התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

לא רק לנשים

מי אני? חידה של יומיום
הטור האישי של יהודית חזות | פורסם: 12.02.2013 00:45
הוא חם (לפעמים הוא יכול להיות גם קר)... הוא ההיפף מנם... הוא נמרץ... הוא מרגיע... הוא מיסב לנו חברה אישית, גם חברתית...הוא טעים... (היכנסו להמשך)

 

דמעה

...והוא גם טעים,

כן, הוא טעים...

ולכל אחד טעם ייחודי משלו איך הוא אוהב אותו...

הוא נכסף כל פרק זמן,

הוא משגע בהתחלה

הוא מבטיח באמצע

הוא משאיר בסוף

טעם של עוד,

בציפייה לפגוש אותו שוב

אחר כבוד.

מי אני?

לא מזמן נזכרתי בזיכרון רחוק בשנים. אני נזכרת באבי שהיה אוהב לשתות את כוס הקפה שלו לאט לאט.

לפעמים הוא היה שותה חצי, ומשאיר חצי כוס קפה בצד כדי לסיים אותה אח"כ.

יום אחד מישהו שפך לו את הקפה שנשאר. אז שהוא בא לסיים לשתות ולא ראה את הכוס הוא שאל: "איפה  הקפה שלי" והצטער לשמוע ששפכו לו אותו.

עברו מאז שנים רבות, והיום אני מבינה יותר טוב את המקרה.

לפעמים הרגעים של שתיית הקפה הם התגלמות התקווה, כי יש בכוס הקפה המלאה הזו את כל ההבטחה. יש לה טעם מושלם שכל אחד יודע בדיוק איך הוא אוהב, יש לה חום מושלם שערב לכל חיך, יש לה מתיקות מדוייקת לכל אחד על פי טעמו, וכמובן את הטעם של הקפה עצמו.

כאשר אבי היה בחצי הכוס ושפכו לו את מה שנשאר, זה כאילו קטעו לו את החוויה, הוא לא מיצה אותה במלואה. כמו סמל לחלומות שאנחנו לפעמים לא מצליחים להשלים, בצד חלומות רבים שאנחנו כן מצליחים להגשים.

אחרי שעברו שנות דור ואני באותו המקום שאבי היה אז, אני מבינה אותו יותר טוב.

כמו שאומר הפתגם הידוע: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

האם מישהו יאמין שהזיכרון הזה העלה דמעה בעיני?

אז כן.

לכל חדשות השעה - מתעדכן כל הזמן!

לעמוד הראשי

טורים נוספים של יהודית חזות:

שפעת חורף

יתרונות הקימה המוקדמת בבוקר

צרכנות: הלו, מי עונה בשמכם לטלפון?

 

צילום: freedigitalphotos.net

הוסף תגובה חדשה