התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראלים באמריקה - ישראלים בחדשות

"ארגון הישראלים בארה"ב צריך למלא את התפקיד שהפדרציות היהודיות לא עושות"
מאת: מאיר דורון | פורסם: 15.12.2014 19:44
- אומרת מירי שפר, חברת ההנהלה הארצית של ארגון הישראלים האמריקאים IAC ויו"ר הארגון בלוס אנג'לס. סיפור חייה של ישראלית בנשמה ולמה היא כאן 40 שנה

מירי שפר

"לא רציתי לרדת מישראל, אבל בעלי, איציק, הבטיח לי שזה לשנה, מכסימום שנתיים, והאמנתי לו... ואמי אמרה לי: 'התחתנת איתו? אז לכי אחריו'... וככה הגענו עם ילד בן 4 ללוס אנג'לס" - מספרת מירי שפר, ש-40 שנים אחרי לא יכולה שלא לצחוק על תמימותה.

כשהשנים חלפו והתחלפו משנות מאבק והישרדות קשות לעשורים של שפע והצלחה, כשמירי הבינה שהיא הולכת לחיות בארה"ב שנים רבות יותר מכפי שחיה בישראל, היא החליטה שאם אינה יכולה לחיות בארץ - היא תעשה כל מה שתוכל בשביל הארץ.

"זה התחיל מתרומות זמן לארגונים, כמו 'יד ביד' שסייע להביא לבתי חולים בלוס אנג'לס נזקקי השתלות מישראל (בזמן שעוד לא השתילו איברים בארץ), וככל שהמצב הכלכלי השתפר זה עבר גם לתרומות של כסף ולמימון עיתון בעברית לקהילה הישראלית בלוס אנג'לס", מירי מספרת.

ובשנה האחרונה עשתה צעד נוסף בהצטרפותה להנהגת ארגון הישראלים האמריקאים IAC ומינוייה ליו"ר הסניף הגדול ביותר של הארגון, בלוס אנג'לס - מישרה כבדה ועמוסה, שלא רק שאין שכר בצידה אלא שגם מחייבת תרומה קבועה לארגון, שהיא עושה בשמחה.

ב"מולדת" לישראל

מירי נולדה בתוניס, בעיר הבירה - בת הזקונים מנישואיה השניים של אמה, מזל, לאחר 10 שנות אלמנוּת.

אביה, בעל חנות לתיקון אופניים, נשא על גופו צלקות של עינויים שעבר מידי הגרמנים הנאצים לאחר שפלשו לתוניס במהלך מלחמת העולם השנייה וביקשו לעשות ליהודיה את מה שעשו ליהודי אירופה. בעיקר סבל ממחלת עיניים כרונית קשה, שנגרמה לו כשראשו הוטבע ע"י מעניו באמבט של מי סבון.

עם הקמת המדינה, כשמירי הייתה בת 6 חודשים, הפליגה מזל לדרכה עם 3 ילדיה מנישואיה השניים למרסיי שבדרום צרפת, להמתנה ארוכה שנמשכה כשנה עד שהגיע תורם לעלות לאנייה "מולדת" בדרכם לישראל.

אבי המשפחה נשאר מאחור. הוא לא עבר בדיקות רפואיות שנעשו אותן שנים בעולים חדשים טרם הגעתם לארץ, בשל מחלת העיניים הכרונית שממנה סבל. עברו עוד כ-5 שנים קשות עד שהתאחד עם המשפחה בארץ. חולה ותשוש הגיע לישראל ונדרס למוות בתאונת פגע וברח.

מירי גדלה במחנה אוהלים ליד פרדס חנה, ואחר כך בצריף ביהוד, ולבסוף בבית ערבי נטוש ששופץ. למרות שאמה הייתה המפרנסת היחידה מעבודה מבוקר עד לילה בבית החולים תל השומר, מירי אומרת שלא הרגישה מחסור: "אמנם היינו עניים מרודים, אבל איפה שגדלתי כולם היו ככה. ידעתי שפעמיים בשנה אקבל בגדים ונעליים חדשים, וזה סיפק אותי. לא הכרתי דברים אחרים".

מדי יום, ב-4 לפנות בוקר, לפני שיצאה לעבודתה בבית החולים, העירה מזל את בתה היפה, התקינה את שיערה הארוך וקלעה לה צמה, לפני שהניחה למירי להמשיך לישון עד שעת ההשכמה שלה.

החיים במשפחה חד-הורית הובילו אותה להיות ילדה עצמאית ואחראית לעצמה. "לאמי לא היה זמן לבוא לאסיפות הורים", היא נזכרת, "והמורים קיבלו את זה בהבנה והסכימו שאני אבוא במקומה... העירו לי מה לא בסדר, ואני ניסיתי להשתפר".

