התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ניו יורק / ניו ג'רזי - קהילה

חסד מופלא: הצד האחר של הליצן עם ההמבורגר
מאת: חיים גרינפלד | פורסם: 29.03.2013 14:50
"רונלד מקדונלד האוס מהווה פנינה נדירה ומרוממת רוח, שתועלתה איננה מוטלת בספק". חיים גרינפלד על המעון לילדים החולים במחלת הסרטן ובני משפחותיהם באפר איסט-סייד

ציור של ניו יורק"התקשיתי להסיר את עיניי מהציור"

ברחוב 73 מזרח, לא רחוק מפינת השדרה הראשונה, ניצב לו ה-'רונלד מקדונלד האוס'. שם הבניין מזכיר כמובן את הקציצה ואת הליצן וזה אינו מקרי. מדובר באותו מותג עצמו: רשת המזון המהיר מקדונלד'ס, המאכילה (שלא לומר מאביסה) מיליוני בני אדם בכל העולם מדי יום ו"זוכה" בשל כך לביקורת קשה על היותה סמל לגלובליזציה ולתרבות הצריכה והמותגים. הרשת סופגת חרפות ונידויים גם מפעילי ההגנה על בעלי חיים. מבחינתם ה –M וההמבורגר הם סמלי אכילת הבשר וגידול בעלי החיים לצרכי מאכל בתנאים קשים במיוחד.

רונלד מקדונלד האוס, לעומת זאת, מהווה פנינה נדירה ומרוממת רוח, שתועלתה איננה מוטלת בספק. הוא משמיט את רלוונטיות הוויכוחים על קציצת הבשר והצ'יפס, על התועלת והנזק שבהם ומתמקד בעזרה לילדים חולים ובני משפחותיהם בעת אשפוזם בבתי החולים, לצורך הקרנות וטיפולי הכימותרפיה הקשים מנשוא.

הגענו בשנת 1992. שהינו לילה אחד ב'בלוודר הוטל' ולפי הסיכום שהושג עוד בארץ כבר חיכה לנו חדר במחיר סמלי ברונלד מקדונלד - כאמור מעון לחולי סרטן ובני משפחותיהם, הסמוך לביה"ח 'ממוריאל סלואן קטרינג קאנסר סנטר' שבשדרת יורק ורחוב 68. בניין בן שלוש קומות, מוזנח מאד וננסי במושגים ניו-יורקים.

המונית עצרה בפתח הבית והנהג עזר לנו להוציא את המזוודות מתא המטען. צלצלנו בחשש מסוים בפעמון העתיק. מנהלת המקום, אישה עבת גוף בשם סוזן, מלווה באב הבית חואן, פתחו לנו את הדלת והזמינו אותנו בחיוך חם פנימה. הבחנתי מיד באוריינטציה הדרום-אמריקנית שאפפה את המקום. ספרדית נשמעה מכל פינה. בשפה האנגלית השתמשו לעיתים רחוקות בלבד.

האישה ניגשה למשרד המאולתר כדי להירשם, לשלם ולקבל מצעים נקיים. שקעתי בכורסא עמוקה, מתעלם ממבטי הסקרנות שהופנו לעברי מהילדים החמודים ובעצם מכל תושבי הבניין הקטן והלחוץ. ניכר בו במקום שמרבית תכולתו מושתתת על תרומות. ערב רב של ספות, כורסאות וריהוט סלוני אחר מכל הסוגים והצבעים, היו מונחים כמעט בערמה בסלון לא גדול. תמונות ויצירות אמנות אחרות מכל הבא ליד עיטרו את המקום. פסנתר עמד בפינה.

הצצתי החוצה מבעד לחלון, הבחנתי במגרש משחקים קטנטן עם מתקנים מחלידים ומוזנחים. "הילד האחרון ששיחק כאן צריך להיות היום בן 50, אם הוא חי" – חשבתי וניגשתי אליה.

"בוא נראה את המטבח" , אמרה, "הם אמרו לי שזה משותף לכולם, אבל יכולה להיות לנו פינה משלנו".

מכת ריח קשה קידמה את פנינו בכניסה למטבח. מטעמים דרום אמריקניים כנראה. "היא תעדיף למות לפני שהיא תבשל פה" - הרהרתי ועשיתי מאמץ אמיתי שלא להיכנס לטראומה נוספת. מבט אחד בעיני אשתי אישר שלא טעיתי, רחמי נכמרו עליה עד כדי דמעות. "אז בואי נשלם כמה מאות דולרים במלון, מה יכול להיות?". רציתי באמת להימלט מן המקום.

-"בוא ניתן צ'אנס", אמרה הסלע האיתן, "לעזוב תמיד אפשר".

רונלד מקדונלד האוס

קיבלנו חדר בקומה השנייה. ניסיתי להזיז הצידה את הוילון כדי להשקיף החוצה וזה נפל עליי, ביחד עם המוט שהיה מחובר לקיר. אחלה ספתח. טלפון חוגה ישן ניצב על השולחן הכבד. טפטים ישנים ומכוערים בגווני צהוב-ורוד עיטרו את הקירות המלוכלכים.

