התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראל

חבצלת ליוסי גרבר: "לא איכפת לי אם התפקיד גדול או קטן, העיקר שיהיה טוב"
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 21.02.2016 13:56
בשנים האחרונות לחייו התנהל כוכב התיאטרון על הבמה במצב של כמעט עיוורון, מה שלא השפיע כהוא זה על יכולות המשחק שלו. טל פרי מספיד את כוכב "הצריף של תמרי"

ביום רביעי האחרון יצאתי בשעת בוקר מוקדמת לעבודת צילום בבית ספר נוצרי בעיירה קווין קריק, כשעת נסיעה דרומית מזרחית לפניקס. הגעתי לשם בשבע בבוקר, מזכירה אדיבה הובילה אותי לחדר שהוקצה לי כסטודיו, והתחלתי בפירוק והרכבה של הציוד.

חצי שעה אחרי נשמע צלצול התראה של הודעת מייל נכנס מהמכשיר הנייד, עם שמה של אפרת אברהם-ליבנה מהתיאטרון הקאמרי בתל אביב. המייל שלי נשאר ברשימת התפוצה שלה מהשנים הרבות בהן עבדנו יחד, היא כדוברת ואני כעיתונאי המסקר את תחום התיאטרון בישראל.

למייל לא היה מצורף, עדיין, מסמך כתוב. רק כמה תמונות ועל כולן אותו שם: יוסי גרבר.

בעשר הדקות הבאות נשלחו שני מיילים נוספים. צילומי פורטרט רשמיים של גרבר, לצד תמונות ממחזות בהם השתתף במהלך למעלה מ-70 שנות קריירה. לא היה צריך להיות גאון גדול כדי לחבר אחד ועוד אחד.

בשלב ראשון הרצתי חיפוש Google על שמו של גרבר. בערך הויקיפדיה על שמו הופיע רק תאריך הלידה, אבל מיד אחריו כבר נוספו שלוש כותרות עדכניות מאתרי אינטרנט ישראלים, כולם עם כותרות זהות: "אושפז לאחר אירוע מוחי ומצבו קשה מאוד". בהמשך התחילו להגיע גם טקסטים מדוברות התיאטרון הקאמרי. עדיין לא הספדים או הצהרות רשמיות, רק מידע הכרחי עבור כתבים המכינים "חבצלת" (מאמר הספד). שעון ישראל הורה על שעת ערב מוקדמת. המסר היה ברור: הסברה היא שגרבר לא יעבור את הלילה.

לא הייתי מתפלא לשמוע שכתבי תיאטרון ישראלים החלו, כבר באותן שעות, להתקשר לקולגות ומקורבים ולבקש מהם לשאת דברים לזכר המנוח. רק שאני עדיין הייתי בתחילתו של יום צילומים, וממילא אין מה לעשות כשאתה בצד השני של הגלובוס.

עם כל הצער, נאלצתי להניח את הנייד בצד ולהתרכז לכמה שעות בהנפקת צילומי פורטרט חייכנים של נערים ונערות בגיל העשרה שהתפריט התרבותי עליו גדלו הכיל, במקרה הטוב, את "רחוב סומסום" אבל הם מעולם לא שמעו על "הצריף של תמרי".

בבוקר שאחרי מיהרתי לגלוש באתרים ישראלים ולחפש פרטים נוספים. עדיין לא היו כאלה. גם לא בבוקר יום שישי. רק לקראת צהרי אותו יום, כלומר שישי בערב שעון ישראל, הגיעה הידיעה הרשמית: יוסי גרבר, מבכירי שחקני ישראל, הלך לעולמו בגיל 82. בתכלס, כל כך מתאים לגרבר לעזוב כך את העולם. נאחז עד הרגע האחרון בציפורניו בחיים שכה אהב, עד כדי כפיית המתנה של יומיים עבור אלו שחשבו שזה יהיה 'זבנג וגמרנו'.

גרבר, נהנתן מוצהר שטרף את הבמה באותה חדווה בה חי מחוצה לה, היה עקבי עד הרגע האחרון.

יוסי גרבר ואיתי טיראן במחזה ריצ'רד השלישי תמונה (צילום דניאל קמינסקי)יוסי גרבר ואיתי טיראן במחזה ריצ'רד השלישי תמונה (צילום דניאל קמינסקי)

חוויה מרעידת לב וקרביים

בניגוד לאמונה הרווחת, אין הרבה צ'ופרים בעבודתו של כתב תרבות בישראל. למעשה, יש רק שניים, אבל הם אדירים. כרטיס כניסה חינם להצגות חדשות, ובעיקר ההזדמנות להכיר אישית את העושים במלאכה מאחורי הקלעים: במאים, מחזאים, מנהלי תיאטראות - ומעל כולם השחקנים.

