התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראלים באמריקה - חברה ופוליטיקה

עיר בתנועה 1: הנחות מוטעות
מאת: ניב קייקוב | פורסם: 25.02.2013 16:40
ניב קייקוב, מוזיקאי ישראלי שמתגורר בניו יורק, במדור חדש על החוויות שמחכות בכל פינה - מזווית קצת שונה. בטור הראשון: נסיעה קצרצרה בסאבוויי ותובנה חשובה

הרכבת התחתית"מגיעים לתחנה והשניים מזנקים החוצה, גם אני יוצא אחריהם"

אני נוסע בסאבווי, נסיעה קצרה של תחנה אחת על רכבת 1 מקולומבוס ללינקולן סנטר. הקרון מלא אנשים, אני בקושי מוצא עמוד להיאחז בו מרוב צפיפות. שנייה לפני שהדלתות נסגרות, פורצים בסערה לתוך הקרון משתי דלתות שונות שני חבר׳ה אפרו-אמריקנים כבני 50, גבוהים מאוד, לבושים בחליפות שחורות זולות, חובשים כובעים וכפפות עור - ממש כאילו יצאו מאיזה סרט משנות ה-40. באופן די טבעי, מיד תייגתי אותם בראש כ"גנגסטרים מסוכנים" שעדיף לא להתעסק אתם.

הדלתות נסגרות, זה שלידי צועק לשני: "אתה רואה אותו? הוא שם?". השני עונה: "הוא לא פה!". זה שלידי מסנן בעצבים "פאק! אמרתי לך להחזיק אותו, אמרתי לך! אתה אף פעם לא מקשיב לי!". אנשים סביבי משפילים מבט לרצפה, חלקם עושים עצמם קוראים משהו, העיקר לא ליצור קשר עין. דממה בקרון. מגיעים לתחנה והשניים מזנקים החוצה, גם אני יוצא אחריהם.

אני מסתכל ימינה ורואה גבר כבן 40 יוצא מהקרון, מפוחד, מבוהל, קורא למישהו. אני מסתכל על ההליכה שלו, על הלבוש, משהו בהתנהגות שלו שונה מעט. אחרי רגע אני מבין שהוא סובל מפיגור. שני ה"גנגסטרים" רצים אליו, מחבקים אותו ולוחשים לו "אף פעם אל תתרחק מאיתנו, בסדר? אתה בסדר?". כן, החבר'ה שחשבתי שרוצים להרוג מישהו בסך הכל חיפשו את האח הקטן שלהם, שנעלם להם בהמון ונכנס לקרון אחר לבד. כך הם עומדים מחובקים וזו תמונה יפה. אני מוצא את עצמי מתרגש.

המראה הזה מלווה אותי בדרכי החוצה וגורם לי לחשוב על שני דברים: הראשון - נזכרתי בספר "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיס, שאני מאוד אוהב ובמיוחד את ההסכם בו מבקש הסופר "אל תניחו הנחות". כמה חזקה היא הנטייה שלנו להסתפק במבט אחד על בן אדם שאיננו מכירים, להמציא עליו בראש סיפורים, לפתח עלילה שלמה על חיים של אדם זר ועל פי רוב, לטעות בכך באופן מוחלט. לעיתים, אנו גם מפספסים בשל כך הזדמנות להכיר מישהו מיוחד, רק כיוון ש"נראה לי שהוא...".

מעבר לזה, לא יכולתי שלא לתהות - כמה פעמים מישהו הסתכל עליי והניח הנחות מוטעות לגביי? מבחינתי, היחידים שמשלמים את המחיר של הפעולה האוטומטית הזו הם אנחנו, כל אחד בדרכו הייחודית. אז בפעם הבאה, שנייה לפני שאני מדביק למישהו תווית על הגב, אנסה לנשום לרגע ואזכר בהסכם הזה, כי אין לי כוונה להפסיד רגעים יפים בחיים שלי. הדבר השני שהזכיר לי הסיפור בסאבווי – הוא את שלושת האחים המדהימים שלי. אני מאוד אוהב אותם ומאוד מתגעגע אליהם. למזלי, הקשר בינינו חזק ושום מרחק בעולם לא יכול לטשטש את העובדה הזאת. אם הם קוראים את הסיפור שלי עכשיו, אני רוצה לומר להם דבר אחד: אתה זה!

 

 

לאתר של ניב קייקוב

הלוח הפתוח נפתח לשירותכם: פרסמו מודעה בחינם!

כתבות נוספות באזור ניו יורק/ניו ג'רזי:

הזמן לצאת לשתות: שבוע הבירה של ניו יורק נפתח

6 מתוך 10 המסעדות הטובות בארה"ב - בניו יורק

מדוע הגיעו מחירי הנדל"ן בברוקלין לשיאים חדשים?

- חזרה לעמוד ניו יורק/ניו ג'רזי

וידאו: יוטיוב

צילום מסך: יוטיוב/DjHammersBVEStation

הוסף תגובה חדשה