התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראלים באמריקה - חברה ופוליטיקה

הבית לבן, המוניות שחורות והאווירה עוינת. מתי יוצאת הרכבת חזרה?
הטור הניו יורקי של חיים גרינפלד | פורסם: 25.10.2013 15:56
סיפורי ניו יורק: נסיעה כפויה לוושינגטון די.סי התבררה כחוויה מפוקפקת למדי. חיים גרינפלד העביר יום ארוך מדי בעיר הבירה ושרד כדי לספר

הבית הלבן בבירה וושינגטון

התעורר צורך דחוף ביותר לנסוע לוושינגטון די.סי. קראתי פעם בפורום רבנים בראשות הרב יעקב אריאל שאסור ליהודים לצאת מהארץ למעט מקרים של שהות זמנית תחומה בזמן, במסגרת שליחות או פעילות עסקית. אני בניו יורק. האם הוראת הרב תופסת לגביי כל עוד ניו יורק היא הארץ המובטחת בעיניי? לא התעמקתי. נסענו לבירה לפגישת התייעצות עם פרופסור מפורסם, רוג'ר פקר, בבית החולים לילדים בעיר.

החלטנו על רכבת. למרות שמדובר בטיסה קצרה במיוחד, הטרחה שבהגעה לשדה התעופה וביצוע כל סידורי הטיסה מבטלת את יתרון קפיצת הדרך.

שעת בוקר מוקדמת בפן סטיישן, תחנת הרכבת הגדולה שבשדרה השביעית, מתחת למדיסון סקוור גארדן. אלפי אנשים מתרוצצים במסדרונות התת קרקעיים בבלאגן מסודר להפליא, שיכול היה להיות מרתק ויפה לעין אלמלא מיהרנו לרכבת בדרכנו למשימה לא קלה. הרכבות מדייקות באורח בלתי ישראלי מובהק, ועלות הנסיעה פחות מ-100 דולרים. מצאנו את עצמנו שוקעים במושבי הקרון המרווחים והנוחים, לנסיעה שקטה ונעימה שאורכת פחות משלוש שעות וחצי.

הגענו לתחנת הרכבת המפורסמת של וושינגטון, Union Station. התחנה מהווה אתר תיירות בפני עצמו. התרשמנו מהארכיטקטורה הייחודית של המקום וערכנו סיור חפוז בין החנויות והמסעדות הרבות שבתחנה. למדנו שמהיוניון סטיישן יוצאים הסיורים המאורגנים, המציעים טעימה מהאתרים השונים בוושינגטון, אך לצערנו לא הייתה לנו שהות לכך ורצינו, קודם כל, לבצע את  המשימה החשובה שלשמה הגענו לעיר. השתמשתי לראשונה בחיי באחד מעשרות הלוקרים המוצבים בתחנה ויצאנו לחפש מונית בדרכנו לבית החולים.

מונית שחורה נעצרה. "זה כנראה צבע המוניות כאן" – חשבתי, כבר מתגעגע לניו יורק – ונכנסנו למושב האחורי, משוחחים בעברית.

"סע בבקשה לבית החולים לילדים בשדרת מישיגן" – הנהג לא הגיב והחל בנסיעה.

"אין לו תג זיהוי" – לחשה לי.

"זה בסדר" – עניתי.

הוא הביט כל העת במראה. הסתכל עלינו, פרצופו סמוק וזועם.

"אפשר לראות את תג הזיהוי?"

הנהג הסתובב לאחור, בידו התג ("שם הנהג: מוחמד אזברגה") וצעק: "צאו מיד מהמונית שלי!"

"מדוע?"

"עופו מהמונית שלי!"

עלינו על מונית אחרת. הטראומה הקטנה נשכחה כשהגענו לבית החולים. נפגשנו עם פרופ' פקר, שילמנו סכום לא גבוה על ההתייעצות ופנינו ליציאה. חיכינו דקות ארוכות, אף מונית לא עברה. המשכנו להמתין. אין מונית. הגיע אוטובוס. שאלנו אם הוא מגיע ליוניון סטיישן ולמרות שתשובת הנהג הייתה מעורפלת משהו, עלינו מחוסר ברירה.