גרבר היה חבר ברשימה (ההולכת ומצטמצמת) של מיתוסים מהלכים. ענק אמיתי, למרות שתמיד דיבר בגובה העיניים, ובשנים האחרונות לחייו בגובה עין יחידה.

כילד שגדל על סדרת הטלוויזיה המיתולוגית "הצריף של תמרי", אחת מסדרות הילדים הטובות שנוצרו אי פעם לא רק בערוץ הראשון הישראלי בימיו הגדולים אלא בקנה מידה עולמי - המפגש הראשון עם האיש שגילם את הנגר מספר הסיפורים החי בצריף קסום על חוף הים מוקף חיות מדברות (כולן בובות ענק בעיצובו הגאוני של אריק סמית), היה לא פחות מחוויה מרעידת לב וקרביים.

ברור שיראת הקודש הזו התפוגגה אחרי פחות מ-10 דקות שיחה. יוסי גרבר היה איש כה חם, לבבי, צנוע ונעים הליכות שבלתי אפשרי היה להמשיך ולהתייחס אליו כדיווה.

במהלך השנים הרבות בהן עבדתי ככתב תרבות נפגשנו עשרות פעמים לראיונות רשמיים, או מאחורי הקלעים של התיאטרון הקאמרי, או באירועים חברתיים. לא זכורה לי סיטואציה אחת בה נכח שבה לא הקרין קסם אישי כובש, שהפך כל רגע במחיצתו להנאה צרופה.

הוא הלך לעולמו בדיוק ביום השנה להגירה שלי לארצות הברית, וזו הייתה אחת הפעמים הבודדות בשנה החולפת שהרגשתי צער ממשי שלא אוכל להגיע לטקס האשכבה בתיאטרון הקאמרי ולחלוק לו כבוד אחרון.

יוסי גרבר ויפתח קליין במחזה ימי שלישי עם מורי תמונה (צילום כפיר בולוטין)

יוסי גרבר ויפתח קליין במחזה ימי שלישי עם מורי תמונה (צילום כפיר בולוטין)

"אין לי ממש תפקיד נחשק"

יוסי גרבר נולד וגדל בתל אביב ולמד בבית הספר תיכון חדש. בנעוריו נחשב לרקדן מחונן והשתתף בהצגות ילדים.

"ראיתי בגיל שש או שבע הצגה בתיאטרון המטאטא, שהורי לקחו אותי אליה", סיפר לפני כשנתיים בראיון לציון יום הולדתו ה-80. "זה היה בתקופת מלחמת העולם השנייה. אני לא זוכר איזו הצגה זו הייתה, אבל כאשר המסך נפתח זה היה כמו קסם בשבילי. אמרתי: 'וואו, ככה אני רוצה להיות כשאהיה גדול'".

אחרי שירותו הצבאי למד אצל ניסן נתיב וגוייס לתיאטרון הקאמרי, משם עבר לתיאטראות הבימה, האוהל והמטאטא. מכולם פוטר אחרי שלא הצליח להשתלב. אופיו הסוער והמשוחרר היה ניגוד מוחלט לאווירה הבולשביקית המעונבת ששלטה אז בתיאטראות הישראלים. איש לא ידע איך לעכל את הטווס הצעיר והתוסס, בעיקר לא השחקן הדגול יוסף מילוא ששלט ביד רמה בתיאטרון הקאמרי עד שגרבר העז ליזום ולהוביל מרד שחקנים נגדו.

בשלב מסוים נסע גרבר הצעיר לבריטניה ללמוד משחק באקדמיה המלכותית לדרמה, והיה קריין במחלקה העברית של ה-BBC. רק בתחילת שנות ה 60, אחרי שעבד כדייל ואפילו חי שנתיים בדרום אפריקה והפך לכוכב עולה בתיאטרון של קייפטאון, החלה הקריירה הבימתית שלו לפרוח גם בישראל. הוא שיחק כמה שנים בתיאטרון חיפה, ובשנת 1965 הפך לראשונה לכוכב על אחרי שהמפיק גיורא גודיק ליהק אותו לתפקיד מלך סיאם במחזמר "המלך ואני". בשנת 67 חזר לתיאטרון הקאמרי ונשאר מזוהה איתו עד יומו האחרון.

גרבר גילם עשרות תפקידים על הבמה, וגם על המסך הקטן והגדול. הוא הצטיין כשחקן דרמטי מורכב, והבריק בגילום דמויות קומיות. הוא התייחס לעבודתו כשחקן ברצינות תהומית, ונהנה מכל רגע. הוא הקדיש אותה כמות אנרגיה ומקצוענות למחזות קלאסיים ולסרטי בורקס.

