר אחרי נסיעה של מעל שש שעות באוטובוס, התחלנו את המסע הרגלי כשאת התרמילים עם כל הציוד ( מעל 20  ק"ג לתרמיל) נושאים הפורטרים וארבעתנו צועדים עם תיקי גב אישיים (מומלץ קאמל-בק) ובהם מים וצידה יומית. אמנם בקטע זה היתה אפשרות לקחת ג'יפ עד ליעד הבא שנקרא בולבוליי (Bhulbhule), אבל החלטנו לוותר על התענוג של טלטלות על דרך-לא-דרך.

הולכים והולכים והולכים...(ציפי ואנה) בנפאלהולכים והולכים והולכים... (ציפי ואנה)

צועדים בין הרים ובין כפרים (משמאל: אודי, טק, פאדם ו...לא, זה לא שיח, זו אישה נפאלית עם מטען על הגב צועדים בין הרים ובין כפרים (משמאל: אודי, טק, פאדם ו...לא, זה לא שיח, זו אישה נפאלית עם מטען על הגב

אפשר לנוח, אין צורך למהר, כי הזמן לאורך הטרק לא עובר...(גיא ואנה)אפשר לנוח, אין צורך למהר, כי הזמן לאורך הטרק לא עובר... (גיא ואנה)

אחרי הליכה של מספר שעות, עם מסכות על הפה ומקלות הליכה ביד, ובהתלהבות ראשונית מנוף ההרים והמפלים שסביבנו, הגענו לפנות ערב לבולבוליי, כפר שקט על שפת נהר המרשנגדי (Marsyangdi River) שבו התכוננו לבלות את הלילה הראשון שלנו בטרק.

מראות עוצרי נשימה בנפאל - מפלים הנשפכים לנהרמראות עוצרי נשימה של מפלים הנשפכים לנהר

לא ידענו היכן נישן כי לא נהוג כאן להזמין חדרים מראש (אולי רק לקבוצות מאורגנות), ראשית משום שאין דרך להבטיח שאם הזמנת חדר אכן תגיע, שכן לכרטיסי האשראי אין כל שימוש במקומות אלה, ושנית, הטרקרים משנים את תוכניותיהם תוך כדי הליכה ועדיף לא להתחייב ליעד מסויים. 

אחרי הכל, מסלול הטרק ערוך בצורה מאוד נוחה לאכלס את המטיילים. לכל אורך הטרק, בכל כפר וגם על אם הדרך, ישנם בתי הארחה "guest houses” ו"מלונות" רבים וכאשר מגיעים ליעד המבוקש אפשר לבחור את המקום שהכי נראה לך (או הכי פחות לא נראה לך...) לבלות בו את הלילה.

אודי וציפי בכניסה למלון בפאתי הכפר, על אם הדרך ההומה (כלבים...)אודי וציפי בכניסה למלון בפאתי הכפר, על אם הדרך ההומה כלבים...

מלונות אלה הם בדרך כלל בתי עץ פשוטים, הכוללים מספר חדרים להשכרה ו"מסעדה" העומדת לרשות האורחים. החדרים מצויידים בריהוט מינימליסטי, מיטות ולעיתים שידה קטנה, ארונות אין, ואפילו מתלה פשוט לבגדים לא תמיד בנמצא. ידוע שהסדינים על המיטות זוכים רק למתיחה בתום כל אירוח ולא בהכרח לכביסה, לכן מומלץ להשתמש בשקי שינה, כפי שאנחנו עשינו, ובכל מקרה להשתדל לא להביט על הסדינים ממרחק קצר באור יום. באחד מבתי ההארחה העזתי לבקש שיחליפו לי את הסדינים שהיו ממש מוכתמים, וכמה שמחתי שבזו הפעם נחסכה ממני ההשתעשעות היומית הדמיונית בנוסח "זהבה ושלושת הדובים": מעניין מי ישן במיטה שלי?...

חדר טיפוסי ב"מלון" במסלול הטרק בנפאל. אבל הנוף מהחלון מקסיםחדר טיפוסי ב"מלון" במסלול הטרק. אבל הנוף מהחלון מקסים

שירותים צמודים בתוך החדר הם שדרוג לא שכיח. אחרי מאמצי חיפוש ממושכים הצלחנו לעיתים להשיג שרותים צמודים, כשרובם היו שירותי כריעה, ולא שירותים מערביים עם אסלה. ברגעים קריטיים של בילוי ב"שירותי חור" אלה, ברכתי על כל אחד משיעורי הפילטיס והיוגה שלקחתי בשנה האחרונה שודאי עזרו לי לשמור על כריעה יציבה... אפרופו שירותים, נייר טואלט הוא מצרך יקר המציאות שאינו מסופק באף אחד מבתי ההארחה. ניתן אמנם לרכוש אותו במספר חנויות בכפרים אך רצוי לדאוג שיהיה פק"ל בתרמיל.

