התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

סגנון חיים - הורות

גילי בן שלוש (בלדה לילד שיצא אל האור)
מאת: טלי ספיר-קסטלמן | פורסם: 12.11.2013 08:54
לאחר 18 שעות לידה יצא לי תינוק סיני... לילד עוד לא מלאו שבועיים וכבר ברור שמשהו כאן לא בסדר... בגיל 3 חודשים קבע הרופא: "הילד לא רואה!"...

גילי

 

 

הפעם אני חייבת שתדעו כמה מיוחד בשבילי הילד הזה - גילי שלי, שהיום חגג עם עשרות חברים יום הולדת 3.

לפני שלוש שנים בעצב ילדתי את גיל יעקב (גילי בשבילכם) לאחר הריון חרדתי ביותר.

כל שמחת ההריון שחוויתי בהריון הראשון עם מיקה המהממת, התחלפה בחרדה עצומה. בהריון שקדם להריון האחרון התבשרתי תחילה כי אני נושאת ברחמי תאומים, אך באולטרה-סאונד הסתבר כי לעובר אין דופק.


עצב גדול, אומללות עצומה תחושת עלבון ותחושה שגופי בגד בי.


איך יתכן שאני שנועדתי מיסודי משחר ילדותי לשאת הריון וללדת ילדים, איני מסוגלת למלא את המוטל עלי. הרחם שלי, שאמור היה להיות רחום וחנון, הפך לבוגד הנימצא בתוכי בתוך המפעל הזה שנקרא הגוף שלי.


וכך, בהריון עם גילי, בכל רגע שהרגשתי את העובר בועט בתוכי הודיתי לו ולבורא עולם על שאט אט חוזר לי 
האמון שהיה לי בגופי וחזרה לי חדוות החיים.


אחרי שהתרגלתי לרעיון שבקרוב אהיה אמא לתינוק חדש, התחלתי להתרגל לגופי שהלך ותפח  והגיע למימדי ענק. בכל זאת, יותר משנה הייתי בהריון מלבד שבועיים בין ההפלה לכניסתי מחדש להריון.

לאחר שאת מיקה ילדתי בניתוח קיסרי החלטתי להתנסות בחוויית לידה טיבעית התכוננתי, התארגנתי, ריכזתי סביבי צוות מלא באנרגיות טובות ויכולת לחיצה מוכחת והלכתי ללדת. לא לפני שהסתובבתי יומיים בבית עם צירים וישבתי על כדור הלידה , ספרתי דקות בין ציר לציר, אורך ציר תדירות וכל מה שידעתי מעצם היותי דולה.

ב-3 לפנות בוקר לאחר שעשיתי ג'קוזי הערתי את מאמי וקראתי לצוות הלוחצים. הייתי בטוחה שלאחר כל ההכנות 5 לחיצות טובות והילד בחוץ.

אומרים שרק נשים צדקניות זוכות ללדת בלי כאבים. מכיוון שידעתי שאני איני נימנית על אלו החלטתי לא לקחת סיכון ולהעזר באפידורל. כדולה ניסיתי את כוחי בשיטות טיבעיות קכמו נענוע האגן, קצת ימינה קצת שמאלה... ניסיתי ללכת בזמן הצירים... לשיר שירים... להיעזר במלאכים. 'הלוחצים' עשו לי מסאג'ים, הגניבו לי שוקולד ובעיקר עשו צחוקים בחדר.

גילי בן 3"אמא, תקראי לי גיל"

 

אחרי 18 שעות יצא לי תינוק סיני.

מרוב לחץ הלידה עיניו היו נפוחות ומלוכסנות.

והוא יצא בלי צוואר ועם סנטר לא כפול כי אם מרובע... שכבות שכבות של סנטר.

לאחר שחשבנו על השם אדם ואיזה שעתיים קראנו לגור האדם הקטן שנולד אדם, הגור הביט בי בעיניו המלוכסנות ואמר לי, בלי מילין: "אמא, תקראי לי גיל, אני מלא שמחה וזה השם שמתאים לי ביותר".

הבטתי בבעלי ואמרתי: "מאמי, אתה שומע?! אדם אומר שקוראים לו גיל".

בעלי הסתכל על מלוכסן העיניים הקטן והסכים עם השם ואף הוספנו לו את השם האמצעי יעקב על שם סבי ז"ל.

לאחר מספר ימים הבחנו שהסיני הקטן קצת פוזל, פזילת חן, לא משהו שמעורר חשד. אבל אני אמא, וסבתא (אמא שלי) שיודעת הכל אמרה ככה, בלי בושה: "הילד פוזל, צריך לקחת לרופא".


לילד עוד לא מלאו שבועיים וכבר ברור היה לי שמשהו כאן לא בסדר.

הלכתי לרופא, הסתכלו, בדקו ואמרו שהפזילה היא תוצאה של הלידה הארוכה והלחץ שגיל חווה בתעלת הלידה.
נרגענו במידת מה וליתר ביטחון התחלנו לטפח בילד חוש הומור.

