התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראלים באמריקה - ישראלים בחדשות

צל"שים מפוברקים ומיתוסים צה"ליים שיקריים
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 08.07.2015 19:55
זה עניינו של המחזה "אח יקר", שכתב בלוס אנג'לס המחזאי הישראלי-אמריקאי והאח השכול גדי ענבר ומועלה כעת בישראל. ראיון בין ישראל לארצות הברית

השחקנים אורי רוטשילד (מימין) וגדי יגיל חביב הקהל, במחזה "אח יקר"השחקנים אורי רוטשילד (מימין) וחביב הקהל גדי יגיל, במחזה "אח יקר" (צילם ז'ראר אלון)

"המחזה התחיל בחלום, תרתי משמע.

"חלמתי על יאיר, אחי שנהרג במלחמת יום הכיפורים, אחרי הרבה זמן שלא חלמתי עליו.

"בחלום נפגשנו בסמטה חשוכה, והוא היה חיוור ורזה עם שיער פרוע שהתארך.

"חיבקתי אותו וביקשתי ממנו שיבוא איתי, והוא ענה: 'לא, טוב לי כאן'. ואז אמר: 'אל תספר לאף אחד שאני פה, אני סומך עליך'.

"התעוררתי בתחושת שליחות גדולה, ועוד באותו שבוע התחלתי לכתוב את המחזה 'אח יקר'.

"משפחתי חווה את הכאב הזה ארבעים שנה, אבל כתיבת הטיוטה הראשונה הסתיימה בתוך כמה שבועות".

כך מספר המחזאי הישראלי-אמריקאי גדי ענבר על לידתו של "אח יקר", המחזה החדש פרי עטו שמועלה הקיץ בתיאטרון הקאמרי של תל אביב.

השיחה עם ענבר (66) מתקיימת ימים ספורים אחרי ששב ללוס אנג'לס, בה הוא מתגורר מזה 13 שנים, משהות של למעלה מחודשיים בישראל.

"נסעתי במטרה לשדרג ולערוך מחזה אחר שלי, 'מיקה שלי', עם מחזור חדש של תלמידי בית הספר למשחק 'בית צבי'", הוא מסביר, "ויצא שהייתי בסביבה בזמן שעודד קוטלר ביים את 'אח יקר' בקאמרי, והייתי זמין עבורו ועבור השחקנים לכל שינוי, שכתוב וקיצור שהתבקשו. אבל לא נכחתי בכל החזרות, כמו שלא חשבתי לביים את המחזה בעצמי. קודם כל אני לא מעוניין לביים בשלב זה בקריירה שלי, וגם ידעתי שעודד קוטלר הוא האיש המתאים ביותר להביא את 'אח יקר' לבמה".

המחזאי הישראלי-אמריקאי גדי ענבר

הפצע הפתוח של מלחמת יום הכיפורים

עלילת המחזה עוסקת בפצע הפתוח של מלחמת יום הכיפורים, וגיבורה הוא צעיר בשם אורי (בגילומו של אודי רוטשילד), החוזר לישראל מניו יורק להשתתף באזכרה במלאת שנה למותו של אחיו עופר שנפל בקרב.

בעקבות קריאה ביומן המלחמה שכתב האח שנפל, מגלה אורי שסיפור הגבורה סביב מותו אינו אלא טיוח שקרי למחדל של בכירי המערכת הצבאית, והוא יוצא למערכה לחשיפת האמת. מולו עומדים הוריו (רמי ברוך ואסתי קוסוביצקי), המעדיפים להאמין במיתוס ההרואי ובצל"ש לאחר המוות, ואחותו (כנרת לימוני) העומדת להינשא לאחד הקצינים האחראים למחדל.

"לא הייתי כותב את המחזה לוּ הורי היו עדיין בחיים", מדגיש ענבר (בתצלום למעלה), שהרזומה שלו כולל בין השאר את "מייק" (בהשראת חייו של הזמר המנוח מייק ברנט), "אחרון ימיה", "גשם שוטף", "ינשופים", "אלמנות" ומחזות הזמר "מי שחלם" ו"מיקה שלי". "גם כיום, ארבעים שנה אחרי מותו של יאיר, הפחד הגדול ביותר שלי היה התגובות של בני משפחתי הנותרים.

"אחי הבכור עמרי, כיום בשנות השבעים לחייו, ניגש אלי אחרי שצפה במחזה ואמר לי בדמעות: 'בשביל מה לפתוח את כל זה שוב', ואז הוסיף: 'אני כמו דמות האב במחזה. מאמין שצריך לשתוק, ולקבל את המציאות כפי שהוצגה בפנינו'. אני, מצידי, מאמין שחובה עלינו להתמודד עם האמת, קשה ככל שתהיה, כי התוצר של חוסר התמודדות יהיה תמיד חזרה על אותן השגיאות".