יוסי גרבר השתלט באותה קלילות סוחפת על מחזות של שייקספיר ועל תפקיד המורה המרשעת ענוגה זעפני בעיבוד הטלוויזיוני לסדרת הקומיקס "זבנג". וכמובן, הייתה אהבתו הגדולה לילדים שאמנם הגיעה לשיאה בסדרה "הצריף של תמרי", אך התבטאה בעשרות מיזמים נוספים לגיל הרך שגרבר היה מעורב בהם כשחקן, במאי, כותב ומפיק.

"מה שרציתי לשחק, קיבלתי", אמר פעם. "אין לי ממש תפקיד נחשק. מאשימים אותי שאין לי אמביציה. לא איכפת לי אם התפקיד גדול או קטן, העיקר שיהיה טוב".

יוסי גרבר תמונה 1 (צילום ז'ראר אלון)(צילום ז'ראר אלון)

מלך עם כתר רשמי

כמו הרבה שחקנים שהקריירה שלהם נמשכה עשרות שנים, גם יוסי גרבר ידע עליות וירידות אבל ידע תמיד להמציא את עצמו מחדש. בשנת 2001, אחרי ארבע שנים במהלכן השתתף בשתי הצגות בלבד, לוהק למחזה אינטימי לשני שחקנים (לצד מיכה סלקטר שהיה אז צעיר אלמוני בתחילת דרכו), מאת ג'וזף ברון, בשם "מר גרין". השחקן אלון אופיר גויס לעבודת הביכורים שלו כבמאי בתיאטרון רפרטוארי.

איש לא חשב שהמחזה יהיה יותר מהפקת שוליים לאולמות קטנים, אבל "מר גרין" רץ יותר מ-600 פעמים לאורך 6 שנים, וגרבר הפך שוב למלך עם כתר רשמי.

בשנת 2009 חבר פעם נוספת למיכה סלקטר, והפעם בגרסה עברית למחזה האימה "האישה בשחור", אחד הלהיטים הגדולים בהיסטוריה של הווסט אנד בלונדון. הפעם, ההצלחה הייתה מינורית וגרבר לא הסתיר את אכזבתו. "שיווקו את זה לא נכון", אמר לי בשיחה שניהלנו בקפיטריה של התיאטרון הקאמרי, "שמו את כל הדגש על העובדה ששני השחקנים של 'מר גרין' שוב ביחד. אבל אין שום קשר בין שני המחזות. את 'האישה בשחור' היו צריכים לבנות בתור קאלט לקהל צעיר, בעיקר בני נוער שקשה יותר ויותר לשכנע אותם כיום להגיע לתיאטרון".

לפני כמה שנים החלה ראייתו של גרבר להידרדר, ובשלב מסוים איבד אותה לחלוטין בעין אחת. בשנים האחרונות לחייו התנהל על הבמה במצב של כמעט עיוורון, מה שלא השפיע כהוא זה על יכולות המשחק שלו.

כאשר הופיע לצד יפתח קליין במחזה "ימי שלישי עם מורי", קו-פרודוקציה של תיאטראות הקאמרי וחיפה שהייתה גם הופעתו האחרונה בתפקיד ראשי, התוצאה הייתה הלהיט הגדול ביותר של תיאטרון חיפה בעשור האחרון.

ואולם, גם בתפקידי המשנה שגילם בשנים האחרונות המשיך להשקיע את מלוא כישרונו ולכבוש שוב ושוב את לב הקהל. זכורה במיוחד הופעתו הקצרה לצד השחקנית דבורה קידר, במחזה "כולם רוצים לחיות" מאת חנוך לוין;. סצינה אחת שהפכה ליהלום הכתר של המחזה כולו.

גם בפרויקטים כמו "איש קטן מה עכשיו" שביים הקולגה הצעיר איתי טיראן, או "אופרה ברוש" שהיה תפקידו האחרון (ההפקה עדיין מועלית), אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות המהפנטת של המאסטרו הוותיק.

"זה מקצוע קשה אבל מאוד מספק", אמר גרבר בתשובה לשאלה מהו משחק עבורו. "יש הרבה אכזבות, אבל הרגעים המספקים של אושר מכסים על זה. אל תלכו למשחק אם אתם מרגישים שאתם יכולים בלעדיו, כי זו דרך חיים. עשו זאת בשמחה, באהבה, בהתמדה ובאמונה. אני חושב שעולם האשליות הזה משאיר אותך ילד. רק ילד יכול לרכב על מטאטא ולומר שזה סוס, ורק שחקן יכול לרכב על פיסת עץ ולהגיד שהוא על סוס. אני חייב לומר שככל שאתה משחק יותר אתה מרגיש שאתה יודע פחות. אבל מה שלא עבר לי עם השנים זו ההתרגשות והאהבה למקצוע ולקהל".

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה