התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראל

שיר ארץ: ביקור מולדת 2014
מאת: טל גולדשטיין | פורסם: 04.09.2014 21:12
על כל הטוב וכל הרע,לא מושלמת, כואבת ופצועה - אבל שלנו. טל גולדשטיין חזרה ממבצעי "שובו אחים" ו"צוק איתן" היישר אל מפגני התמיכה בישראל. קיץ כואב ושורף


משפחת גולדשטיין בביקור מולדת"ציפינו לשבת על החול החם בכל רחבי הארץ"

"ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש
ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת"

איזה קיץ עבר עלינו.

אנחנו שנולדנו ליד הים המלוח, הבוכה, הצוחק, העוטף, ציפינו לשבת על החול החם בכל רחבי הארץ, להריח את ריח הגלים המתנפצים, להחזיר אלינו קצת חוצפה ישראלית שאבדה לנו בדרכים הנודדות ולהיות מוקפים בחברים ומשפחה.

אך מה לעשות - לעולם יש תוכניות משלו ולא תמיד הן תואמות את התוכניות שרקמנו בדמיונינו. מי הים הפכו למלוחים יותר ויותר וצרבו את עינינו עד לכדי כאב בלתי נסבל.

כמו כולם עברנו טלטלה יומיומית ומתמשכת. שעה שהילדים ואני עלינו על הטיסה ארצה, שלושה נערים בישראל עלו על הטרמפ הלא נכון ומכאן השתלשלות האירועים ידועה לכל.

18 ימים שהעננה הזו רחפה מעל הראשים של כולנו. לא היה מי שלא עקב בדאגה אחרי מבצע "שובו אחים" שבמהלכו בוצע רצח נקמה נגדי ומתועב ושסופו של המבצע היה הסיוט שהתממש לעיני כולנו עם גילוי גופות הנערים.

בזמן הזה - בחציו הראשון של הביקור, בתוך כל הטירוף וללא ידיעה לגבי העתיד להתרחש בקרוב, עדיין שרבטתי לעצמי תובנות שטותיות על חיי היום יום בישראל במבט של זו שלגמרי בבית אבל גם צופה מהצד לאחר שהות ארוכה בחוץ.

תובנות כגון:

- עצירה מוחלטת ברמזור אדום מיותרת לגמרי, כי הרי כל שנייה במילא הרמזור יתחלף וכולם יצפצפו לך.

- אשה מבוגרת תקפוץ לפניך בחנות ותצעק לך "אני הייתי פה קודם" אפילו ששאלת אותה יפה אם היא נכנסת לתא ההלבשה ואפילו שיש 3 תאים פנויים; זה משפט 'בילד אין' בתור מנגנון הגנה.

- המילים שמתחילות כל משפט שני ברחוב הן "בוא'נה אחי" וזה ברור ומובן כי הרי כל ישראל אחים.

- הצמחונות שלי פסה מן העולם, טבעונות זה הדבר הבא וממש לא נעים לך לכסח לבד את הביצים, הגבינות והמוזלי כשכולם סביבך טבעונים.

- תשכחו מכל החברים שלכם - כביש 6 הוא החבר הכי טוב שלך אפילו שאתה משלם לו על זה בכל פעם מחדש.

***

בחציו השני של הביקור הרקטות החלו להתעופף לכל עבר, ואיתן תרגול ריצה למרחבים המוגנים או השתטחות על הקרקע בזמן נהיגה בכביש בעת הישמע האזעקה.

חזרתי במנהרת הזמן (וכן, גם מנהרות התווספו לסיפור הזה) אל היום שבו חגגתי יומולדת 17. באותו הלילה סאדם חוסיין שלח לי את הטיל הראשון עטוף בסרט אדום כמתנת יומולדת. 

אז חייתי בעולם ורוד, עולם הלה-לה-לנד שלי, וכמו שבעלי כינה אותו - בורות מבורכת של גיל הנעורים.

הפעם, עם 4 ילדים שמעולם לא חוו ביקור בממ"ד ואזעקות, כמובן שהחוויה היתה אחרת. טיילנו אמנם בכל רחבי הארץ, אבל האווירה היתה שונה, אווירת התלהמות על המצב מול אווירת אחדות ושיתוף פעולה.

ביום שעזבנו החלה הפעילות הקרקעית ואיתה אבידות בנפש של רבים וטובים - הלוחמים של הבית.

ופתאום התובנות השטותיות שהיו לי ושכל כך קיוויתי שיחזרו להיות החלק המרכזי בחיי היום יום, כי אלה הדברים שבאמת היינו רוצים להתרכז בהם - לחיות את השטויות הקטנות של החיים, אלה שעליהן אנחנו מתלוננים בכל יום אבל לא יכולים בלעדיהן, התערבבו לי עם מחשבות עמוקות על חלומות וחזון, על פילוג מול איחוד; ונוצר אצלי, כמו אצל כולם, מין סלט ענקי של רגשות לא ברורים: ימים של אושר והתרוממות רוח מול ימים של כעס ותחושת ניתוק בין אדם לחברו בתקופה הכי מחברת שיכולה להיות.

הפעם אני כבר מפוכחת, אבל עדיין וכמו תמיד בוחרת להסתכל על חצי הכוס המלאה. למרות ועל אף הכל אני אישית ארזתי איתי תובנה אחת חשובה במזוודה:

- אין עוד עם כמו זה שלנו.

עם שמחבק בעת צרה ועושה הכל למען האחר למרות הויכוחים הקולניים (כי הרי ככה זה בכל משפחה).

עם שבכל מקום בעולם ימצא נושא לשיחה עם כל ישראלי שייקרא בדרכו, שיגלה לך שהוא הכיר את הסבתא, הדוד, החבר מהצבא, האח, האחות ,הכלב... ( כן כן אכן פגשתי מישהי שהכירה את ארנולד המפורסם שלי).

לי ידוע וברור בהנתק חבל הטבור מעם אימי, שאני אוהבת את העם הזה, את הארץ הזאת וקשורה אליהם בעבותות עד סוף ימי, כי ארץ מולדת היא DNA, היא טביעת אצבע, היא שפה, היא מוסיקה, היא חלק ממך שצועד איתך לכל אשר תלך.

לא פסחתי על שום מפגן תמיכה בכל עצירה בדרך - בניו יורק, בפאלו אלטו ובסן פרנסיסקו"לא פסחתי על שום מפגן תמיכה בכל עצירה בדרך - בניו יורק, בפאלו אלטו ובסן פרנסיסקו"

***

כשחזרנו לא פסחתי על שום מפגן תמיכה בכל עצירה בדרך - בניו יורק, בפאלו אלטו ובסן פרנסיסקו. היה חשוב לי לקחת את החוויה הזאת שעברנו כולנו ולתרגם אותה להסברה בפני כל מי שנקרא בדרכי; וכמוני גם כל חברי (כי הרי אם נגענו בלב של אדם אחד לפחות הרי נגענו בעולם ומלואו).

והנה כך נגמר לו הקיץ.

קיץ כואב ושורף במיוחד.

והסתיו יגיע בקרוב ויביא עימו את החורף, שיערבב את הגשם והדמעות לאט לאט ובשקט בשקט בכדי לשטוף את המכאובים של הארץ הזאת.

מייחלת להחלמתם של כל פצועי המלחמה ושולחת ניחומים לכל המשפחות של אלה שאינם כבר איתנו, הגיבורים שבזכותם אנחנו עם שלעולם ממשיך ללכת.

יהי זכרם ברוך

"כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור
שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור" (נתן יונתן)

טל גולדשטיין וילדיהטל גולדשטיין, ישראלית-אמריקנית החיה בסיליקון ואלי, היא מעצבת בתים, ציירת אבסטרקטית ומתמחה בצביעת רהיטים. הציצו באתר האינטרנט שלה

 

בקרו באתר החדש באנגלית IsraelUSA.net

הוסף תגובה חדשה