אלפי צל"שים בניסיון לטשטש עובדות

עד כמה "אח יקר" הוא סיפור המשפחה שלך אחד לאחד?

"הסיפור הוא שלי ושל בני משפחתי, אבל ברור שהמעבר לבמה הוסיף דמויות וחייב שינויים דרמטיים שמקורם בדמיון. לי, למשל, אין אחות. אודי רוטשילד שחקן נפלא, אבל הוא לא מגלם אותי. הורי ז"ל היו אנשים שתקנים ומסוגרים, ומעולם לא היו פותחים את ליבם כמו רמי ואסתי על הבמה. אותי עניין, בעיקר, להציג את הדילמה הקשה במלואה. גם במחזות קודמים שלי נכח אלמנט השכול, אבל אף פעם לא חשפתי את ההתמודדות הזו בצורה כל כך טוטאלית".

רצה הגורל ובמקביל לשהותך בישראל והעלאת המחזה, החל הקרע הגדול בין קהילת האמנים ושרת התרבות החדשה מירי רגב. במאי המחזה עודד קוטלר נשא את 'נאום הבהמות' מעורר המחלוקת, והשרה רגב טוענת שתפקיד האמנים לספק לחם ושעשועים ולא לנקוט עמדה פוליטית וחברתית. אתה חושש שבעוד כמה שנים העלאת מחזה כמו "אח יקר" בתיאטרון רפרטוארי בישראל תהיה בלתי אפשרית?

"קשה לי להאמין שזה יקרה. בעיני, הסערה הזו בעיקר פופוליסטית. השרה רגב לא תמנע העלאת מחזות. אם כבר, היא תנסה להשפיע על טעם הקהל באמצעות הפניית תקציבים לתחומים שיהיו קרובים יותר לליבה ולמשנתה. בסופו של דבר, 'אח יקר' נכתב באהבה גדולה הן למדינה והן לצה"ל. אני עצמי קצין לשעבר בשריון. המסר של המחזה הוא בעד בדיקה פנימית והסקת מסקנות שיאפשרו למערכת להחלים ולהפוך צודקת ומוסרית יותר. להעניק אלפי צל"שים בניסיון לטשטש עובדות קשות, זה לא מה שיציל אותנו במערכה הבאה".

אתה חי כבר שנים רבות בארצות הברית. עד כמה זה תרם לתוצאה הסופית, לכתוב מחזה כל כך ישראלי מעמדה אישית של מהגר?

"אני בטוח שזה שינה משהו. אולי דווקא הריחוק הפיזי איפשר לראות תמונה גדולה שקשה יותר לקלוט כאשר חיים בארץ. בסופו של דבר, לא החלטתי אף פעם להגר לארצות הברית. נסעתי לפני 12 שנים עם בן זוגי לתקופה לא מוגדרת, ומאז זה התארך והתארך.

"בלוס אנג'לס אני עוסק בעיקר בלימוד והעברת סדנאות משחק, ובימים אלה אני גם מפתח גרסה אנגלית למחזה 'גשם שוטף' שיש בו עניין גדול. מחזות קודמים שלי זכו להעלאות מחודשות בישראל, כמו 'אחרון ימיה' ו'מייק', שהיה הצלחה אדירה גם בצרפת. יש כרגע מגעים מתקדמים על הופעות של המחזמר 'מיקה שלי' בארצות הברית. תעסוקה לא חסרה לי".

הפיכת סיפור השכול של משפחתך למחזה הקלה במשהו על הכאב היומיומי?

"תמיד יהיה כאב. אי אפשר אחרת. את המחזה כתבתי תוך כדי בכי. בפאנלים לקהל אחרי הצגות, בהם נכחתי, הייתי מדבר שני משפטים ומתחיל לדמוע. אבל כן, משהו השתחרר. אני יודע שעשיתי מה שהייתי מחויב לעשות".

צפו ברב שיח שהתקיים בתיאטרון הקאמרי בעקבות המחזה "אח יקר" וההאשמות שהוא מטיח במערכת הצבאית בישראל:

 

{C}

רב שיח בקאמרי


 

פרטים נוספים על המחזה, לוח ההצגות והזמנת כרטיסים

לעוד כתבות של טל פרי

לכל הכתבות החדשות

 

 

הוסף תגובה חדשה