התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

סגנון חיים - רוחניות

בהמתנה ל"קץ העולם"... או לתחילת עולם חדש
מאת: ליענה ברוך | פורסם: 20.12.2012 00:05
ליענה ברוך לא ממש לא מופתעת ממעשה הטבח הנורא שקרה בבית הספר בניוטאון, קונטיקט. כולנו מרגישים "סוף העולם", אבל סוף של משהו הוא גם התחלה חדשה

התאריך המפחיד

אני לא ממש לא מופתעת ממעשה הטבח הנורא שקרה בבית הספר בניוטאון, קונטיקט.

אסונות כאלה מתרחשים כאשר לאנשים אין 'כלי' בקיבולת מתאימה לאנרגיות האדירות שמציפות את עולמנו כעת.

דצמבר 2012, ובפרט 21 בדצמבר 2012, נתפס על ידי רבים, ובהסתמך על תיאוריות שונות, כ"סוף העולם". חלקנו לוקחים את המושג "סוף" כפשוטו, וסוברים כי העולם יגיע לקיצו בעקבות אסון גדול כלשהו: תלי-תלים של תיאוריות פותחו במטרה לשער כיצד זה יקרה.

הפילוסופים או המודעים יותר מבינינו, מבינים שסוף של משהו הוא לרוב התחלה חדשה. גם אלה לא בדיוק בטוחים איך תתבטא ההתחלה הזאת, אך לרוב מקובלת הסברה, כי בתאריך זה כדור הארץ ותושביו יעברו שינוי פיזי או רוחני חיובי.

 

ה'שעון' של אלוהים

הזיהוי של דצמבר 2012 כ'סוף העולם' נובע, על פי רוב, משני מקורות עיקריים: לוח השנה של בני המאיה ו'אחרית הימים' של היהדות.

בני המאיה היו בקיאים באסטרונומיה, ולוח השנה שלהם, אשר הורכב מכמה לוחות ומחזורים, הנו בעל רמת דיוק גבוהה מכל לוח שנה אחר שקיים. על פי המאיה, ה-21 בדצמבר (או ה-23 בדצמבר 2012), יהיה תאריך ה"לידה מחדש", כאשר איננו יודעים בדיוק למה הכוונה. 

על פי היהדות, אנו נמצאים בשנת תשע"ג – 5773 לבריאת העולם (ואני לא הולכת להיכנס לוויכוח עם המדענים שבינינו לגבי קדמוניות העולם, אלא רק להזכיר שגם לפי היהדות, עולמנו זה הוא לא היחיד שנברא ע"י הקב"ה). ב'שעון' של אלוהים, יום אחד שלו משול ל-1,000 שנים של בני-אדם, ואנחנו בפתחו של האלף השביעי - יום שבת. למרות האיסור "לחשב את הקץ", אסכולות רבות מזהות את זמננו הנוכחי כ"עקבתא דמשיחא" (חבלי משיח, הקודמים לביאתו), או אם תרצו – ערב שבת, יום שישי הלחוץ והכאוטי, בהכנות לשבת.

האמונה בביאת המשיח היא מהותית ליהודי המאמין, ונקבעה ע"י הרמב"ם כאחד מ-י"ג העיקרים, שמי שאינו מאמין בהם יצא מכלל ישראל ואין לו חלק בעולם הבא. בספר 'נביאים' מתוארים ימות המשיח כימים שבהם ישתנה טבעו של העולם, והשינוי הוא חיובי. עם זאת, הימים שלפני ימות המשיח מתוארים בדרך כלל כימי פורענות וצרות קשות. על פי התיאורים במשנה, עיקר הקושי הינו רוחני-תרבותי, של מהפכה וזעזועים תרבותיים, ניהליזם וחומרנות גדולה.

האירועים הקשים שאנו חווים לאחרונה, ברמת הקוסמוס והמיקרו-קוסמוס, יכולים בהחלט להתאים לתיאורים. אסונות טבע בסדרי גודל עצומים מחד, והיטרפות ואיבוד צלם אנוש ביציאה למסעות הרג של עוברי אורח וילדים מאידך... אנו שומעים על כך באינטנסיביות-יתר, בפרק זמן קצר ומרוכז יותר. מה קורה פה?

פירמידת המאיה

סופו של עולם אחד וכניסה לעולם אחר

על פי ד"ר שלומית זהר, מחברת הספר "אור יומיומי", בימים אלה אנו נמצאים בעיצומו של תהליך שינוי של תודעה: מתודעת ראש לתודעת לב.

כל דבר שמתרחש במציאות החומרית שלנו הוא תוצאה של מצב התודעה שלנו, ולכן שינוי התודעה משמעו שינוי העולם. סופו של עולם אחד וכניסה לעולם אחר. את כל אחד המודעות החדשה תפגוש במקום בו הוא נמצא ותיכנס כמידת הפתיחות שלו לקבל, ולכן אנשים שונים יחוו את השינוי הזה באופן שונה".



