התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ניו יורק / ניו ג'רזי - קהילה

סיפורי ניו יורק: בסוף מתרגלים להכל
מאת: חיים גרינפלד | פורסם: 08.03.2013 17:36
העיר הגדולה, פנים רבות לה. חיים גרינפלד נזכר במעבר הטראומטי מחדר בית המלון המפואר במרכז מנהטן לדירה הקטנה והמוזנחת ברחוב 77

בניין במנהטן"בניין אופייני לכל מקום אחר, מלבד מנהטן"

הדירה הייתה בצד המזרחי. רחוב 77, בין השנייה לשלישית. רחוב סולידי, שקט ומוצל באפר איסט סייד. בית קפה בשם Green Kitchen המיועד לארוחות בוקר ניצב בפינה. מסעדה ישראלית בשם 'פיתה אקספרס 2', לצדה 'המכולת של שרה' ומכבסה ציבורית שכנו בסמיכות זו לזו על השדרה השנייה, המשופעת ברבי קומות מסוגננים וסולידיים למגורים. עולם אחר לגמרי לעומת המרכז הסואן והעצבני של המדיסון סקוור גארדן וסביבתו.

אם רצינו לעשות את הסוויץ', את המעבר ממעמד של תיירים מצויים השוהים במלון, לכזה של "תושבים" הגרים בשכונת מגורים בניו יורק, היה זה רק בשל החיסכון המשמעותי של כמאתיים דולרים ליום - התשלום למלון והנסיעות היקרות לבית החולים. חששנו שבקצב הזה של ההוצאות הכסף יאזל.

הנושא הכספי מעולם לא עניין אותנו יותר מדי, בוודאי שלא כאן. ידענו שיש לנו את הכסף גם לשהות ממושכת אם יהיה צורך בכך וחיסכון של כמה מאות דולרים לא העסיק אותנו כלל. לא היינו בנוי לתזוזות ולזעזועים וכמובן שאיבדנו לחלוטין כל שמץ של ספונטאניות בחודשים האחרונים. כששמעתי שקבעה פגישה בדירה עם ישראלי אחד ששומר עליה, עיקמתי את אפי.

"עוד לא אמרת לי מה זה צריך להיות, הדירה הזאת".
-"היא של מישהו שמכיר את השכנה של אימא שלי" - אמרה - "הוא מסכים שנשמור על הדירה ובחינם. הבנתי שזו דירה מפוארת, עם כל מוצרי החשמל ואנחנו נשלם רק את הוצאות הטלפון".

בכל זאת זה נשמע לא רע, למרות שהיה לנו בהחלט נוח ב'סאות'גייט טאוור', שם כבר התמקמנו ולשם התרגלנו. המלון המפואר היה ממוקם על השדרה השביעית, בדיוק מול המדיסון סקוור גארדן המיתולוגי, מנהרות פן סטיישן ורחוב 34 - מרכז העצבים הניו יורקי. כרגיל ויתרתי על ויכוח אתה. תמיד הוכח איכשהו שהיא יודעת מה היא עושה.

המונית נעצרה ליד בית מספר 246, ג'קי חיכה לנו לידו בדיוק בשעה שקבענו. בניין ישן ואדמדם בן 3 קומות, אופייני לכל מקום אחר מלבד מנהטן. החלונות היו שחורים מלכלוך ובדיוק בכניסה עמדו פחי האשפה. הבחור, גדל גוף ומן הסתם לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, הציג את עצמו כ"חבר" של בעל הדירה ופלט שהוא מקבל ממנו 20 דולר לחודש כדי שישמור עליה ויתחזק אותה. אני, עם האינסטינקטים שלי והאישה שאתי, עם קודי ההתנהגות שלה, התנהגנו יפה. משהו הרגיש לא נכון, לא מתאים. הבנו בדיוק למה כשפתחנו את דלת הדירה ונכנסנו פנימה.

הדירה המפוארת עם המכשירים לא הייתה אלא דירת חדר מעופשת. פינת האוכל שנגלתה לעינינו עם פתיחת הדלת, הייתה משולבת עם המטבח, שבצדו הייתה דלת מתנדנדת לשירותים ואמבטיה צרי מידות. מימין היה מין מסדרון צר שהוביל לחדר השינה שכלל ספה נפתחת, כורסא ישנה ומכשיר טלוויזיה משנות השישים.

