התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ישראלים באמריקה - חברה ופוליטיקה

לפני שהאנטישמיות תנצח...
מאת: פיני שושניק | פורסם: 18.09.2014 04:00
פיני שושניק, פעיל וחוקר חברתי, ממייסדי "מועדון הישראלים" בלוס אנג'לס וחבר בארגון הקהילה הישראלית-אמריקנית IAC, מציע תכנית פעולה לקהילה הישראלית בארה"ב

הפגנה פרו-ישראלית בארה"ב

פיני שושניק

 

 

 

מחבר המאמר פיני שושניק

העולם כמרקחה. כולם נגד כולם. בעיקר במזרח התיכון.

ידידי האתמול הפכו לאויבים ומדינות עוינות זו לזו חוברות בעל כורחן ויוצרות קואליציות משונות.

דבר אחד נשאר יציב: האנטישמיות.

תוצאות של סקר אנטישמיות גלובלי שערכה "הליגה נגד השמצה" (ADL), נכון לפברואר 2014 - מצא, כי 9% מהאמריקאים מחזיקים בדעות אנטישמיות, 14% מהקנדים, 24% מאזרחי מערב אירופה, ו-34% מאזרחי מזרח אירופה.

זה המצב ב-2014 וזה מה שניתן וצריך לעשות כקהילה ישראלית בארצות הברית וכבודדים החיים באמריקה:

 

להסתכל על אירופה

ב-10 השנים האחרונות - ובמיוחד מאז מבצע "צוק איתן", נראתה עלייה מדאיגה בשיעור התקיפות נגד יהודים באירופה, בעיקר בצרפת ובמדינות בהן ריכוזים גדולים של מוסלמים. יהודים באירופה מותקפים פיזית בכל הזדמנות.

רפיון השלטונות במלחמה בגילויי האנטישמיות והגנה על חיים יהודיים נורמליים עבר את נקודת האל-חזור ויהודים רבים עוזבים. במערב אירופה חיים כמיליון יהודים, ומי שלא יעזוב עכשיו בתנאים סבירים יאלץ לעזוב אחר כך בתנאי לחץ קשים יותר. מי שחושב שאפשר להירגע ולהחזיר את הגלגל אחורה - שיקום.

נוצר קשר אינטרסנטי: המוסלמים המהגרים בהמוניהם ליבשת מצביעים למפלגות השמאל הליברליות ומבטיחים את המשך שלטונם של אלה בתמורה להמשך המדיניות הקיימת של הגירה ליברלית.

בעוד שהאירופאים קיצצו בלאומיות שלהם וייסדו את "האיחוד האירופאי" הרב תרבותי, האיסלאם באירופה הפך כבר לסוג של לאום, כמו מדינה בתוך מדינה. ו"הפרו-פלסטיניות" היא הדבק האידאולוגי שמאחד בין מוסלמים בארצות השונות והופך אותם לכוח גדול ובעל נוכחות רחוב חזקה.

אלא שמידת הרחמים שהם מפגינים כלפי הפלסטינים לפתע נעלמת כשאחיהם נטבחים באלפיהם על ידי מוסלמים אחרים בסוריה ועיראק. למה? אם יפגינו נגד הסונים או השיעים הם יפלגו את עצמם. אם יפגינו בעד דאעש או אסד, יפלגו את עצמם. דבר אחד מאחד אותם: הדגל הפלסטיני הפך אצלם לדגל התסכול המתפרץ, היום נגד ישראל ובמהרה יפנו נגד הממשלות באירופה ויציגו תביעות. בטחונם העצמי גובר ואיתו הרצון לשלוט ולשנות את החברה האירופאית לכזו שאותה עזבו במדינות מוצאם.

 

אמריקה: המרחק בין ויכוח אידאולוגי לגיטימי לאלימות התכווץ

עד לאחרונה הייתה האנטישמיות בארה"ב סמויה ובעלת אופי מקומי. המיקרים הקיצוניים עד כדי רצח טופלו לרוב בהצלחה כפשעי שנאה.

לפני מבצע "צוק איתן" התפרסמו מקרים אנטישמיים כמו ההפרעה לנאומו של שגריר ישראל באוניברסיטת אירווין שבדרום קליפורניה בקריאות "אתה שותף לרצח עם", או מאמרה של הכתבת הלן תומס שלדבריה על היהודים לעזוב את מדינת ישראל ולשוב "לביתם" בגרמניה ובפולין.

מאז מבצע "צוק איתן" חלה עלייה דרמטית בכמות האירועים וההפגנות בארה"ב. למשל, רצח הרב במיאמי ביץ' שבפלורידה... הבדרן היהודי-אמריקני אלון גולד ומשפחתו הותקפו ברחוב בלוס אנג'לס באיחולי מוות לילדיו... בניו יורק ניצפו מכוניות המניפות את דגלי פלסטין ומקרים רבים נוספים.

נראה שהמרחק בין ויכוח אידאולוגי לגיטימי לאלימות התכווץ וזה מחייב מחשבה והערכות לעתיד.

 

האוניברסיטאות: שטיפת מוח חד-צדדית

משימתם של הסטודנטים היהודים-ציוניים קשה עכשיו מתמיד באוניברסיטאות האמריקאיות, מקום שמנהיגי העתיד של ארה"ב לומדים בו כעת. הגל העכור של שקר ודיס-אינפורמציה בנושא ישראל נתמך ע"י רוב המרצים במדעי החברה שהם אנטי ישראלים. הדיון הבוטה נגדנו הוא חלק מהחומר הנלמד ומוגן כחופש הדיבור. המרצים שולחים סטודנטים שלהם להרצאות אורח בנושאים אנטי-ישראלים תמורת קרדיט, אך לא יתנו קרדיט אם יתארח מרצה פרו ישראלי כמו דניס פרגר; וזה חוקי!

סטודנטים בני מיעוטים מאסיה כמו גם אפרו-אמריקאים מצטרפים לפלסטינים מתוך הזדהות עם 'החלשים' גם בלי שחקרו את מהות הסכסוך לעומק. סטודנטים יהודים רבים שומרים על פרופיל נמוך ולא משתתפים בפעילות מחשש לפגיעה בהתקדמותם האקדמית. הפלסטינים מנסים ולפעמים מצליחים להעביר החלטות במועצת הסטודנטים הקוראות להצטרף לחרם (BDS) על סחר עם ישראל וביקורי סטודנטים בישראל.

בקיצור, ציבור הסטודנטים האמריקאי נחשף לשטיפת מוח חד-צדדית והסכסוך המזרח תיכוני הפך ללא פרופורציה לנושא דיון מרכזי בקמפוסים.

 

יחסי הדתות: המאבק יהיה אלים

השינוי הדמוגרפי שבא עם גל המהגרים המוסלמי לאירופה משפיע גם על מדיניות ממשלות בעלות רוב נוצרי. כרגע המגמה היא אנטי-ישראלית יותר מאשר אנטי-יהודית, אך הגנה החלטית על חיי קהילה יהודיים כבר לא מובטחת.

מבצע "צוק איתן" הוציא את ההמונים המשולהבים לרחובות אירופה וניכר טשטוש בין מחאה נגד ישראל ושנאת יהודים לשמה. יש גם 'יתרון' למהירות ולעוצמה של הגל העכור הזה, והיא תשומת הלב העולמית לעובדה שהאנטישמיות שוב מרימה ראש.

בעולם יש 1.6 מיליארד מוסלמים וחלק ניכר מהם גדל על שנאת יהודים וישראלים. תקנון החמאס אומר: "תהרוג כל יהודי שאתה רואה". האיבה של המוסלמים כלפי היהודים מעוגנת בשורשי דתם וכמאמינים אדוקים הם לא רוצים לוותר עליה.

באמריקה יהודים ונוצרים מסתדרים מצוין תחת מטריית החוקה. המושג "Judeo-Christian Values" מבטא היטב מציאות זו. בעבר הסתדרנו היטב גם עם המוסלמים.

אבל הקנאים המוסלמים הפכו את שתי הדתות האחרות לאוייבים וכופרים. מנהיגי הדת לא יוצאים במפורש נגד הפנאטים וחלקם מוסיפים להסתה במסגדים.

בגלל עובדה זו אין לצפות לשקט, אלא ההיפך: מתקרב היום שבו העולם הנוצרי והמוסלמי יכנסו למאבק אלים, ובתוך כך העולם המערבי יצטרך לוותר על אחד מעקרונותיו הדמוקרטיים של פתיחות וקבלת מהגרים כחלק מההגנה על אורחות חייו.

מלחמת התרבויות תוקדם אם תתרחשנה התקפות טרור בארה"ב או אירופה נוסח 9/11.

האם זה באמת יקרה? זו לא שאלה של האם, אלא מתי.

 

תעשיית השקר ואתגרי ההסברה הישראלית

האמת, השקר והגוזמה מככבים באינפורמציה הפלסטינית בעירבוביה, כדי לנצל את החמלה במערב לצרכיהם.

לדוגמא, במבצע "צוק איתן" הפלסטינים ירו מתוך בתי ספר ומסגדים בידיעה שישראל תגיב, אזרחיהם יפגעו והעולם יגרום לישראל 'התוקפנית' להפסיק. דוגמא נוספת, בתחילת "צוק איתן" פירסמו הפלסטינים תמונה של אמא וילדים שנהרגו ע"י ישראל. עיתונאים מצאו את אותה תמונה ממלחמת האזרחים בסוריה בחודש קודם.

הבעיה היא שנזק תדמיתי שנגרם מריגוש שלילי בטלוויזיה יכול להרחיק לכת, לעצב דעות פוליטיות ולגרום לחרם. הרגש גובר על ההגיון והזכרון שנחרט מזיק לישראל בטווח הארוך.

אפשר להסתכן ולומר, שדיווח שיקרי בטלוויזיה מסוגל להשפיע גם על ראשי מדינות הממהרים להוקיע את ישראל במקום לחקור את האמת. ברזיל החזירה את שגרירה בישראל להתייעצויות בטענה שישראל עשתה "שימוש בלתי מידתי בכוח בעזה"; מדינות דרום אמריקאיות נוספות הלכו בעקבותיה. השאלה, האם ההסברה הישראלית והקונסוליות עשו צעדים פרו-אקטיביים כדי להסביר ולמנוע את המהלך?

לפלסטינים ותומכיהם אין בעיה לשקר בראיונות טלוויזיה ולהביא עובדות מופרכות. ממה זה נובע? בדת המוסלמית ישנו מושג שנקרא "תאק'ייה" (Taqiyya). מדובר בהיתר למאמין המוסלמי לשקר ולהונות את הלא מאמינים כדי להגן על עצמו ולהחליש את ההגנות של אוייביו. למשל, מוסלמים תמיד טוענים בפני זרים שאיסלאם היא דת שוחרת שלום וכי האיסלאם מכבד את הדתות האחרות; הם ממציאים משמעויות נחמדות ולא אלימות לעיקרון הג'יהאד וכו'.

התאק'ייה מתבטאת גם  בגרסאות שונות של התעמולה הערבית בשפה הערבית ובשפה האנגלית. ברשת יש חומר על "התאק'ייה", למשל סרטון בן תשע דקות ביו-טיוב בשם "Taqiyya – Lying for Islam" מומלץ; ולמעונינים לעיין בתקציר עמדות דת האיסלאם.

 

תכנית פעולה

מה עלינו לעשות כקהילה ישראלית בארה"ב וכבודדים? האם אחרי "צוק איתן" חוזרים לשיגרה כאילו כלום לא קרה, בעוד ריח האנטישמיות נותר באוויר?!