וכשנאמר שירותים צמודים לחדר, בדרך כלל אין הדבר כולל מקלחת, או שהוא כולל מקלחת עם מים קרים בלבד. רק בבית הארחה אחד במהלך כל הטרק התמזל מזלנו והיו מים פושרים במקלחת שבשירותים הצמודים. להיכנס למקלחת קרה, אחרי יום הליכה ארוך כשגם בחוץ כבר לא חם, זה בהחלט לא תענוג גדול . אבל בטרק אתה נאלץ להסתפק לעיתים גם בתענוגות קטנים. במספר מקרים הציעו לנו מקלחת מקורית - דלי עם מים חמים שחוממו על הכיריים ובתוכו קנקן קטן, ובנוסף, דלי עם מים קרים. מביאים לך את הדליים לחדר המקלחת, והקנקן פשוט משמש כטוש ידני... אודי נדלק על מקלחות הדלי והעדיף אותן על פני מקלחות מים פושרים. אני קיטרתי על הקושי לאזן את טמפרטורת המים.

המלונות בנפאל בדרך כלל צבועים בצבעים ססגונייםהמלונות בדרך כלל צבועים בצבעים ססגוניים

בחירת מקום הלינה יכולה היתה להיות פשוטה אילו קיבלנו את עצתו של הפורטר שלנו, שבדרך כלל ניסה לכוון לבית הארחה בו הכיר את הבעלים של המקום. גם ב"לונלי פלנט" יש פירוט של מקומות לינה אפשריים. אך אנחנו העדפנו לבחור על פי מראה עינינו.

עד מהרה הסתבר שלגברים שבינינו לא בדיוק אכפת היכן יניחו את הראש בלילה, ולכן הוחלט שמשימת בחירת ה"מלון" תהיה של אנה ושלי. אנחנו חיפשנו בראש וראשונה חדר עם נוף, שקט, נקי (במונחים מקומיים...), מים חמים, ובמידת האפשר שירותים צמודים. כמובן שלא תמיד השגנו את מבוקשנו בקלות, ולעיתים זה היה מקור לחילוקי דעות וויכוחים בעקבות התבטאויות גברים טיפוסיות בנוסח: "נו, תחליטו כבר",  "אנחנו לא מוכנים להסתובב יותר" , "מה זה משנה אם יש נוף" ,"אנחנו רעבים", "הכל הרי אותו דבר", "תמשיכו לחפש, אנחנו נחכה לכן כאן". במידה מסויימת הם צדקו, שכן יש מקומות בהם גם חיפוש ממושך לא היה משיג את מה שאין בנמצא.

בבולבוליי למשל, הלכנו עד לקצה הכפר,עברנו על הגשר התלוי, ושם מצאנו בית הארחה המשקיף לנהר Heaven Guest House

בנפאל: קול זרימת המים בנהר מלווה אותך ביום ומרדים אותך בלילהקול זרימת המים בנהר מלווה אותך ביום ומרדים אותך בלילה

היה מדהים להרדם לקול המים הזורמים בעוצמה, להתעורר בבוקר לאור הזריחה ולהשקיף מהחלון על הנהר הגועש. אך מלבד נוף, המקום שבחרנו לא עמד אף באחד משאר הקריטריונים. המים במקלחת היו קפואים, היו הפסקות חשמל תכופות שהצריכו להסתובב עם פנסי הראש שלנו, האוכל היה סביר מינוס, לא היו שירותים מערביים, ברז ציבורי יחיד בצורת צינור שנבע מהאדמה שימש לשתייה, רחיצת ידיים וצחצוח שיניים.

ברז-צינור שכזה ראינו בכפרים רבים בהמשך והנחנו שהצינור מתחבר למקור מים תת קרקעי או ישירות לנהר, אך לא הצלחנו להבין למה לא מתקינים ברז שיעצור את הזרימה הבלתי פוסקת של המים. אודי הסביר שבנפאל מים לא חסר, הוא קרא בשלטים בשדה התעופה שנפאל היא המדינה השנייה העשירה במים בעולם (אחרי ברזיל). אבל מנגנון של מיחזור בקבוקי שתייה בהחלט ניכר שחסר שם. ערימות ענק של בקבוקים ופחיות העכירו לצערינו לא פעם את הנוף.