מרכז מנהטןהמידטאון הסוער והעצבני נשאר מאחור

על הרצפה היה פרוש שטיח מקיר אל קיר, שידע אולי ימים יפים אך לא ראה שואב אבק שנים רבות. הגז במטבח היה מלוכלך ודוחה, לא היו מים חמים והאמבטיה המטונפת הייתה המקום האחרון בו הייתם רוצים להתרחץ.
"מה נעשה בלי מים חמים?" - שאלה האישה.
-"תקראו לסופר" - הציע ג'קי.
"מה זה סופר"?
-"האחראי על הבניין".

ה"סופר", תואר מקובל מאוד בניו יורק שמשמעותו הוא קיצור של Supervisor או Superintendent,  אותר במהירות והגיע מדירתו שבקומת הקרקע. הוא ביקש ממני להתלוות אליו אל מתחת לבניין, בין העמודים, על מנת להוכיח לי שהכל כשורה ושכל המערכות פועלות ותקינות.

הבטתי במתרחש בעיניים קרועות לרווחה. לרגע נדמה היה ל שהגחתי לרגע ומבלי להתכוון לכך נקלעתי לגיהינום עצמו. הקרקע הייתה לחה ומבאישה, התקרה הנמוכה במיוחד (1.70 מ') שגרמה לי להתכופף ללא יכולת להתרומם, הייתה מרושתת בצינורות חלודים מכל הסוגים. החלל כולו ההביל באדים. ה"סופר", מפתח שוודי בידו, איתר את האינסטלציה הרלוונטית לדירה וקרא לי לצפות במו עיניי בצינור, מבלי להוכיח דבר על תקינות זרימת המים החמים.
"אוקיי..." - אמרתי.
-"אוקיי" - השיב ה"סופר" והלך.

שנינו הרגשנו נורא, אבל לא אמרנו מילה. שיחקנו את המשחק ורק הנהנו נונסטופ בראשינו נוכח פטפטנותו הבלתי נלאית של המהגר עלוב הנפש, שלא הפסיק לבלבל לנו את המוח על עצמו ועל חברו האנטיפת. כשנפטרנו ממנו וחזרו למלון החלטנו בכל זאת ללכת על הדירה, לא לפני שנעביר אותה ניקיון יסודי - עניין שהוא כפייתי אצלה בשנה האחרונה, בה מחויב הייתי לסטריליות חסרת פשרות.

למחרת בבוקר התגייסה רקל לעזרתנו. זו הייתה הקרבה לא קטנה מצידה. היא הגיעה לדירה עם תכשירי ניקוי ובמשך שעות שפשפו שתי הנשים את הדירה המפוארת עם מכשירי החשמל, עד שהכשירו אותה איכשהו למגורים כפויים, מאולצים וזמניים.

בערב, בעוד אמריקה חוגגת את חג ההודיה, הגיע יגאל כדי לחזות באתר. במקום תרנגול הודו מסורתי ישבנו ארבעתנו על הספה עם חטיפים ושרידי הסלטים מ'מסדה'.
אחר כך הם הלכו.
"יהיה בסדר" - אמרה.
-"בסוף עוד נתרגל לדירה הזאת" - השבתי - "לילה טוב".

 

חיים גרינפלד גדל על ברכי החינוך הדתי-לאומי. בוגר ישיבה תיכונית ושירות צבאי בנח"ל המוצנח, תקופות שהטביעו בו חותם הניתן לזיהוי ברור בכתיבתו. לצד עיסוקו בעבר כעיתונאי בעיתון יומי, הוא עובד ב-30 השנים האחרונות במוסד בנקאי גדול.

בשנת 2011 פרסם את ספרו הראשון בעברית ובאנגלית – חיים בכיוון אחד/Life On A One Way Lane.

צרו קשר עם חיים גרינפלד

הלוח הפתוח נפתח לשירותכם: פרסמו מודעה בחינם!

מטוריו הקודמים של חיים גרינפלד:

אמפייר סטייט אוף מיינד

המסעדה החדשה וההתרגשות הישנה

הסיפור על לייזר, הקלטת והעבר שלא מרפה

- חזרה לעמוד ניו יורק/ניו ג'רזי

צילומים: חיים גרינפלד

הוסף תגובה חדשה

Filtered HTML

  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • תגיות HTML מותרות: <a> <em> <strong> <cite> <blockquote> <code> <ul> <ol> <li> <dl> <dt> <dd>
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

Plain text

  • No HTML tags allowed.
  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.
CAPTCHA
This question is for testing whether or not you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.
Image CAPTCHA
יש להקליד את האותיות/מספרים שבתמונה.