התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

סגנון חיים - הורות

ה'פוסט' שמסעיר את אמריקה: "אני אמא של אדם לאנזה"
שרות ILUSA | פורסם: 19.12.2012 01:00
"אני חיה עם בן הסובל ממחלת נפש שלא יודעים לאבחן באופן מדוייק, ואני מודה שהוא מפחיד אותי מאוד. מזל שבינתיים אני עוד חזקה ממנו"

בנה של ליזה לונג"בני חולה בנפשו. אני אוהבת אותו, אבל הוא מפחיד אותי", כך פתחה ליזה לונג את ה-post בבלוג שלה ודבריה מכים גלים בכל היבשת.

ליסה לונגלונג (בתצלום מימין), עיתונאית מאיידהו, single mom ל-4 ילדים, מתוודה על התמודדתה המפחידה עם מחלת נפש שאיבחנה באחד מילדיה. הפוסט הבלתי שיגרתי עלה בלילה שאחרי הטבח בביה"ס בניוטאון, קונטיקט, ומתפשט מאז אתמול כאש בשדה קוצים.

התגובות נחלקות: מצד אחד, חמות ומזדהות - בעיר מהורים לילדים שסובלים ממחלות נפש; מצד שני, תגובות קשות וחריפות, המאשימות את לונג בחוסר רגישות ובהתנגות שאינה ראויה להורה.

להלן חלקים נבחרים מווידויה של ליזה לונג:

"שלושה ימים לפני שאדם לאנזה רצח את אמו וטבח בילדים הקטנים בבית הספר היסודי בניוטאון, בני בן ה-13 פספס את ההסעה ללימודים בגלל המכנסיים שלו.

הוא התעקש ללבוש מכנסיים כחולים כשבבית הספר שלו מרשים רק שחורים, והפרצוף שלו התמלא בזעם.

'אמרו לי שמותר. את כלבה טיפשה ואני יכול ללבוש כל מכנסיים שבא לי', הוא אמר.

אחר כך, באמצע הדרך, במכונית, הוא איים עליי שיקפוץ מהרכב הנוסע ויתאבד.

אמרתי לו, שאם ימשיך אקח אותו לבית החולים לחולי נפש; וכך עשיתי.

מייקל היה כבר בהתקף צרחות ומכות ואני חיבקתי אותו חזק כדי שלא יברח מהמכונית, וסימנתי לעובדים מחוץ לבית החולים שיזעיקו משטרה.

מזל שבינתיים אני עוד חזקה ממנו, וחוץ מכמה מכות כחולות, לא קרה לי כלום, אבל זה רק עניין של זמן עד שיחסי הכוחות ישתנו.

המשטרה הגיעה ולקחה אותו ממני. מילאתי את הניירת, בוכה ורועדת.

אני חיה עם בן הסובל ממחלת נפש שלא יודעים לאבחן באופן מדוייק, ואני מודה שהוא מפחיד אותי מאוד.

לפני שבוע הוא שלף סכין ואיים להרוג אותי, ואז את עצמו, זאת אחרי שביקשתי שיחזיר לספריה את הספרים שלו.

אחיו, בני 7 ו-9, עשו מיד מה שלימדתי אותם לעשות במצב כזה: רצו למכונית ונעלו את הדלת. הצלחתי לקחת לו את הסכין ואספתי את כל החפצים החדים שבסביבה. מאז הם בקופסה שתמיד נמצאת איתי.

כל הזמן הזה הוא המשיך לצרוח, לקלל אותי ולאיים עליי. הכל הסתיים כאשר 3 שוטרים ופרמדיק נאבקו עם בני וקשרו אותו לאלונקה. הם לקחו אותו באמבולנס לבית החולים.

רק שם מייקל נרגע.

כאמור, אנחנו עדיין לא יודעים מה יש למייקל. יש כל מיני השערות. לאחר אינספור פגישות עם מומחים ומינוני תרופות שונים, הוא על תרופות כאלה ואחרות כבר שנים - שום דבר לא עוזר לו.

הוא מחונן, ומצטיין במתימטיקה, ה-IQ שלו הוא הגבוה ביותר שהיה בבית הספר שבו הוא לומד, וכשהוא במצב רוח טוב הוא איש שיחה נהדר שישמח לדבר על איינשטיין וניוטון ועל המיתולוגיה היוונית...

רוב הזמן הוא במצב רוח טוב, חוץ מכשהוא לא. וכשהוא לא, כדאי לתפוס מחסה. בנוסף, בלתי אפשרי לצפות מה יעכיר לו את מצב הרוח.

אני חולקת את הסיפור שלי, כי אני אמא של אדם לנזה ושל כל הילדים שעשו מעשים כאלה בעבר. הילדים האלה והאמהות שלהם זקוקים לעזרה.

אני לא מאמינה שהבן שלי צריך להיות בכלא, אבל לפעמים אני כן מרגישה רצון שהרשויות יקחו אותו ממני. זה בני הגאון והמתוק, שאוהב את הארי פוטר ואת בעלי החיים, אבל בגלל חוסר הטיפול הנכון במקרים כמו שלו, הוא עלול למצוא את עצמו יום אחד מאחורי סורגים.

אני מסכימה שיש לעשות צעד רציני, אבל לא בעניין הנשק, אלא בעניין היחס לחולי הנפש והטיפול בהם. רק כך נוכל להחלים באמת, כאומה".

הנה 2 תגובות מאפיינות, שהושמעו היום בתגובה לווידוי הבלוגי:

* פרופסור איאן היקי, מנהל המכון לחקר המח בוושינגטון: "לונג - והורים רבים אחרים, חיים בסיטואציה בלתי אפשרית, ואני מבין את ההתמודדות שלה והחששות שעולים בה בעקבות הטבח בקונטיקט. חייבים לפתח יותר אמפתיה לילדים האלה וללמוד כיצד מייצרים להם תנאים טובים ולא מסוכנים. יש לזכור שלרוב בעלי מחלות נפש הם קורבנות. מקרים רבים כמו זה של אדם לאנזה קורים בנערים או גברים צעירים שלא קיבלו טיפול פסיכיאטרי מספק".

* שרה קנזיור, בלוגרית ידועה הכותבת לאמהות: "לונג מקדמת את בנה כרוצח ההמונים הבא של אמריקה... היא עושה לו עוול גדול. היא אכזרית אליו, ואפילו נראה שהיא מנסה להחזיר לו על הקשיים שהוא מעמיד בפניה... היא אמא לא טובה, ועליה להתבייש".

לונג הגיבה, שכל כוונתה היתה "לפתוח דיון רציני בנושא ילדים חולי נפש".

לקריאת הבלוג המלא (באנגלית)

עוד מאמרים חדשים על הורות - התחברו מכאן

צילום: thebluereview.org

הוסף תגובה חדשה