מי שהיום עוצם את עיניו, יצטרך מחר להתמודד עם בעיה גדולה יותר. התאחדנו לזמן קצר כשהיה ברור שאין ברירה וכולנו בסכנה.

יש להכיר בכך שאנו בנקודת ציון ולהתכונן לבאות:

1. הצעתי הראשונה היא פגישת "שולחן עגול" של מוחות אנליטיים בעולם היהודי (דניס פרגר, פרופ' דרשוביץ, דיוויד סויסה וכו) יחד עם גופים מנהיגותיים וביצועיים בקהילתנו (מארגון הקהילה הישראלית-אמריקנית IAC ועד הפדרציה היהודית).

המטרות:

(א) הפקת לקחים ממה שקורה באירופה ואיך למנוע זאת באמריקה?

(ב) איך להבטיח את חופש הדת למיעוטים דתיים תוך מניעת ניצול הדמוקרטיה להסתה נגד ערכי החברה המארחת?

(ג) חופש הדיבור מול הסתה - האם לחופש הדיבור יש גבול?

השאלות מאתגרות ונוגעות בתפר שבין שמירה על חופש אזרחי ודתי והגנה מפני אלה המנסים לנצל זאת לשינוי החברה שהעניקה להם את החופש. כדאי שההמלצות יבואו דווקא מהעולם היהודי. הדיון על הנאמנות הכפולה של מהגרים הוא בלתי נמנע וכדאי שנוביל את הדיון בצורה שאנו, כיהודים, לא ניפגע.

2. יצירת קשר פורמלי וקבוע עם העולם הנוצרי במיוחד במציאות הנוכחית כשהעולם היהודי והנוצרי תחת מתקפה. יש לנסות ולשנות את החלטת הכנסייה הפרסביטריאנית על הצטרפותם לחרם (BDS) על ישראל (יוני 2014). צריך ליזום פגישות עם כנסיות גדולות ולעדכנם באופן שוטף.

3. ייסוד סדנאות לכל הגילאים על התמודדות עם גילויי אנטישמיות בבתי הספר ובמקומות העבודה ואיך להגיב לפרובוקציות.

4. מוצרי ישראל מוחרמים בעולם, מחובתנו לעזור. יש ליזום מבצעי "היום קונים מוצרים ישראליים".

5. יצירת תגובה "בזמן אמת" לפרובוקציות כדוגמת חסימת נמל אוקלנד שבצפון קליפורניה ע"י פרו-פלסטינים בהגיע אניית "צים". את ההפגנה ראו עשרות מיליונים בטלוויזיה, בערוצים המקומיים והארציים, ולא היתה שום הפגנת נגד ישראלית. כך חודרת לתודעת הציבור עמדה חד צדדית נגדנו. בכל הפגנה, חייבים להפגין כנגד ולהתראיין, גם עם מספר משתתפים מועט.

6. קריאה לממשלת ישראל לשפר את ההסברה באמריקה כפי שמבינים אותה בארצות הברית. עדיף שתחת שר ההסברה יעבוד גוף הפועל מכאן, כדוגמת Stand with us, שהוא גוף מקצועי שלא מתחלף עם גמר הקדנציה של השר וחילוף ממשלות.

7. כבודדים, עלינו להסביר ולחנך את כל מי שאנו פוגשים על האמת בסכסוך המזרח תיכוני, להיות גאים במי שאנחנו ולדווח ולהתריע על אנטישמיות אם נתקלים בה. הדחקה והתעלמות היא בחירה לא נכונה.

פיני שושניק ישמח לקבל תגובות למאמרו ולהצעותיו. כיתבו אל: [email protected]

בקרו באתר החדש באנגלית IsraelUSA.net

צילום מסך: ‪RT / יו טיוב

הוסף תגובה חדשה