התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

יהדות עכשיו

פרשת השבוע: המסע הקשה אל החופש
מאת: הרב משה גרילק, מיוחד ל-ILUSA | פורסם: 25.01.2013 19:46
פרשת "בשלח" היא ראי לעמנוּ: אנו מסוגלים להעפיל אל רגעי שגב המרוממים את הרוח, ומיד לגלוש במדרון הנרגנות הקטנונית אל תלונות, חוסר האמונה וחוסר סבלנות

קריעת ים סוףקריעת ים סוף, איור מ-1907 (ויקיפדיה)

 

בני ישראל החלו במסע הגדול אל החופש.

והנה, כבר בתחילתו שלח העם מבטים רבים אחורה.

מבטים של נוסטלגיה לעבר ארץ השעבוד שננטשה.

זהו עם המסוגל להעפיל אל רגעי שגב המרוממים את הרוח. ובחלוף סערת ההתרגשות לגלוש מיד במדרון הנרגנות הקטנונית אל תלונות בטון זועף, אל חוסר אמונה ואל חוסר סבלנות.

תלונה על חסרונם של מי שתייה, טרוניות בעטיו של לחם שאינו בנמצא וגם תאווה לארוחת צהריים בשרית לא נשכחה בהמולת הטענות והמענות.

מצרים, זו האכזרית והמשעבדת, הפכה פתאום לארץ האהובה, ארץ שהלוואי שהיינו נשארים בה. ארץ שבעזרת מנגנון הזכרון הסלקטיבי נשכחו צרותיה, גזרותיה וייסוריה. וכמזכרת נעימה נותרה בתודעה הקיבוצית רק תמונת: "בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם" (ט"ז, ג').

פרשה זו מתארת גם את המענה האלוקי לתלונותיו המגוונות של העם. היא מספרת על מים שיצאו מן הסלע, על לחם שירד מן השמים ועל בשר שלווים שהוגש יום יום על מגש המדבר.

אך המתלוננים לא היו אסירי תודה למראה שירותים יוצאי דופן אלו. הסיבה לכך טמונה בבדיקה המתמדת שערכו לאלוקים. הם רצו לברר אם "יש ה' בקרבנו אם אין" (י"ז, ז'). כלום אפשר לבטוח בו? האמנם כדאי לחסות בצל כנפיו?

 

אופיה המורכב של נפש האדם

הדברים לא נכתבו כדי שנדון ונחרוץ את משפטו של דור גדול זה, שזכה לגאולה ולמעמד הר סיני. הפקת הלקחים המתבקשים בעבורנו, היא מטרת הניתוח.

הפסוק הפותח של הפרשה כבר חושף חלק מהבעיה: "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים... כי אמר... בראותם מלחמה ושבו מצרימה" (שם י"ג, י"ז).

הפחד מפני המלחמה הוא פחד טבעי ולגיטימי. גם עמים שוחרי שלום נאלצו פעמים רבות להגן באומץ ובחירוף נפש על עצמאותם. הנכונות להקרבה ולמאבק למען החירות - אות היא לחיוניותו של עם ולרצונו בחיים.

לעומת זאת, רפיון הרוח, הכניעה והבריחה מהמערכה הם סימניו הברורים של המוות הלאומי. כיצד יתכן איפוא, שזה היה מצבו הנפשי של העם בתחילת דרכו, כשהוא מביע נכונות לשוב מצריימה אל חיק הנוגשים, ובלבד שלא להתייצב מול אוייב?

כיצד יתכן שעם, שהיה עד לאחד המאורעות המסעירים ביותר בהיסטוריה - ליציאת מצרים, לא היה מוכן להגן על הישגי מאורע זה? הן רק ימים ספורים קודם לכן הוכיחה לו מכת בכורות את עוצמתו האין סופית של האלוקים. הכיצד הוא אינו מאמין שבכוח האלוקים לעמוד לימינו גם במלחמות בדרך לכנען?

התשובה טמונה באופיה המורכב של נפש האדם:

יוצאי מצרים לא הצליחו למחוק מעל לוח לבם עד תום את רישומה של העבדות. אמנם הם זכו להתעוררות גדולה, מרשימה ונסית, אך היא היתה בת חלוף. היא התסיסה את רוחם, שיכנעה את הגיונם ואף ריגשה אותם. אולם לא די היה בעוצמתה כדי לחדור אל הרבדים העמוקים של נפשם ולשנותה.

 

חלומות הפקר של עבדים

דורות גדל העברי במשטר של עבדות, והעבדות הוטבעה במהותו. לא ניתן לעוקרה בהלם מאורעות חד פעמי. ההתנתקות ממנה תבוא בתהליך חינוכי ארוך, איטי ושיטתי.

זו הסיבה לסתירות בהתנהגותם. היטלטלות בין אמונה באלוקים לבין הפחד מפני בני אדם. מבוכה בין השאיפה לחיי טוהר רוחניים לבין חלומות הפקר של עבדים, טרוניות קטנוניות וגעגועים לארץ המוצא שבה נולדו.

נפש דור יוצאי מצרים לא זכתה לגאולה שלמה. ניצוץ עבדות תמידי היה חבוי בלבם. על כן חייב היה דור זה לסיים את חייו במדבר. למען יקום דור אחר, דור שרוחו נכונה עם אלוקים ונפשו נקיה מעבדות. דור שיעלה באומץ לב לכבוש את ארץ כנען.

שבת שלום
מיהדות ינו

מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופישרה". הרב גרילק כתב במשך שנים רבות את פירושי פרשות השבוע לעיתון "מעריב".

לעמוד הראשי

 

השבוע בקולנוע (טריילרים מתורגמים):

שווארצנגר הזועם ב-The Last Stand;

הגנגסטר היהודי של אל.איי ב-Gangster Squad;

מאט דיימון חוזר לילדות ב-Promised Land

 

סיפורי ניו יורק: קניידלעך במנדי'ס, פרידה מסיינפלד ופיק-אפ יהודי - מאת: חיים גרינפלד

 

רוחניות: מה באמת הכי חסר לנו בחיים?

 

הוסף תגובה חדשה