התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

לא רק לנשים

ירדן שובל בדרך למעלה (פרק עשירי): חיי ניצב
הטור השבועי של ירדן שובל | פורסם: 10.05.2013 12:19
ריאלטי ILUSA: "חוויה לימודית על סט הצילומים של הסרט החדש Birdman. גם אד נורטון היה שם". השבוע של השחקנית הניו יורקית ירדן שובל

I can - I will

השבוע הייתי חלק מהפקה הוליוודית ענקית.

לא, לא זכיתי בלוטו של החיים, אלא החלטתי לעשות עבודת רקע, מה שנקרא להיות ניצבת בסרט.

הסרט, "בירדמן", יצא כנראה בעוד כשנה, ומככבים בו שורה של שחקנים מהשורה הראשונה, כמו מייקל קיטון, אדוארד נורטון, נעמי וואטס, אמה סטון ועוד רבים ומוכרים. הבמאי הוא המועמד לאוסקר אלחנדרו גונזאלס איניאריטו.

הסיפור הוא קומדיה מחיי שחקנים. שחקן עבר, שפעם גילם גיבור-על וצנח ממעמדו ככוכב (גם זה קורה). בדרך למטה, הוא מקבל הזדמנות אחרונה להופיע במחזה בברודוויי, אבל כדי לממש אותה הוא צריך לוותר על האגו ולפתור את בעיותיו המשפחתיות.

אין מה להתרגש, אני כנראה לא אופיע בתוצר המוגמר, המצלמה בכלל לא כוונה לאיזור שבו ישבתי.

למרות זאת, זו הייתה בהחלט חוויה לימודית.

 

***

כשאתה ניצב בסרט אתה בתחתית שרשרת המזון האמנותית (או בכלל, כי גם עובדי ההפקה מקבלים יחס ושכר יותר טובים מניצבים).

הגענו בבוקר בשלוש קבוצות ל"הולדינג", חדר ההחזקה.

כן, כן, כמו של בקר או סחורות, וההרגשה היא באמת של חיית משק המובלת למכלאה. אני הייתי בקבוצה האחרונה, ב-11 בבוקר, והחדר כבר המה מאנשים.

ופה מתחיל סוג של כאוס מאורגן: אנשי הפקה קוראים בקול, במגהפון, צועקים, ומכוונים מאות אנשים בסוג של סרט נע - השולחן של הצ'ק-אין והמסמכים, התור לראות את המלבישה, איפור ושיער אם יש צורך וחזרה לכיסא.

עם ערמת מסמכים בידיים, תיקים ומטריה (ניו יורק בורכה במבול שוטף באותו יום) כוונתי באגרסיביות לתור של שולחן ההלבשה.

לכי תחזיקי את כל הנ"ל בשתי ידיים, יחד עם 5 שמלות, 2 זוגות נעליים ואקססוריז, תוך 5 דקות, כי התור רץ.

עוזרת המלביש בחנה את השמלות שלי, עיקמה את האף ובסוף הצביעה על אחת וביקשה לראות אותה עלי.

על במה מוגבהת ניצבו עמדת המאפר ומעצב השיער, ושם גם הקימו תא הלבשה מאולתר.

השמלה אושרה, גם האיפור והשיער מהבית, אז נחסכו ממני המבטים של עוד אנשי מקצוע, ועם הסכם סודיות חתום ועוד טפסים לרוב נשלחתי לשבת ולהמתין.

ולהמתין.

תג שחקן ואיש צוות בצילומי "בירדמן" בניו יורק

כשאתה ניצב, אתה לומד לחכות המון בחוסר מעש.

שעתיים אחרי הוצעדנו בגשם לכיוון התיאטרון, והתחלנו לעבוד! להמתין זאת אומרת, הפעם בישיבה.

הסצינה שצילמנו היא אחת הגדולות בסרט, אם לא העיקרית, וכולנו היינו קהל בתיאטרון, הרבה מעל ל-500 אנשים.

מסביבנו עשרות אנשי הפקה מתרוצצים, מוודאים שכולנו במקומות, ועל הבמה המחליפים של הכוכבים עוברים על כל הבלוקינג, ההעמדה, כדי לא לעייף את אלה שמקבלים מיליונים.