כי בכל מקרה, כל גבר, איך לומר, לא מלך היופי ואפילו קצת פוזל אך עם חוש הומור - יש סיכוי טוב שבנות יפלו לרגליו.

בגיל חודשיים חזרתי לרופא, הפזילה מדאיגה אותי.

הרופא אמר שאין מה לדאוג, שכן כל זמן שקשת האף אינה מושלמת קיימת פזילה; קשה לתינוק למקד את הראייה.
אבל זה יסתדר מעצמו.


הילד לא מביט בי. אני מרגישה שהוא לא באמת רואה אותי. התחלתי לקרוא על עין עצלה, על הקשר בין העין מיקוד הראייה והמוח.


כאשר היה הילד בן 3 חודשים והלכתי לרופא, הוא הביט בילד ואמר לי: "אל תוציאי אותו אפילו מהעגלה, המקרה חמור ביותר! את חייבת מומחה. הילד שלך לא מסוגל להשתמש בעיניים האלו... ולמה רק עכשיו את באה, הילד לא רואה!" קבע הרופא.

התחלתי לבכות. מהרגע שהילד נולד אמרתי שהוא פוזל והמערכת הרפואית לא הסכימה איתי...

הבכי שלי לא עזר... צריך היה לפעול.

 גיליבהרדמה כללית עם 50% הצלחה

 

כמה ימים לאחר מכן מצאתי עצמי כבר על מטוס בדרך למומחה לפזילה בילדים ותינוקות בארץ.

מאז שהיה הנסיך גיל יעקב בן 3.5 חודשים הוא ממתין לניתוח. ניתוח שישנה את חייו ואת חיינו.

כבר בגיל 4 חודשים היו לו משקפיים ופאצ׳ים לעיניים וטיפות מיוחדות שבכל פעם שמנו בעין אחת על מנת לחייב את השנייה לעשות מאמץ ולראות את העולם.

בגיל שנה גילי שלי עבר ניתוח עיניים.

אפשר לומר ניתוח לא מסובך, אבל המחשבה ששואבים החוצה את גלגל העין וקושרים את השריר וכל זה בהרדמה כללית עם 50% הצלחה... לא מעודד.

גייסנו כוחות וגם את אלוהים, כי יש מיקרים שאין ברירה וחייבים להפריע לקדוש ברוך הוא ממלאכת הקודש.

קראנו תהילים, תמר בדש אירגנה ערב עם 50 נשים לקריאת תהלים והתארגנו בארץ וכאן לקריאת תהילים בזמן הניתוח. שרתי לו את ״שיר המעלות״ וביקשתי משומר ישראל שלא ינום ולא ישן כי הילד שלי, הנסיך שלי, כרגע בניתוח, בהרדמה כללי.

כל זה היסטוריה.


גילי שלי ילד רגיל ומקסים, יפה וחכם כמו המלך דוד, וגדול וחזק כמו גוליית.


הוא התגלה כעמיד ביותר תחת שרביט השליטה הקשוחה והמתעללת של מיקה אחותו הגדולה, ומסתבר שהוא לא שביר 
גם כשנדמה לפעמים שעוד רגע הוא ישבר.

היום הוא בן 3 ואני לא יכולה שלא לחשוב על הדרך שהוא עשה בחייו הקצרים מאז שיצרנו אותו באהבה.


לא מעט אנשים חשובים בחייו עוזרים ומעצבים את אישיותו המקסימה ומעצימים את מי שהוא היום ומי שהוא יהיה בעתיד.

רק שיהיה לי בריא ומאושר.


 

מרגש: הסבתא ילדה לבתה תאומות... סוזי קוזיסק בת ה-53 אמא ל-6 ילדים, ש-3 מהם הן גם נכדותיה, אומרת ש"זו השמחה הכי גדולה בעולם שיכולתי להביא את נכדיי לעולם, למרות הגיל המתקדם שלי"

אי אפשר להוריד את העיניים מהשדיים... מחקר אמריקני חדש חשף באמצעות חיישנים כי גם נשים, לא פחות מגברים, מסתכלות יותר על הגוף ופחות על הפרצוף. וחזה נשי גדול יזכה מכולם למבט הממושך ביותר

למה הילד שמן? כי ילדת אותו בניתוח קיסרי... סדרת מחקרים שמתקיימים בארה"ב מגלים את 'תופעות הלוואי' של הלידה הקיסרית. נוח אולי לאם, אבל הילדים יהיו שמנים יותר בהשוואה לנילודים רגילים

למדור הורות

למוסף סגנון חיים - בריאות, צרכנות, יחסים, רוחניות, הורות, על השולחן
 

לעמוד הראשי


עשו לנו like בעמוד הפייסבוק ותתעדכנו כל יום

 

הוסף תגובה חדשה