התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראלים באמריקה - חברה ופוליטיקה

עיר בתנועה: בניו יורק התנהג... כמשוגע?
מאת: ניב קייקוב, מיוחד ל-ILUSA | פורסם: 13.03.2013 19:35
ניב קייקוב נתקל בלא מעט טיפוסים מעניינים במסעותיו בעיר ובעיקר בסאבוויי. איך נגמר הריב של האישה המבוגרת עם מסרגותיה? ומה ניתן להסיק מכך? הכל בטור המלא

הרכבת התחתיתחוויות מעניינות בכל קרון. ה-A

עליתי לסאבוויי בתחנה הראשונה של ה-A כך שהקרון היה פנוי לחלוטין. בחרתי את המקום האהוב עליי, ליד הדלת האמצעית, צמוד לדופן של המושב כך שגם יש לי תצפית על כל הקרון וגם אני יכול להשען ולהנות מהנסיעה.

מספר אנשים עלו לקרון בתחנות הבאות.

כידוע, ברכבת התחתית ממש לא נדיר להיתקל באנשים תימהונים, מוזרים, כאלה שמדברים לעצמם או רוקדים עם עצמם... בקיצור, כאלה שלא נראים ״נורמטיביים״ בעינינו, האנשים הנורמטיביים. אם יש דבר כזה בכלל.

לידי התיישבה אישה מבוגרת, סבתא כזאת חביבה. ברגע שהיא התמקמה במושב שלה, היא שלפה מהתיק סט מסרגות וכדור צמר דק בצבע כחול והתחילה לסרוג, לא לפני שהיא פונה למסרגות ויורה: ״תיזהרו ממני! כדאי מאוד שתצליחו היום!״.

די מהר יכולתי לראות שהיא נאבקת במיומנות ומתקשה לסרוג ברצף - אחרי כמה "עיניים" מוצלחות העסק היה מתפקשש לה והיא התקשתה להתקדם במלאכתה. ברגע שזה קרה היא התחילה להתרגז ולגעור במסרגות. בכל זאת, היא הזהירה אותן מראש. "לעזאזל אתכן!", צעקה בשלב מסוים. "אמרתי לכן להיזהר ממני!".

לא ברור מה אותה סבתא חביבה התכוונה לעשות למסרגות שלה בשלב הבא, אך בנקודה הזאת כבר לא הצלחתי להתאפק: "סלחי לי גבירתי, הכל בסדר?", שאלתי. היא ענתה שהמסרגות לא עושות את מה שהיא אומרת להם. שאלתי אותה אם היא כועסת עליהן הרבה. היא השיבה שכן, "כי הן לא מקשיבות לי".

ניסיתי לעזור: ״את חושבת שהן לא מצליחות כי הן מפחדות ממך? אולי בגלל שאת כועסת עליהן הרבה?" היא בהתה בי בעיניים תוהות ואמרה: ״לא יודעת, לא חשבתי על זה״. אמרתי לה שאני חושב שאולי כדאי לה לעצור לרגע אחד, לנשום עמוק ולפנות אליהן באהבה: "אמרי להן כמה חשוב לך להצליח והתכווני לזה! אחר כך תראי מה יקרה".

היא הסתכלה עליי לרגע קצר נוסף, הכניסה את המסרגות לתיק, סובבה את הראש והפסיקה לתקשר איתי.

שלוש דקות חלפו והנה היא שוב מוציאה את הציוד מהתיק, מסתכלת על המסרגות ואומרת להן בשיא הטבעיות: "אני מצטערת שצעקתי קודם, אני אוהבת אתכן. בואו נעשה סוודר". היא מתחילה לסרוג, מחייכת לעצמה ומדברת לכדור הצמר שנח על הברכיים שלה. בינתיים, הרכבת הגיעה לתחנה שלי וקמתי לרדת. שנייה לפני שאני יוצא האישה צועקת לעברי עם חיוך גדול: "היי אתה! תראה - הצלחתי!". אני מחייך אליה חזרה ויורד מהרכבת.

מסקנות מהנסיעה?

אני ממש אוהב את העיר הזאת ואת המגוון העצום של האנשים והשוני ביניהם. אני מאוד נהנה לדבר עם אנשים ולגלות אותם, זה באמת מרגש אותי. בלי טיפת ציניות. מה עוד? ובכן, קלישאתי ככל שזה יישמע, אני באמת מאמין בזה: רק אהבה מביאה אהבה!

לאתר של ניב קייקוב

ניב קייקוב

הלוח הפתוח נפתח לשירותכם: פרסמו מודעה בחינם!

טוריו הקודמים של ניב קייקוב:

חפץ חשוד? תלוי את מי שואלים

החיבוק של ניו יורק

הנחות מוטעות

- חזרה לעמוד ניו יורק/ניו ג'רזי

הוסף תגובה חדשה