שוב טייק של חזרה, מכוונים את התאורה, בודקים זוויות צילום שונות, מחליפים מקום למישהו בקהל, ומתכוננים לעוד טייק.

עדיין רק חזרה.

 

***

מה עושים בכל הזמן הזה? סמול טוק.

הרבה אנשים מכירים אחד את השני מעבודות רקע קודמות, ואפילו אני פגשתי שני מכרים. יש אנשים שעושים עבודות כאלה בשביל הכיף, קצת להתחכך באבק כוכבים ואולי להופיע לשבריר שניה על המסך, ויש גם הרבה שחקנים שדי נעצרו בעבודת רקע.

כולם מדברים עם כולם, מחליפים חוויות וכרטיסי ביקור.

לפעמים זה נחמד ולפעמים זה מכעיס כמעט, שיש שחקנים שפה נגמרה להם האמביציה. להיות הבורג הכי קטן במערכת זה רק דירבון נוסף בשבילי לא להיות שם יותר.

בסביבות השעה שלוש וחצי סוף סוף עולים על הבמה הכוכבים הראשיים.

איזה שיעור נהדר, לראות את אד נורטון עובד, את נעמי וואטס מתכוננת נפשית לסצינה ובעיקר לראות איך איניאריטו מביים! הייתי מרחיבה על כך, אבל הסכם הסודיות מונע ממני...

רק אומר שיש ערך רב ליום כזה, בשבילי כשחקנית. לראות איך עבודה על סט אמיתי, גדול, מתנהלת, ואיך כולם משתלבים ומתנהגים על סט.

זו חזרה טובה ליום שגם אני אהיה שם. וזה גם מתסכל קצת.

הנה אני, יושבת בקהל, כביכול חלק מההפקה, אבל די רוח רפאים, ומרחק קצר מולי עומדים אנשים במקום שבו אני רוצה להיות!

המקום שלי הוא לא ברקע, הוא במרכז הבמה ומול המצלמה!

יש סוג של הרגשה קצרת רוח כשיושבים בקהל ורואים את אלה שכבר הגיעו, וכוכבם דרך. והם מתבדחים איתנו בין טייקים, וזה מרגיש לפעמים כמעט מתנשא, כאילו אנחנו המעריצים.

אני בהחלט בין המעריכים, אבל אני מסתכלת עליהם ורואה אותי.

אני, בתוכניות קדימה, נמצאת באותו קליבר שלהם, לא בין עדת המתעלפים מהתרגשות...

כאוס: רגע לפני תחילת הצילומיםכאוס: רגע לפני תחילת הצילומים

***

היום טס ופתאום אנחנו מוחאים אחד לשני כפיים על סיום העבודה. לא להאמין איך סצינה קצרה כל כך, פחות מחמש דקות, לוקחת יום צילומים שמסתיים בעשר וחצי בלילה.

אוכל, באופן מפתיע לא היה כלול בעיסקה הפעם, והתשלום על עבודות כאלה בדרך כלל עומד על המינימום לשעה בניו יורק, מה שהופך אחת עשרה שעות עבודה ללא משתלמות בעליל.

איך אפשר בלי עוד תור אחרון של יותר משעה כדי להחתים את ההפקה על מסמכי היציאה?

היום המתיש הזה הגיע סוף סוף לקיצו, ואיתו המסקנה שאי אפשר באמת לבנות קשרים עם במאים או מלהקים בכאלה פרוייקטים ענקיים.

זה נחמד בשביל להבין מי נגד מי, אבל ימי כניצבת ספורים בהחלט.

את הפעם הבאה שלי על סט הוליוודי אני בהחלט מעדיפה לעשות בצד הנכון של המצלמה...

ירדן שובל

 

ירדן שובל שבוע אחרי שבוע:

 

ירדן שובל בדרך למעלה (פרק תשיעי): חבל הצלה

 

ירדן שובל בדרך למעלה (פרק שמיני): לחץ והשעון מתקתק

 

ירדן שובל בדרך למעלה (פרק שביעי): מה אם פתאום המניה שלי ירדה?

 

לעמוד הראשי

 

הוסף תגובה חדשה