התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

בעולם

ההסכם עם איראן יהיה טריקי, מעורפל ולא קל לפיקוח
מאת: עודד כרמלי, פרשננו לענייני ערבים | פורסם: 26.02.2015 21:09
ש.י, מומחה גרעין ישראלי בגימלאות, שעוקב מקרוב אחר תכנית הגרעין האיראנית מזה שנים רבות, בוחן את ההסכם המתהווה עם המעצמות ומזהיר מפני 'האותיות הקטנות'

חלק מכור המים הכבדים באראקחלק מכור המים הכבדים באראק (למעלה) ותותחי נ"מ כחלק ממערך ההגנה סביב המתקן הגרעיני בנתנז: "יש כל מיני דרכים לייצר פצצות גרעין"תותחי נ"מ כחלק ממערך ההגנה סביב המתקן הגרעיני בנתנז

שעה שהאיראנים 'מחסלים' נושאות מטוסים אמריקניות במיצרי הורמוז, במסגרת תרגיל צבאי בומבסטי שנושא את השם "הנביא הגדול 9", הולך ומתברר המתווה של הסכם המעצמות עם איראן בנוגע לעתיד תכנית הגרעין האיראנית.

למראית עין העולם יקבל הסכם כולל ובר-אימות שיגביל את יכולתה של איראן להשיג די חומרים לצורך ייצור פצצה גרעינית. ובתמורה - בשלב ראשון, יוקלו הסנקציות הבינלאומיות מטהרן, וככל שתעמוד מאחורי ההסכם הן יוסרו בהדרגה, עד שיתבטלו לגמרי תוך מספר חודשים או מספר שנים.

השטן, כמו תמיד, טמון בפרטים הקטנים ובמינוחים המקצועיים.

שוחחנו על ההסכם עם ש.י מומחה גרעין ישראלי בגימלאות, שעוקב מקרוב אחר תכנית הגרעין האיראנית מזה שנים רבות.

"אחת הנקודות החשובות בהסכם הוא 'זמן הפריצה'; משך הזמן שייקח לאיראן לייצר פצצה גרעינית במידה ותחליט להפר את ההסכם", אומר המומחה. "תשאל מומחי גרעין אמריקניים ותשמע תמימות דעים שלהסכם אסור להתפשר על פחות מ'זמן פריצה' של שנה, ורבים מהם טוענים שמוטב שהמעצמות יבטיחו את עצמן עם 'זמן פריצה' ממושך יותר. במילים אחרות: צריך להבטיח שלקהילה הבינלאומית יהיה מספיק זמן לגלות הפרה של ההסכם, ולהגיב בהתאם".

לדברי מומחה הגרעין, אחד הנושאים הטריקיים ביותר בהסכם הוא נושא העשרת האורניום באמצעות צנטריפוגות - אחד התהליכים הקריטיים בייצור פצצה גרעינית. רמת העשרת האורניום היא שקובעת מה ייעשה חומר - לצרכי שלום (ייצור אנרגיה) או לפצצת אטום (בריכוזים גבוהים)?

"איראן מחזיקה היום כ-19,000 צנטריפוגות, שלפחות 10,000 מהן עובדות מסביב לשעון. זוהי 'כמות מסוכנת' וקשה לפיקוח. תשאל מומחי גרעין אמריקניים והם נוקבים במספרים שבין 6,000 ל-8,000 ככמות צנטריפוגות ש'ניתנות לשליטה' ושאיראן תזדקק להן לצורך תכנית גרעין 'אזרחית' שתובטח לה בהסכם.

"זאת כמובן בתנאי שהאיראנים עומדים בהסכם הביניים מ-2013 ועצרו את העשרתו לרמה גרעינית (20%) ודיללו את המלאי שברשותם לרמה של לא יותר מ-5%.

"גם נושא מלאי האורניום המועשר שברשות האיראנים הוא עניין קריטי - איזו מעצמה 'תספוג' אותו ומה ייעשה בו".

אולם העניין המעורפל ביותר בהסכם המתהווה הוא עתיד הכורים הגרעיניים שברפובליקת האייתולות. "תשאל מדעני גרעין אמריקניים ויש ביניהם הסכמה כמעט מלאה שללא חיסול מתקן העשרת האורניום בפורדו, אחד מכורי ההעשרה המרכזיים של איראן השוכן בבונקר חסין פצצות תחת הר, החרב הגרעינית האיראנית תמשיך להתנפנף מעל ראשו של העולם החופשי.

"לעומת זאת, את את הכור הגרעיני בנתנז ואת זה שבבושהאר העולם יצטרך לבלוע, אבל לפחות הוא נגיש יותר הן לביקורת והן להתקפה בעת הצורך".

עוד עניין טריקי, לדברי מומחה הגרעין הישראלי, הוא כמה פלוטוניום (עוד מוצר הכרחי לייצור פצצות גרעין) תוכל איראן להפיק בכור המים הכבדים (עוד מוצר הכרחי לייצור פצצות גרעין) שבאראק. "שיובן, יש כמה דרכים לייצר פצצות גרעיניות; אם יוגבלו האיראנים בהעשרת אורניום, יוכלו להתרכז בייצור פצצות גרעין באמצעות פלוטוניום", הוא אומר.

ולבסוף - "כל מי שמבין בהסכמים מסוג זה, העניין העיקרי בהסכם איראן-מעצמות יהיה הפיקוח - איך הוא יתבצע, עד כמה הוא יחמיר, האם די בכלב השמירה של האו"ם, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית". לדעת המומחה שלנו, הביקורת והפיקוח צריכים להיות "יומיומיים", ולא להתפשר על פחות מכך.

לכל הכתבות החדשות

צילומים: Nanking2012 / Hamed Saber - פליקר / ויקיפדיה

הוסף תגובה חדשה