גם על הפנאי שלה היא שלטה בעצמה. היה קן של "השומר הצעיר" בשכונה ביהוד - ומירי הפכה בו לבת בית וחניכה מסורה. שם הפכה לישראלית לכל דבר. "בפעולות ב'שומר הצעיר' קיבלתי ערכים, ציונות, אהבת הארץ, דברים שאני נושאת בתוכי כל חיי", היא אומרת.

כשעלתה אפשרות לחיות בקבוצת נוער בקיבוץ, מירי הרימה יד ראשונה. לאחר ששיתפה ברצונה את אמה, מזל הסתכלה בה בסקפטיות והתנגדה מייד. מירי התעקשה. העימות בין האם ובתה החזקות הסתיים כאשר אמה אמרה לה: "את יודעת מה... לכי. תנסי. נראה אותך. אני מבטיחה לך שתוך שבוע את חוזרת הבייתה".

כשהמשפט הזה תקוע בראשה הגיעה מירי בת ה-11 וחצי לקיבוץ נירים שבגבול רצועת עזה. "החלטתי להוכיח לאמי ולעצמי, שאני אחראית להחלטה שלי, שאני מסוגלת לעמוד מאחוריה", היא נזכרת.

החודשים הראשונים בקיבוץ לא היו קלים. אבל היא אומצה ע"י אלמנת גיבור מלחמת השחרור שנישאה בשנית, כמו אמה שלה - אישה מלאת ערכים וציונות, כפי שמירי מתארת אותה, שעיצבה אותה כנערה. והיא לא הייתה "ילדת חוץ" אלא חברה בקבוצה של בני גילה ובמצבה שנאספו מכל רחבי הארץ והמשיכו אחרי סיום לימודיהם לשירות צבאי בנח"ל.

לבסוף, "הרגשתי חברת קיבוץ לכל דבר ואף אחד לא נתן לי הרגשה אחרת", מספרת מירי. יותר מזה, הקיבוץ איבחן את יכולות הניהול שלה, את העובדה שהיא אחראית ומסודרת מאוד וקפדנית עם מספרים, ושיבץ אותה לתפקידים חשובים - אם בגזברות או בניהול האפסנאות.

היא שירתה שנתיים בנח"ל, כולל במלחמת ששת הימים, אז הוחזרה לקיבוץ כמאבטחת בית התינוקות ומספרת על התקפת קטיושה ביום הראשון של המלחמה שרק בנס לא פגעה בתינוקות שהוברחו למקלט באותו זמן.

משוכנעת להישאר בקיבוץ נירים, החליטה מירי לאחר שירותה הצבאי ללמוד להיות אחות, ולהמשיך את דרכה של אמה. זו הייתה הפעם הראשונה שהקיבוץ אמר לה שזה לא בדיוק מה שבנירים צריך עכשיו. והיא עזבה; לא רק את הקיבוץ, אלא גם חבר נעורים.

בעודה שוקלת את רעיון האחות, ראש מועצת יהוד אותה תקופה, עיירת ילדותה שאליה חזרה, הציע לה להיות מזכירתו... ובמקביל, בחור שרמנטי ונאה התחיל לחזר אחריה במרץ. איציק שפר, בן למשפחת ניצולי שואה, היה חצי סטונדט וחצי מוכר ספרים; בעיקר הצטיין במכירות מדלת לדלת של האנציקלופדיה העברית.

כאשר מירי הודיעה לאיציק שהתקבלה לבית ספר לאחיות, אבל תצטרך ללמוד בגליל, בביה"ס המסונף לביה"ח בצפת, שלף איציק הצעת נישואין.

שניהם היו כבני 21, ושנה אחר כך נולד עופר.

איציק היה סיפור הצלחה ישראלי קטן בתחילת שנות ה-70. הוא החל להפעיל עשרות אנשי מכירות שמכרו טלוויזיות מדלת לדלת, קנה דירה במחוז החלומות של השנים ההן - בת ים, החזיק מכוניות, "חי כמו מלך", כמו שמירי אומרת, "אבל זה לא הספיק לו. הוא רצה אמריקה".

מירי ויצחק שפר

מירי ויצחק שפר: פיצחו את קוד ההצלחה האמריקני

שנים קשות, שנים טובות

לפני שעזבו את הארץ, כתבה מירי מכתב התנצלות ארוך לאמה המאמצת בקיבוץ. "יצאתי מהארץ בתחושה שאני מאכזבת אותה אחרי כל מה שהשקיעה בי", מספרת מירי. "הרגשתי שאני בוגדת בקיבוץ, במדינה, והבטחתי שאמשיך לדבוק בערכים שהעניקה לי ואמצא את הדרך איך לעשות למען המדינה גם אם לא אחיה בה".