השירותים והמקלחות היו משותפים לכל הקומה והאישה דרשה ממני להתקלח בסנדלים. ההיגיינה שלה, שלעיתים קרובות נראתה מוגזמת בעליל, באה ברונלד מקדונלד לידי ביטוי במשנה תוקף. בעבר נטיתי להתקומם ולהתעצבן נוכח האובססיביות שלה לניקיון. הפעם קיבלתי בשתיקה את דרישתה. "מי יודע אם טיפולה ההיגייני הקפדני ב'היקמן' המושתל בגופי אינו אחת הסיבות שלא חטפתי זיהום קטלני עד כה" - חשבתי.

"הטלפון מצלצל אצלנו בחדר" – אמרה כשהלכנו לנקות ביחד את חדרי הרחצה והשירותים המשותפים.
- "נכון. זה אצלנו. חכי לי. אני כבר חוזר".

שנה לאחר מכן הגענו שוב. 1993. 'רונלד מקדונלד' עבר למשכנו החדש ברחוב 73, לא רחוק מהמסעדה. השעה הייתה שש וחצי בבוקר. יגאל הוריד אותנו ונסע לפתוח את 'מסדה'. דלת הבניין המפואר הייתה נעולה. השומר, שחום עור מבוגר ועב בשר, התעורר לשמע דפיקותינו ופתח. הוא הכניסנו ללובי וביקש שנמתין עד עשר - השעה בה סוזן וחואן אמורים להגיע.

שום דבר לא הזכיר את המשכן הקודם, העלוב, בו שהינו כמעט שנה קודם לכן. בלובי היו מוצבים רהיטים סלוניים מהודרים ויקרים מכל הסגנונות. זרימה קלה וחרישית של מים פיכתה על גל אבנים מסוגנן. שטיח טובעני היה פרוש על הרצפה והחלונות היו מכוסים וילונות. שני תאי טלפון סגורים, עם כסאות בתוכם, ניצבו בפינה. שקעתי בכורסא ולמרות עייפותי מן הטיסה הייתי רחוק מלהירדם. אשתי כבר ישנה שנת ישרים על הספה הנוחה והחלטתי לערוך סיור בבניין.

חצי קומה מעלינו היה חדר האוכל ולצדו המטבחים. ציור קיר ענקי, צבעוני ויפהפה של גדת אחד הנהרות של ניו יורק וטיילת תוססת מלאה בהמון אדם. נהר כחול, חול צהוב, מתרחצים עולצים ומאושרים, בתי קפה, תיירים. התקשיתי להסיר את עיניי מהציור ומבטי התמקד באדם קירח ונמוך קומה בחולצה אדומה ובמכנסיים צהובים, שעמד על הטיילת והביט בנהר.

המשכתי בסיור. מכונות שתייה אוטומטיות של חברת 'קוקה קולה' ובתוכן פחיות שטרם ראיתי בישראל. המחיר - 25 סנט. מסך טלוויזיה ענק, ממש כמו בקולנוע, ניצב בקצה חדר האוכל, לנוחיות הסועדים. חדר עישון קטנטן ויקר מציאות. שלושת המטבחים היו מצוידים בכל מכשיר שניתן להעלות על הדעת. מקררים חדישים, מקפיאים, כיריים, כיורים וכל כלי המטבח האפשריים, בוהקים מניקיון. נדמה היה לי שהריחות החריפים מהמטבח של הבניין הישן מגיעים שוב לאפי, אך איש כמובן לא היה בסביבה בשעה זו של הבוקר.

המקום היה מרהיב ביופיו, מושקע מאוד ומטופח עד בלי די. פסנתר כנף ניצב באחת הפינות. חדר מוסיקה עם מערכות אלקטרוניות מתקדמות שטרם הפעלתי כמותן, עם תקליטים ותקליטורים מכל הסוגים. הקומות העליונות היו קומות המגורים. השתוקקתי כבר להתמקם, לקבל חדר ולשקוע בשינה ממושכת.

ביקשתי מהשומר שמיכה עבור האישה. היא לא תתעורר בשעתיים הקרובות.

חיים גרינפלד

חיים גרינפלד גדל על ברכי החינוך הדתי-לאומי. בוגר ישיבה תיכונית ושירות צבאי בנח"ל המוצנח, תקופות שהטביעו בו חותם הניתן לזיהוי ברור בכתיבתו. לצד עיסוקו בעבר כעיתונאי בעיתון יומי, הוא עובד ב-30 השנים האחרונות במוסד בנקאי גדול.

בשנת 2011 פרסם את ספרו הראשון בעברית ובאנגלית – חיים בכיוון אחד/Life On A One Way Lane.

 

צרו קשר עם חיים גרינפלד

הלוח הפתוח נפתח לשירותכם: פרסמו מודעה בחינם!

מטוריו הקודמים של חיים גרינפלד:

מויש'ה וקובי נעלמו, הנמל חי ובועט 

סיפורי ניו יורק: הרבה יותר מסתם פארק

בסוף מתרגלים להכל

- חזרה לעמוד ניו יורק/ניו ג'רזי

צילום מסך: יוטיוב/RMHCGlobal

צילומים: חיים גרינפלד

הוסף תגובה חדשה

Filtered HTML

  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • תגיות HTML מותרות: <a> <em> <strong> <cite> <blockquote> <code> <ul> <ol> <li> <dl> <dt> <dd>
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

Plain text

  • No HTML tags allowed.
  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.
CAPTCHA
This question is for testing whether or not you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.
Image CAPTCHA
יש להקליד את האותיות/מספרים שבתמונה.