אלו ימים מאוד אינטנסיביים ברמה האנרגטית. חישבו על כך כעל זרמים חשמלים, היורדים כל הזמן מן השמיים ומכוונים אותנו מחדש, ממש כמו מקלט רדיו, כדי שנוכל אחרי הכיוון החדש הזה להיות פתוחים יותר לשמוע מילים של אהבה ולחוות יותר אהבה בחיינו.

מאחר ואנו כבני אדם מתנהגים בעקשנות, ונאחזים מאוד בעבר, זה לא פשוט להזיז את הכפתורים ולכוון אותנו לדברים חדשים.

זו הסיבה שאנו חווים לא פעם התנגדות לדברים טובים: אנו שקועים מאוד באמונות שלנו ונאחזים במוכר; ולכן השינוי נחווה כקונפליקט... ייתכן ותרגישו בימים הקרובים עומס או עייפות, אל תיבהלו מכך. השתדלו לא לנהוג במצב כזה. הימים הצפופים והמעייפים ביותר יהיו שישי (12/21) עד ראשון, אז ד"ר זהר ממליצה להישאר בבית.

אני מתייחסת לשבועיים הנוכחיים כחג שבו אני רוצה לקדש את המרחב שלי, לבשל אוכל טעים ומזין ולהיות במצב של קבלה וחסד... להיות כמה שאפשר בהתכנסות ובהתבוננות פנימה, בהכלה, בהכרת תודה ובאהבה... לנסות להיות במדיטציה ועל יד צמחיה... להיות במנוחה ובמצב של קבלה... אבל לשמור על פתיחות וגמישות.

דברים רבים יכולים להשתנות וחשוב מאוד להיות עירניים. רבים מכם עשויים לחוות סוג של התעוררות. רעיונות טובים ונהדרים לעתיד יכולים לפרוץ אל תודעתכם. כדאי מאוד להשאיר מחברת ועט קרובים, כי זה יכול לברוח ואתם עשויים אחרי כמה ימים להטיל ספק במה שהרגשתם או קיבלתם. יחד עם זאת, דעו שמקור ההשראה שתקבלו בימים אלו גבוה מאוד וכדאי ללכת בעקבותיו.

 

לכתוב את החוזה האישי

מיכל אוחיון מיכאלו, שמאנית וחברה קרובה, שעמה עשיתי מדיטציות לרוב, מציעה להתחבר לעצים. "העצים הם אלה שיקלטו את הגל הראשון (של האנרגיה)... הדרך להתחבר לעץ היא להניח את שתי כפות הידיים על העץ, לעצום עיניים ולהתמקד בשורשי העץ. לדמיין כיצד מכפות הרגליים שלנו יוצאים שורשים ומתמזגים עם שורשי העץ. העץ מכיל אנרגיה של אור ומעביר לנו אנרגיה זו דרך השורשים. אנרגיה זו מרחיבה את גוף האור שלנו. כדאי להתחבר לעצי אלון או אקליפטוס. מה-12/12/12 עד ה- 12/21/12, כדאי להתחבר לפחות פעם ביום לעץ ולתת לגוף לקבל כמה שיותר אור".

ב-12/21/12, מיכל מייעצת לכל אחד מאיתנו לכתוב את החוזה האישי שלו: "מה חשוב לי כאדם להגשים מיום זה ואילך. מה המציאות אשר בה אני רוצה לחיות. מה התפקיד הקורא לי ביותר? מהחוזה הכתוב יש ליצור תפילה הנאמרת כאילו שזה כבר קורה: לדמיין את החוזה מוגשם, לברך, לגשת לעץ, להתחבר שוב ולקבע את החוזה לאדמה. כאילו החוזה מקבל שורשים משלו לצמוח לפרוח ולהתקיים".

ההמלצה היא להישאר מקורקעים 'עד יעבור זעם', להתחבר לטבע, לעצים, ולהיות טובים ומלאי חמלה לעצמנו ולסובב אותנו, בכל הרמות. המלצה זו קיבלה חיזוק בחלום האפוקליפטי שלי, לפני מעל שנה, בליל ה- 12 באוקטובר, 2011. חלמתי שאני ניצבת במרכז הכביש ב-7th Street, מול PCH והאוקיינוס, ופתאום עדה לתופעת טבע נדירה:

כל האוקיינוס מסתחרר מולי במערבולת עצומה כלפי פנימה, ואני רואה אותו נפער לצדדים, כמו הגרנד קניון. מייד מכה בי המחשבה שמה שנשאב פנימה עומד להתפרץ בכל שנייה החוצה, וזה יהיה בסדר גודל כזה שיכסה את כל העיר. אני רוצה לרוץ לאחור, אבל מבינה שאין טעם, אז אני רק לוקחת צעדים קטנים לאחור אבל בגדול נשארת במקומי.

בתמונה הבאה אני ניצבת איתנה במקומי והנחשול העצום הוא רק אדווה קטנה לרגליי.

מאז, אני מרגישה במונחים של צונאמי: אנחנו כולנו בעיצומו, מי כך ומי אחרת, אבל בחיי שאני יודעת: יהיה טוב.

 

רוצים להגיב? להביע את דעתכם? כיתבו למערכת

צילומים: http://www.freedigitalphotos.net/

צילום מסך: b1dover / יו טיוב

הוסף תגובה חדשה