אמריקה לא ממש קיבלה את מירי ואיציק עם שטיח אדום. מירי מספרת על שנים ארוכות של נסיונות לפעול בתחומים שונים, מכירות מדלת לדלת בשכונות ירודות, הרבה כשלונות. "הפסדנו את כל הכסף שהבאנו מהארץ", היא מתוודה, "נקרעתי מגעגועים למשפחתי. עשיתי לאיציק את המוות". הגיעו עד זמנים שהתקשו אפילו לשלם חשבונות בסיסיים.

אבל איציק לא ויתר, נחוש לפצח את קוד ההצלחה האמריקני. לאט לאט זה התחיל לעבוד, והפוקוס התרכז על אוכלוסיית הקשישים בארצות הברית. הם החלו למכור בהצלחה מיטות אורטופדיות וכיסאות מיוחדים לקשישים קשי-תנועה. איציק הצטיין בהפעלת צוותי מכירות שהלכו וגדלו, בתמחור ובהכשרת סוכני מכירות, ומירי פיקחה על שירות הלקוחות, הגבייה, החשבונות.

השנים הטובות החלו לאחר שייסדו בשנות ה-80 את חברת לחצני המצוקה Life Alert, שהייתה הראשונה מסוגה בארה"ב, ועד היום מובילה בתחומה. האימפריה הקטנה של מירי ואיציק מנוהלת מ-8 מרכזים ברחבי ארצות הברית - בלוס אנג'לס, ניו יורק, ניו ג'רזי, פלורידה ואטלנטה, ומעסיקה כ-700 עובדים, בתוכם לא מעט ישראלים-אמריקנים, בהם שמחזיקים בתפקידים בכירים בחברה. 

"ההצלחה לא קרתה בן לילה", מספרת מירי. "עבדנו עבורה קשה מאוד, ימים ולילות. אבל עבודה קשה אף פעם לא הפריעה לי. למדתי את התחום לפני ולפנים, עד הפרטים הקטנים ביותר. אני כמובן משתמשת בעצמי במוצר, ואנחנו בוחנים ומשפרים את המוצר והשירות כל הזמן".

גם בשנים הקשות הראשונות בארה"ב, שנות ההישרדוּת, מירי עשתה ככל יכולתה שהבית יהיה 'ישראלי': "חגגנו את החגים... התארגנו כמה משפחות יחד ועשינו כל שנה פסטיבל יום עצמאות פרטי בפארק קטן... דיברנו עברית... בינתיים נולדו הלנה ואורן... והם כבר היו ילדים אמריקניים".

מירי שפר ונכדותיה

מירי שפר ונכדותיה: דאגה לדור הבא

אחד המניעים החזקים שהביאו למעורבותה של מירי בפעילות קהילתית בארה"ב בכלל ובזו של לוס אנג'לס, הקהילה הישראלית-אמריקנית הגדולה ביבשת בפרט - הוא תחושתה שאפשר וחייבים לעשות יותר כדי להבטיח שהדור השני של ישראלי ארה"ב לא יאבד את הקשר הבלתי אמצעי עם מולדת הוריו. שלא לדבר על כך שיש להבטיח גם שהוריו לא יאבדו את שורשיהם.

פעילות ה-IAC בלוס אנג'לס תחת ניהולה של מירי תהיה תמהיל של אירועים, מופעים, פעילויות, חלקן ממוקדות גיל, שיביאו יחד ישראלים-אמריקנים מכל קצות הקשת ומכל הפרברים, לחוויות הקשורות להוויה הישראלית והיהודית. גולת הכותרת ב-2015 יהיו פסטיבל העצמאות, שכבר רשם לעצמו את ההישג של חגיגת העצמאות הגדולה ביותר מחוץ לישראל; וערב גאלה שנועד לגייס את המימון לעשרות הפעילויות המתוכננות.

"כשמסתכלים על אחוזי ההתבוללות, כשרואים את הניתוק של יהודים-אמריקנים צעירים רבים מישראל ומיהדותם, כשמבינים שהפדרציות היהודיות לא מצליחות להתמודד עם בעיות אקוטיות הקשורות לעתיד היהודים והישראלים באמריקה, אני מאמינה שארגון כמו ה-IAC צריך לתפוס פיקוד", מסבירה מירי את החלטתה להצטרף במלוא העוצמה ל-IAC ו'לתפוס פיקוד' בעצמה.

ומה איציק אומר?

"איציק שאל אותי, בשביל מה את צריכה את זה?... היו לו אמנם נימוקים טובים, אבל הוא קיבל את החלטתי שאני לא יכולה לשבת בבית כשצריך לעשות ולהשפיע ולהיות חלק מבניית הקהילה שלנו... ואני יודעת שהוא יעזור לי בכל דרך".

לכל הכתבות החדשות

צילומים: אברהם יוסף פאל ו-IAC

הוסף תגובה חדשה