ברוך המוציא מים מהאדמה בנפאלברוך המוציא מים מהאדמה

עם שומרי איכות סביבה אדוקים כמו גיא ואנה היה ברור לנו שלא נקנה אפילו בקבוק מים אחד. מה גם שמחיר בקבוקי המים הולך ועולה יחד עם העליה מעל גובה פני הים. מכיוון שברור היה כי לא נוכל לשתות את המים המקומיים, הצטיידנו במכשיר טיהור מים משוכלל המבוסס על  קרניים אולטרא-סגולות שאודי קנה לאחר התייעצות עם מוכר מבין עניין ב-REI.

וכך, כל בוקר לפני שיצאנו לדרך היו אודי וגיא משכימים קום לביצוע טקס טיהור המים שישמשו אותנו במהלך היום. זהו טקס ממושך, שכן פעולת הטיהור נעשית על כמות של ליטר אחד שנחשף לקרניים האולטרא-סגולות למספר דקות עד שהאור נכבה ומסמן שכל המיקרובים הושמדו. הצריכה היומית שלנו היתה 10 ליטר ליום.

גיא בעיצומו של מבצע טיהור המים היומי בנפאלגיא בעיצומו של מבצע טיהור המים היומי

המכשיר כנראה עובד טוב כי לאף אחד מאיתנו לא היו בעיות בדרכי העיכול. ואולי החזקנו מעמד גם בזכות האורז שאכלנו כל יום, פעמיים ביום?...דאל-באט זה שם המאכל הנפוץ בנאפל, כמו גם בהודו, שכולל כמות גדולה של אורז לבן,  המוגשת על מגש שטוח יחד עם תבשיל עדשים, תבשיל ירקות, ומעין גירסה של חמוצים. ואם לא שבעת, אפשר לקבל תוספות ממנת הדאל-באט בחינם. וכשנמאס מדאל-באט אז אוכלים אורז עם ירקות בקארי.

זה מה שאוכלים בנפאלציפי וגיא מול מנת הדאל-באט

התפריטים ב"מסעדות", או יותר נכון לקרוא לזה חדרי אוכל, הם די דומים בכל המלונות ובתי ההארחה. ארוחות הבוקר שלנו כללו בדרך כלל דייסה (בתוספת בננה במקומות הנמוכים, בתוספת תפוח עץ במקומות היותר גבוהים, וללא תוספת במקומות המאוד גבוהים) או חביתה עם לחם-פיתה מיוחד הקרוי ג'פאטי. ניסינו פעם גם לחם טיבטי אבל הוא מטוגן ופחות טעים.

לתפריט, גם אם הוא דל (אך עשיר בדאל-באט...), לא היה קשה להתרגל, בעיקר משום שאחרי יום הליכה מייגע הדרישות מצטמצמות לאוכל שישביע. הקושי הגדול שלי בענין הקולינרי התעורר אחרי שראיתי באילו תנאים מכינים את האוכל . ל"חולי נקיון" מומלף להמנע מלהסתכל לכיוון המטבח וגם לא לבחון מקרוב את כלי האוכל. אין ספק שהסטנדרטים לניקיון בנאפל נבחנים מפרספקטיבות אחרות מאלה שהורגלנו בהן, אבל למדנו מהר מאוד לחיות את המה שיש. למשל, כשגיא מצא זבוב ממש גדול במרק שלו, הוא אפילו לא טרח להחזיר את המנה או להעיר להם. הוא פשוט הוציא אותו והמשיך לאכול על אף שהוא צמחוני...

גיא הוא "פריק" של סדר ונקיון אך נראה שהטיולים הארוכים שלו בהודו חישלו אותו. כאחת שעדיין לא התנסתה במספיק חויות קוליניריות במזרח, גיא הצליח לגרום לי לקשיי אכילה כששאל אם אני יודעת למה  הנפאלים אוכלים את הדאל-באט שלהם ביד ימין – ואין הכוונה עם מזלג, אלא ביד ממש. והתשובה היא: כי ביד שמאל הם מנקים את התחת... והבנתי שזו לא ממש בדיחה כי הרי ברור שאין להם נייר טואלט בשירותי הכריעה, רק דלי מים וברז או צינור... גם לחסרי דימיון זה יכול להרוג לגמרי את התאבון.
קיראו בפרק 4:  על הגשרים התלויים שעברנו בגבורה, על נפאלים המברכים אותך ב"סבבה", ועל עיזים הפועות מה מה מה מריחואנה...

קיראו את הפרקים הקודמים במסע "סובב אנפורנה" של ציפי, אודי, גיא ואנה במדור בעולם :

פרק ראשון - למה הימלאיה

פרק שני - האוטובוס הכי מאסף בעולם

הוסף תגובה חדשה