וושינגטון מחולקת ל 4 רובעים. בשלושה מהם מדובר באחת הערים הכי מסוכנות בארה"ב, עם פשיעה, סמים והרבה עוני. האוטובוס עבר בכולם. לא דילג על שום רובע, לא פסח על אף תחנה. לא ידענו שכל התיירות בעיר מתרכזת ברובע NW (צפון מערב) ושכל עוד לא סוטים ממנו - אין ממה לחשוש,כשמלבד כמות מטורפת של הומלסים לא מרגישים שם סכנה מיוחדת

מעולם לא חווינו, עד אז ומאז, נסיעת סיוט שכזאת. גם לא משהו שדומה לכך. היינו הלבנים היחידים (תרתי משמע) באוטובוס המלא. הרגשנו (באדיבות הנוסעים שהעניקו לנו את ההרגשה הזו) כיצורים מכוכב אחר. מבטי לעג נשלחו לעברנו כל העת, הושמעו הערות גזעניות והובעה תרעומת על עצם תעוזתנו בנסיעה באוטובוס הזה. ניסינו לשאול שאלה באשר ליעדו של האוטובוס ונתקלנו בהתעלמות גורפת.

התחנה הסופית הייתה יוניון סטיישן. נחלצנו מהאוטובוס, הצבע חזר אט-אט לפנים. נרגענו.

היות ושהינו בבירת ארה"ב, החלטנו לסייר בה מעט ולצפות בחלק מן האתרים החשובים והמפורסמים בעולם. הרבה חשק לא היה, אנחנו הרי פה בקטע רפואי, אבל אם כבר הגענו - נטייל קצת.

צוותי טלוויזיה רבים פזורים סביב גבעת הקפיטול. הבניין מרשים בגודלו, דגל הפסים והכוכבים מתנופף בגאון. האימפריה וסמלה במיטבם. שמנו פעמינו לשדרת פנסילבניה מספר 1600. הבית הלבן. ראינו מרחוק. צילמנו. היינו. 

לגעת בחלל במוזיאון המרתק של התעופה והחלל בוושינגטוןלגעת בחלל במוזיאון המרתק של התעופה והחלל בוושינגטון

חזרנו ל"מול". נכנסנו למוזיאון המרתק של התעופה והחלל. נגעתי במו אצבעי באבן הקטנה שהביא ניל ארמסטרונג מהירח וצפינו ברכב החלל המעניין שנחת על הירח וסייר בו. המטוסים והחלליות לא היו כוס התה שלנו.

עזבנו וחזרנו לתחנת הרכבת. הלוקר שלי עמד במשימה והוכיח את עצמו. אנחנו רוצים רכבת. אנחנו רוצים לניו יורק.

חיים גרינפלד

חיים גרינפלד גדל על ברכי החינוך הדתי-לאומי. בוגר ישיבה תיכונית ושירות צבאי בנח"ל המוצנח, תקופות שהטביעו בו חותם הניתן לזיהוי ברור בכתיבתו. לצד עיסוקו בעבר כעיתונאי בעיתון יומי, הוא עובד ב-30 השנים האחרונות במוסד בנקאי גדול.

בשנת 2011 פירסם את ספרו הראשון בעברית ובאנגלית – חיים בכיוון אחד/Life On A One Way Lane.

צרו קשר עם חיים גרינפלד

טורים קודמים של חיים גרינפלד:

היזהרו מחיקויים... היא תוססת וצבעונית, מהווה פנינה תיירותית ומציעה חוויה אינטנסיבית במיוחד. ביקור בצ'יינהטאון הוא בגדר חובה. חיים גרינפלד מסביר מדוע


מורשתו של רוקפלר... גורדי השחקים, הרחבה המפורסמת עם דגלי כל האומות וכן – אפילו המתחם המסחרי העצום, כל אלה הופכים את רוקפלר סנטר ליעד חובה בעיר. חיים גרינפלד יצא לסיבוב

שופינג? בניו יורק זו מצווה
... בילי ג'ואל לא רצה לבזבז זמן אבל לא כיוון לתחביב היקר הזה. כל יתר האנשים על הפלנטה, כך נדמה, דווקא חולמים על קניות בעיר. חיים גרינפלד לא מתחבר
 

חיים גרינפלד במכתב גלוי ליאיר לפיד: "רד מאיתנו חביבי"

עוד טורים, כתבות וידיעות במוסף ניו יורק/ניו ג'רזי

צילומים: חיים גרינפלד

הוסף תגובה חדשה